לידיעת שר האוצר אביגדור ליברמן: ישראל לא צריכה את הבונדס כדי לגייס כסף

בשביל מה צריכה ישראל את ארגון הבונדס? השאלה הזו נשאלת כבר לפחות 40 שנה בזירה הציבורית בישראל. ב-1986 למשל ביקש ח"כ דן תיכון לדעת כמה כסף עולה למדינת ישראל הארגון שמגייס בשמה כספים מיהדות ארה"ב. השאלה הזו נותרה עד היום ללא מענה ברור. מאחר והבונדס הוא חברת ברוקר דילר הרשומה בארה"ב, הוצאות השכר והארגון שלו אינן מפורסמות בדוחותיה הרשמיים של מדינת ישראל.

גיוס חוב יקר ולא כדאי

הבעיה העיקרית היא שמדובר במכשיר גיוס חוב יקר ולא כדאי. ממשלת ישראל מתחייבת לשלם לרוכשי אגרות החוב (הלא-סחירות) שמפיץ הבונדס ריבית גבוהה יותר משמעותית מזו שהיא משלמת למי שירכוש את אגרות החוב שלה בשוק הציבורי - על-פי הדוחות הכספיים של ממשלת ישראל ל-2019 כמעט מחצית מהחוב של הבונדס נושא ריבית דולרית קבועה של בין 3% ל-4.8%. 

הבונדס (State of Israel Bonds בשמו המלא) היה מפעל גיוס הון חיוני למדינת ישראל כשהוקם על-ידי בן-גוריון ב-1951. שווקי ההון הבינלאומיים היו חסומים בפני המדינה הצעירה ובן-גוריון יצר מסלול עוקף, שאיפשר לכל יהודי חם להלוות לממשלת ישראל סכום של 18 דולר או יותר.

עבודת שימון שיטתית

נדמה ששום דבר שהיה נכון ל-1951 אינו נכון יותר ב-2021: ישראל מדורגת מדינה מפותחת ועשירה, בשווקי ההון מחזרים אחרי מגייסי החוב מאגף החשב הכללי באוצר. במאמר שכתב לפני שנה בישראל היום, בקריאה לסגור את הבונדס, גילה סגן שר האוצר לשעבר יוסי ביילין כי מרבית המחזיקים באגרות החוב של הבונדס הם כבר בנקים וגופים מוסדיים אמריקאים ש'עושים סיבוב' על הריבית הגבוהה שישראל משלמת.

אז למה הבונדס לא נסגר עדיין? בזכות עבודת שימון שיטתית של פוליטיקאים שהבונדס מממן עבורם ועבור בני זוגם נסיעות להרצאות בארה"ב, כך לפחות על-פי ביילין. דני נוה, שמביא עמו לתפקיד לא רק רקע מקצועי מרשים, אלא גם מערכת קשרים ענפה במערכת הפוליטית - לא יתקשה להמשיך בכך.

חשוב לציין שישנם אנשים רציניים שסבורים שלבונדס יש עדיין זכות קיום: פעם ראשונה כערוץ גיוס אלטרנטיבי שיכול לעמוד לרשות מדינת ישראל בשעת חירום ופעם שנייה כערוץ קשר בין ישראל ליהודי התפוצות המתרחקים. אבל גם לדעתם אין שום הצדקה לאפשר לבונדס לפעול בחוסר יעילות וללא פיקוח הדוק, לבזבז כספי ציבור על משכורות שמנות ופינוקים לפוליטיקאים ולגייס חוב בריביות שאזרחי ישראל יכולים רק לחלום עליהן.

באוצר אומרים שהפרמייה או הפער בריביות בין אגרות החוב הרגילות שנסחרות בשווקים לריביות שהמדינה משלמת למלוות הבונדס עומד כיום על 0.1% עד 0.3% בלבד. באוצר מציינים כי הריביות הגבוהות יותר (בין 3% ל-4.8%) הן על שטרות ישנים שנמכרו מזמן ועדיין לא נפרעו. מתחילת השנה גייסה המדינה מלוות בונדס בריבית ממוצעת של 1% בלבד, כשתקופת החוב הממוצעת עומדת על 3 שנים - שיעור דומה מאד לשיעור הריבית בגיוסים הרגילים.