ישיבת הממשלה ה-36 הראשונה / צילום: יוסי זמיר
כשאני פוגש באנשים אני מיד נשאל "כמה זמן תחזיק הממשלה מעמד?". כאשר אני משיב שאין לדעת, קשה לנבא ומוקדם לחזות - משיב לי אחד מהם "היא תיפול מהר" והשני גורס "ממשלות צרות מחזיקות מעמד". שניהם מבטאים מאוויים פוליטיים. רצון שהממשלה תיפול או תקווה שהממשלה תיכון זמן רב. באשר לי, אינני מסוגל לחזות כי עם כל ניסיוני הפוליטי באופוזיציה ובשלטון - לא ראיתי יצור מורכב כממשלה זו.
הניגודים הרעיוניים בתוכה מקשים על קביעת מדיניות משותפת ומוסכמת אבל הדבק שלה הוא הרצון ליצור בישראל אווירה אחרת עם פחות הסתה ושיסוי. עם שרים חדורי שליחות ולא משרתי מנהיג. הדבק הזה עשוי למלא תפקידו.
ממשלה כזו היא חלום רטוב. שהרי מצב ההקצנה הציבורית, כאשר הרשתות החברתיות מלבות אש, מחייב הקמת ממשלה של כל הכוחות הפוליטיים כולל מפלגות ערביות. צרוף הליכוד לממשלה כזו היה תורם לחוסנה אבל בשל מדיניותו האישית של בנימין נתניהו זה מהלך בלתי אפשרי.
הסיסמה "ימין מלא" היא מתכונת לאסון לאומי. ממשלה שנסמכת על גזענים מוצהרים כבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר היא מתכון להפיכתה של ישראל למדינה מוקצית בחוץ ובפנים.
יש לנתניהו מעריצים מושבעים אבל יש רבים יותר שרואים בו את האחראי לדרדור השיח בישראל. תמונתו מוקף בשריו ערב משפטו היה המעשה הנקלה ביותר שיכול לחולל ראש ממשלה במדינה דמוקרטית. דומה שנתניהו אימץ לעצמו כאידיאה את הדמוקרטיה ההונגרית של ויקטור אורבן שניכס לעצמו שליטה מוחלטת בתקשורת ובעולם המשפט.
ברור שהליכוד והמפלגות החרדיות ירצו בהפלת הממשלה - זו מטרה אפשרית. שיטתם תהיה הבכת הממשלה בהצעות חוק שמפרידות בין חלקיה ובהצעות אי אמון לבקרים. מינויו המצוין של חבר הכנסת מיקי לוי ליו"ר הכנסת מציב פרלמנטר מעולה שיכול להשפיע על סדר היום של מליאת הכנסת.
קיומה של הממשלה במתכונת זו תלויה ביכולת ההנהגה של לפיד ובנט, בעיקר של בנט כראש ממשלה. בנט ושקד אבדו מניות יסוד בשורות הימין. בנט, ימני בהשקפותיו, חייב לפעול באורח אחראי כמנהיג - הן כלפי הקואליציה על כל מרכיביה והן כלפי הציבור הישראלי כולו.
חלוקת הכוח בין מרכיבי הממשלה איננה מאוזנת דייה. אביגדור ליברמן זכה בתפקיד שר האוצר והביא גם למינוי חברו למפלגה ליו"ר ועדת הכספים. רבים מפקפקים בהגינותו האישית וביכולתו לעבוד למען הכלל. אינני מודאג בנושאים אלו, שהרי ליברמן למד לקח ויש לו אינטרס חזק בהמשך קיום הממשלה.
אבל המדיניות עצמה לוטה בערפל. ממשלה צרה שרוצה לצאת למרחב חייבת להקטין את ממדיו של המגזר הציבורי. גם בהיקפו וגם בהוצאות הנלוות. האם הממשלה תגבה כולה את האוצר מול ההסתדרות, מול ארגוני המורים, מול ועדים חזקים שחלקם מונעים מעמדות פוליטיות?
האם יוצג תקציב מדינה שיורה על הכיוון המדיני-כלכלי של הממשלה? האם יצומצמו התמיכות לחברה החרדית שאינן מותנות בדבר? האם שימון מנועי הצמיחה יהיה אבן יסוד מרכזי בתקציב החדש?
נקודת חולשה וכוח בממשלה זו תהיה מפלגת רע"ם. בנט לא היה מסוגל לצרפה לממשלה לולי נתן לה נתניהו הכשר מלא. כולל לחץ על רבנים חשובים להתיר שיתופה בממשלת הליכוד. מנסור עבאס הוכיח אומץ פוליטי אבל הוא מייצג עמדת סוחר שימכור סחורתו למרבה במחיר.
הממשלה חייבת לתקן עיוותים כלפי החברה הערבית .אבל רע"ם כתנועה תלויה באינטרס הפרטיקולרי של כל אחד מחבריה בכנסת.
מול בנט ולפיד תעמוד אופוזיציה חזקה ספוגת תחושת תבוסה. זו אופוזיציה פגועה ופוגענית שעמידה מולה דורשת מיומנות אחריות וויתור הדדי.
מרכיבי הקואליציה החדשה חייבים להציג אחדות, חריצות, סובלנות וכוח לחימה.
הכותב הוא שר התיירות והפנים לשעבר, פובליציסט ויועץ אסטרטגי