תחבורה שיתופית בשמיים / צילום: יח"צ
כשיוון פתחה צוהר לתיירות ישראלית באוקטובר האחרון והדיבורים על סגר שלישי כבר היו באוויר, עדי, שבימים כתיקונם עובדת כסוכנת נסיעות, חיפשה עם בן זוגה אפשרות לצאת לשאוף קצת אוויר. אלא שהחשש מהתחלואה ומהצטופפות במטוס עם עשרות אנשים לא מוכרים הוביל אותם לשכור, לראשונה, מטוס פרטי עם כמה זוגות של חברים.
"יצא ששילמנו בערך 2,000 דולר לאדם לטיסה ליוון, שזה ממש לא מחיר נורא, בטח בהתחשב ביתרון הגדול של לא להיחשף לעוד אנשים, גם בשדה התעופה ובטח שבמטוס צפוף", היא מספרת. "הטיסות היו סבבה ממש, לא איזה מטוס פאר ולא ברמת מחלקה ראשונה במטוס נוסעים, אפשר להגיד שמשהו כמו אוטובוס תיירים מפנק. אני יודעת שיש מי שזה יישמע לו פלצני, אבל ברוח התקופה לא הרגשתי צורך להתנצל על זה אפילו. הרוגע הנפשי היה שווה כל אגורה".
הנתונים מעידים שעדי (שמות המרואיינות שמורים במערכת) ממש לא לבד. מספר הטיסות הפרטיות הבינלאומיות שנחתו בנתב"ג והמריאו ממנו מתחילת השנה ועד סוף מאי הכפיל עצמו, מ-1,436 בתקופה המקבילה אשתקד לכמעט 3,000 השנה. במאי לבדו נרשם זינוק של 184% במספר ההמראות והנחיתות הפרטיות בנתב"ג - מ-230 מטוסים באפריל 2020 ל-654 באפריל 2021. במספר הנוסעים בטיסות הפרטיות חל זינוק גדול בהרבה - מ-489 במאי 2020 ל-2,139 במאי 2021.
ליוון ב־3,200 דולר
את ההזדמנות העסקית הזאת זיהתה הקבוצה השנייה בגודלה בעולם בתחום המטוסים הפרטיים, Luxaviation Group, שנכנסה השנה לישראל. החברה, שהיא מעין "אובר" של טיסות פרטיות, חתמה על שיתוף פעולה עם פלייאיסט הישראלית. המודל יוצא הדופן של Luxaviation הוא של כלכלה שיתופית: החברה לא מחזיקה בצי מטוסים משלה, ולצורך הטיסות שלה היא משתמשת במטוסים של אנשים פרטיים, בזמן שהם עצמם לא טסים בהם. שעת טיסה כזו עולה ללקוח בין 3,200 דולר ל-6,500 דולר.
"אם את קונה מטוס, את צריכה למצוא טייסים, לעסוק בתחזוקה, וזה כאב ראש גדול", מסביר פטריק הנסן, מנכ"ל החברה, בראיון מיוחד ל-G. "אחרי שנה או שנתיים את כבר תביני שזה לא רק כאב ראש, אלא גם עסק יקר. אנחנו מורידים ממך את כאב הראש הזה: נמצא את הטייסים, נדאג לאימונים שלהם, ואז באופן הכי פשוט - כשאת לא משתמשת במטוס שקנית, נשתמש בו במודל של צ’רטר. נטיס אנשים מנקודה א’ לנקודה ב’ ונשלם לך את עלות הטיסה בניכוי עמלה".
ואיך נקבע המחיר לטיסה פרטית לנוסע?
"לפי כמה פרמטרים: מרחק הטיסה, גודל המטוס ומספר הנוסעים. אם מטוס שלנו כבר עומד בנתב"ג, זה שונה ממצב שבו צריך להטיס מטוס אלייך. הטיסות הפרטיות נעשות לרוב במטוסים קטנים, של 16-4 נוסעים, אולם גם למטוסים רחבי גוף, שיכולים להטיס 60 נוסעים, יש ביקוש".
ולמה ישראל?
"רצינו להגיע לישראל מזמן. אנחנו בוחנים הקמת האבים (האב הוא בסיס הממוקם בנמל תעופה, שממנו ניתן להפעיל טיסות ליעדים שונים - מר"ח) במקומות מעניינים כמו ציריך, ז’נבה ופריז, וגם תל אביב נמצאת מבחינתנו בעשירייה הפותחת, בגלל אלפי תנועות בשנה שהן לא של מטוסים גדולים. בשנה שעברה פתחנו האב באיי סיישל, והגענו ל-300 תנועות בשנה".
טיסה פרטית, בדומה לקורקינט שיתופי, יכולה גם להשתלב במערך התחבורתי האווירי למה שמכונה ה-Last Mile. במילים אחרות - הנוסעים טסים בטיסה רגילה עד ליעד כלשהו, בעיקר מרוחק, וממנו ממשיכים בטיסה פרטית ליעד קרוב אליו. גם בשימוש כזה נרשמה עלייה משמעותית בתקופת הקורונה, למשל טיסות שהמריאו לתל אביב מעמאן, מטורקיה או מקפריסין, שם נחתו הנוסעים מיעדים מרוחקים. השיטה הזאת פעלה היטב כשהמדינה החליטה לסגור את השמים לטיסות מסחריות.
לא טיפוסים של טיסה פרטית
עבור איילת, ישראלית המתגוררת בקפריסין ונעה תדיר על הקו לישראל ולגרמניה, טיסה פרטית היא לא אירוע נדיר. בטיסה הפרטית הראשונה שלה מלימסול לתל אביב היא הייתה בכלל טרמפיסטית: בקבוצת הוואטסאפ של הישראלים שגרים באי נזרקה שאלה אם מישהו מחפש טרמפ לתל אביב, כי מטוס פרטי ריק עומד לשוב ארצה. "אספתי את הדברים, רצתי לשדה ועליתי על הטיסה. זה היה מטוס מנהלים מפואר והייתי לבד עם שני טייסים, היה מגניב ממש".
מאז הספיקה איילת לצבור עוד כמה מיילים בטיסות פרטיות, אולם בתקופת הקורונה זה הפך לצורך של ממש. לוח הטיסות בנתב"ג לא כלל טיסות מסחריות לקפריסין וממנה, כמו גם לרוב היעדים האחרים, ולאיילת, שהייתה חייבת להגיע לישראל, היה ברור שזו הדרך היחידה. "היו לא מעט התארגנויות כאלה מלימסול, גם של ישראלים שגרים בקפריסין וגם של כאלה שנחתו פה מיעדים אחרים, וחיפשו את הדרך להגיע לארץ. אני הצטרפתי להתארגנות של כ-12 איש ושילמתי בערך 800 יורו על טיסה, ועוד עשו לי הנחה. זה לא סכום נורא ובטח כשזו הייתה טיסת חובה עבורי. על המטוס היו אנשים מכל קשת האוכלוסייה, ממש לא טיפוסים של טיסה פרטית".
"בשנה האחרונה אנחנו רואים עלייה משמעותית בביקוש לטיסות פרטיות", מסכים הנסן, "אנשים עדיין חוששים משהייה בנמלי תעופה או מטיסה עם מאות אנשים במטוס גדול, והיו חודשים שבהם החברות הגדולות עצרו את הטיסות שלהן, כך שהתעופה הפרטית הייתה האלטרנטיבה היחידה. אני מאמין שהעלייה בגרף הביקוש תימשך, גם כאשר עוד מדינות יפתחו את שעריהן ויורידו את חובת הבידוד. בקיץ שעבר ראינו ביקוש למטוסים קטנים באירופה. בדצמבר הביקוש התרכז במלדיבים ובסיישל. בסנט מארטן (שבאיים הקריביים - מר"ח) שברנו את השיא".
עבור איילת השימוש במטוסים פרטיים גם אחרי הקורונה לגמרי בא בחשבון. "עבור ישראלים כמוני שגרים בקפריסין הטיסה הפרטית היא כלי תחבורה ותו לא, ואנחנו פשוט מחפשים את הדרך הנוחה להגיע מפה לשם ולהפך. כל התהליך, לפחות מקפריסין, כולל הרבה פחות פוזה ממה שחושבים".
הקריטריון המרכזי מבחינת איילת וחבריה ברור ופשוט - המחיר. "מרגע שחודשו הקווים המסחריים, ברור שאני מעדיפה לשלם 20 יורו בחברת לואו קוסט מאשר כמה מאות יורו. אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שפורסמה בקבוצה של הישראלים פה הצעה להצטרף לטיסה פרטית. מנגד, בזמן שאני מדברת איתך נחת בפאפוס מטוס פרטי והביא די.ג’יי מפורסם להופעה פה, כך שיש מי שבוחר בזה כאמצעי התחבורה שלו לפה. אבל בסוף גם הפלצנים ממש לא חייבים לבוא במטוס פרטי לחופשה שלהם, גם הם יכולים לשלם 20 יורו על טיסה מסחרית ולהשקיע את הכסף במלון".
"אנחנו גם מטיסים הרבה פוליטיקאים וידוענים, ואנחנו גאים בזה", מחייך הנסן, "הדיסקרטיות היא חלק מהחבילה. המטוסים הפרטיים שאת רואה בסרטים של בונד? זה שלנו. ויש גם מוזיקאים מפורסמים שאנחנו מטיסים בטור העולמי שלהם. גם הליקופטרים שיש לנו, שהם הכי קוליים בעולם, משמשים למשימות מיוחדות ביעדים מיוחדים, כמו באנטרקטיקה. הליקופטר הוא כמו תכשיט קטן, זה VIP".
הזום לא מספיק לבכירים
הנסן החל את דרכו ב-Luxaviation ב-2008, עת נכנס כמשקיע, ושנתיים לאחר מכן השתלט על כיסא המנכ"ל. "אז עוד היה לנו מטוס אחד", הוא נזכר. "מאז הפעילות זינקה, עד שהגענו ל-252 מטוסים ו־25 נמלי תעופה שמהם החברה מפעילה טיסות פרטיות. בקרוב נגדל ל-27, כולל ישראל".
Luxaviation, שמעסיקה כ-1,300 עובדים, רובם הגדול במדינות אירופה, היא שמנהלת את צי המטוסים שלה, שכולל מותגים כמו איירבוס, אמברייר, בומברדייה וגולף סטרים.
החיבור שלה לשוק הישראלי נוצר בעקבות משלחת של בנק הפועלים לדובאי, שיצאה לאחר החתימה על הסכמי אברהם.
"קיבלנו פנייה מבנק הפועלים להוציא את המשלחת העסקית הישראלית הראשונה לדובאי", מסביר יריב פישר, בעלי פלייאיסט, שפועל במפרץ הפרסי כבר 20 שנה ומיודד עם שיח’ ג’מאל אל־חיי, זכיין חברת הטיסות הפרטיות Execujet בדובאי.
"את הטיסה הפעלנו באמצעות Execujet, ומאז קיבלנו מאות פניות מלקוחות ישראלים ובינלאומיים להפעלת טיסות פרטיות בקו תל אביב־דובאי ובקווים נוספים. לאחר בדיקה מעמיקה הבנו שיש מקום להכנסת חברת טיסות פרטיות בינלאומיות לשוק הישראלי. הצפי של הקבוצה הוא שעד שנת 2025 ינחתו בנתב"ג יותר מ-1,200 טיסות פרטיות בחודש".
רק לא מזמן נכנסה Luxaviation לשוק בארה"ב. למה רק עכשיו?
הנסן: "עד 2020 נשארנו במודע מחוץ לארה"ב, וכעת המגפה דחפה לזה. אם בעולם יש כ-5,300 מטוסים פרטיים, בארה"ב ובקנדה יש כ-17 אלף. זה השוק הגדול ביותר, וזה אומר שילוב של אומץ והזדמנות, וצריך פה את שניהם.
"עד עכשיו גם נשארנו מחוץ לשוק כי השחקן הגדול בעולם, וורן באפט, נמצא בארה"ב, והוא עשיר ממני בהרבה. אבל המגפה שינתה את חוקי התחרות, והרגשנו שזה הזמן הנכון. עם זאת, עבורנו בן גוריון חשוב כמו כל שדה בארה"ב, בעיקר אחרי הסכמי אברהם. יש לנו פעילות ענפה במפרץ, בדובאי בפרט ובאמירויות בכלל. יש לנו בדובאי 250 אנשים שמפעילים את המטוסים ובונים שם האנגר".
עד כמה הסגמנט העסקי, שהיווה כמחצית מהפעילות התעופתית העולמית (במונחי כסף), צפוי לתרום להתאוששות הענף? "אמנם יש פחות כנסים", מסביר הנסן, "אבל הפגישות באמצעות המסך לא יוכלו להיעשות לאורך זמן. אנחנו מטיסים את המנהלים של החברות הגדולות בעולם ואת המשפחות העשירות בעולם, ואני לא רואה שהם עוברים לפגישות בזום או בטימס. בישראל חברות ההייטק יכולות לספק לנו לא מעט עבודה.