היא בקושי סיימה בגרויות, איך היא הקימה כבר שני סטארט-אפים?

כשיעל פלד־אדם צלעה הביתה, כואבת ואומללה, אחרי ניתוח קשה ברצועה הצולבת, כל מה שהיא רצתה הוא לקחת כדור משכך כאבים ולהיכנס למיטה. זה היה יום שישי אחר הצהריים, וכששלפה את מעטפת המסמכים שקיבלה בבית החולים כדי להוציא ממנה את המרשם לתרופות, גילתה לתדהמתה שבמקום המרשמים שנאמר לה שתקבל, היא קיבלה את המרשם של שכנתה לחדר. "זה לא היה הניתוח הראשון שלי: עברתי שלושה ניתוחים בברך ושלושה ניתוחים קיסריים כיולדת. ללידה יש הרבה תמיכה, אבל לניתוח בברך אין כלום. אתה נזרק הביתה לגורלך. במחקרים שעשינו בארה"ב, גילינו ש-45% מהאנשים שנכנסים לניתוח אורתופדי יוצאים ממנו בדיכאון. ואני לגמרי מבינה את זה".

פלד־אדם עצמה הצליחה להשתקם, אך מאותה חוויה קשה נולד הסטארט־אפ החדש שלה, לגונה הלת' (Laguna Health), שרוצה לתקן, כהגדרתה, "את כל מה ששבור בתחום השיקום לאחר אשפוז". את החברה ייסדה עם חברה הוותיק יוני שטיין, שמכהן גם כמנכ"ל, ויחד הם מציעים למשוחררים מאשפוז שירות מעקב וליווי שיאפשר להם הליך שיקום ראוי. הם משתמשים בבינה מלאכותית ובביג דאטה כדי לנתח ולהסיק ממה צריך המטופל להימנע ואיך הוא צריך להמשיך לטפל בעצמו. את כל זה מלווים אנשי מקצוע, מפסיכיאטר ועד אחות. "אנחנו מנסים את זה עכשיו על לקוחות אמיתיים שלנו", מספר שטיין, "ואנחנו רואים ממש היענות מטורפת. הם מדברים איתנו שעות".

פלד־אדם ושטיין גייסו לפני כחודש 6.6 מיליון דולר בהובלת הקרנות פיטנגו הלת'טק וליון בירד, ובשיתוף קרן ההשקעות של מורי ארקין, אסף וונד, מייסד ומנכ"ל Hippo Insurance, וג'וש ריף, מייסד ומנכ"ל Onduo.

 יעל פלד-אדם ויוני שטיין / צילום: יוסי אלטרמן

לגונה אינה החברה הראשונה שהקימה פלד־אדם. קדם לו הסטארט־אפ VIM, שייסדה ב-2015 - וגייס בחודש שעבר 60 מיליון דולר משתי הענקיות האמריקאיות Walgreens ו-Anthem. אלא שלאחר שנים שם, החליטה לקחת כמה צעדים אחורה. היום היא בוועדה המייעצת. "אחרי שש שנים עמוק בפנים הייתי צריכה שינוי".

אין תחושת החמצה?
"ממש לא. אני עדיין איתם כיועצת, אוהבת אותם מאוד ועוזרת כשאני יכולה. חוץ מזה, אני נהנית מההצלחה של VIM (היא עדיין בעלת מניות - ש"ל) בזמן שאני בונה דברים אחרים".

שברה שיא של רוט־שחמורוב

אם הכול היה מתנהל כמתוכנן, פלד־אדם לא הייתה היום יזמת, כי אם ספורטאית מקצועית. היא גדלה בהרצליה, ומגיל צעיר מאוד הרגישה שהיא לא מסתדרת בבית הספר. "הייתי תלמידה מאוד לא טובה. הלימודים היו מלווים בהרבה מאוד כישלונות. למדתי לקרוא בגיל מאוחר והיה לי קשה מאוד בכתיבה בשל דיסלקציה שאובחנה רק בכיתה ח'. הרגשתי שאני מבינה דברים מאוד מהר, אבל לא הצלחתי ללמוד. ואז התחלתי להתאמן בקראטה, ומאוד הצלחתי שם".

היא הצטרפה לכיתת ספורט, והתחילה לשחק כדוריד. כאשר הייתה בתיכון, כבר נסעה עם הנבחרת לאליפות העולם. "היה ברור מאוד שבאליפות העולם אולי נצליח לנצח את נבחרת לוקסמבורג, אבל לא אחת מהנבחרות החזקות כמו צרפת או סקנדיביה".

 אסתר רוט שחמורוב / צילום: יעקב סער - לע"מ

אבל ההישגים האולימפיים הגיעו מנתיב אחר. באותה השנה נשלחה מטעם בית הספר לתחרות אתלטיקה, שם התחרתה בקפיצה לרוחק ובקפיצה לגובה. מאמן נבחרת ישראל באתלטיקה אז, דודיק קושניר (ז"ל), ניגש והציע לה להתאמן איתו. באותה השנה כבר זכתה באליפות ישראל בקפיצה לרוחק, ושנה לאחר מכן שברה את השיא בן 27 השנים של אסתר רוט שחמורוב בקפיצה לרוחק. שיאה של פלד־אדם, אגב, החזיק 21 שנים מעמד ונשבר רק לאחרונה.

ואז הגיעה הפציעה הראשונה. בכיתה י"ב, שלושה שבועות לפני אליפות העולם לנוער, קרעה בעת אימון את שריר הירך האחורי. "יש הרגע הזה", היא משחזרת, "שבו את שוכבת על הרצפה ואת לא יודעת אם יותר כואבת לך הרגל או יותר כואב לך על אליפות העולם".

 יעל פלד בתחרות / צילום: פרטי

עבור פלד־אדם כל העתיד לפתע הוטל בספק. "ידעתי שאליפות העולם היא גם דרך להיכנס לאוניברסיטאות בארה"ב, באמצעות מלגת ספורט. הרי לאוניברסיטת תל אביב כנראה שלא הייתי מצליחה להתקבל, בטח לא למדעי המחשב. כך שאליפות העולם גם הייתה עבורי מין מנוף לשנות את מסלול החיים. אז שכבתי שם על הרצפה ואמרתי, אוקיי, עכשיו אני צריכה להבין איך קמים מפה, גם פיזית וגם נפשית".

בסופו של דבר, אחרי מרתון של פיזיותרפיה מייסרת, הצליחה להגיע לאליפות העולם חבושה ודואבת, וסיימה במקום ה-25 (בהתחלה זה היה מקום 27, היא צוחקת, אבל שתיים נפסלו על סמים). ההישג היה מספיק והביא לפתחה הצעות להצטרף לאוניברסיטאות אמריקאיות. לאחר שנתיים בצבא כספורטאית מצטיינת השתמשה במלגה והחלה ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון.

הלימודים באוניברסיטה אכן פתחו עבורה נתיב חדש, כשבסיומם התחילה לעבוד במיקרוסופט בסיאטל. "הבנתי שצריך להתבגר ולהכניס כסף הביתה".

לאחר כמה שנים שבהן עבדה במיקרוסופט ולאחר מכן באמזון, בארץ ובארה"ב, חשה שהיא רוצה לעשות משהו בעל יותר משמעות. פלד־אדם עבדה אז בצוות שעסק באבטחות סחורות דיגיטליות באמזון. "בעלי, שהוא אונקולוג ילדים", היא מספרת, "צחק עליי שמה שאני עושה בחיים זה להגן על אפליקציות בדולר".

יזמים וספורטאים הם דומים

המשמעות הגיעה מבית החולים לילדים בלוס אנג'לס, שם הייתה חלק מקבוצת מחקר שבדקה איך באמצעות שימוש נרחב בדאטה ומקרים קודמים דומים - ניתן לעזור לרופאים לעשות עבודה טובה יותר.

"יום אחד הלכתי במסדרון בית החולים בשש בערב, וראיתי ארבע מכונות MRI עומדות ריקות. זה הטריף אותי. אצלנו בישראל הרי אנשים נוסעים לאשדוד באחת בלילה לעשות MRI. יש לנו פה בארץ שבעה מכשירים, שעובדים 24 שעות ביממה, ושם בית החולים סוגר בערב את המכונות. לא ישנתי בלילה מרוב עצבים. אז התחלתי לבדוק מידע ב-OECD וראיתי שמכונה בארה"ב עושה 3,000 בדיקות בשנה, לעומת 9,000 בישראל".

פלד־אדם החליטה לפתור את הבעיה בדרך של מהנדסים: לכתוב אלגוריתם שימצא עבור אנשים איפה הם יכולים לקנות את שירותי הרפואה הזולים יותר, זאת מתוך הנחה שהדבר ייצר תחרות, וכך יעודד את בתי החולים להציע יותר בדיקות. היא גם הודיעה לבעלה שאת כל החסכונות שלה עבור התואר השני הם עומדים להוציא על רישום האלגוריתם כפטנט.
קרן סקויה, שהתעניינה ולאחר מכן הפכה לאחד המשקיעים, שידכה לה שני שותפים, אורון אפק, שכבר הכיר את התחום הרפואי ומונה למנכ"ל, ואסף דוד שהוא סמנכ"ל הטכנולוגיה. יחד הם הקימו ב-2015 את VIM, שפיתחה זירת סחר לספקי ושירותי בריאות בארה"ב ומשכללת את התמחור שסובל מחוסר שקיפות וחוסר תחרות.

"בסקויה הכירו לי את אורון ואסף והתחלנו לרוץ. מה שמחבר בין יזמים וספורטאים הוא התחושה שיהיה בסדר וכבר נבין תוך כדי ריצה את הכיוון. חברת דיסני (המוציאה מעל 2 מיליארד דולר בשנה על ביטוח 200 אלף עובדיה, ש"ל) הייתה הלקוחה הראשונה שלנו, ואחרי זה עבדנו עם מפעלים גדולים, ועזרנו לאנשים להגיע למקום שבו ישלמו פחות על בדיקת MRI". המחירים, מספרת פלד־אדם, נעו בין 350 דולר ל-4,000 דולר - "הפרשים מטורפים!".

 אורון אפק, מייסד ומנכל Vim, ואסף דוד, מייסד שותף ו-CTO / צילום: אייל טואג

אבל פלד־אדם כבר לא שם כאמור. כאשר הבן הגדול שלה עמד לעלות לכיתה א', היא החליטה לחזור לארץ. משם עברה לחברת Shookit, המספקת פירות וירקות לבית הלקוח, ויצרה עבורה אלגוריתם המייעל את השילוח באמצעות פתרון מעולם הענן. אבל היא הרגישה שחסר לה משהו.

היא החליטה לחלוק את התחושה עם יוני שטיין, חברה עוד מימי מיקרוסופט. השניים תמיד חלמו להקים משהו יחד אבל הקריירות נשאו אותם לכיוונים אחרים: שטיין ייסד את חברת הביטוח של RPX Corp וקרן השקעות שמוזגה ל-Fortress Investment Group. כך שהוא הביא עמו ניסיון ביטוחי עשיר לזוגיות המקצועית.

פלד־אדם, שאחרי ההתנסויות האישיות שלה עם הפציעות והשיקום מהן, ואחרי שכבר הכירה היטב את מערכת הבריאות האמריקאית דרך VIM, התייעצה איתו "מה עושים בעניין השיקום".

את לגונה הלת', שמשלבת בין הניסיון של פלד־אדם ברפואה הדיגיטלית לבין הניסיון הפיננסי־ביטוחי של שטיין, הם הקימו לפני כשנה - בשיא תקופת הקורונה. "הגענו אז לתובנה", אומר שטיין, "שאם לפני הקורונה אנשים לא ששו להגיע לבתי חולים, בתי אבות ומחלקות שיקום - מעכשיו והלאה הם יברחו מהמקומות האלה כל עוד נפשם בם. ואז התחלנו להסתכל על הרגע הזה שבו הם משתחררים ורצים החוצה".

בפועל הפתרון שפיתחו הוא אפליקציה שמלווה את המטופל מרגע השחרור, נוסף לתמיכה אנושית של פסיכולוגים וקואוצ'רים שמתמחים בבריאות. אם יש צורך, האפליקציה מתחברת לציוד רפואי כמו מוניטור בבית המטופל וצמיד מדדים חיוניים.

השניים עלו על כשל שוק מהותי: כיום 40% מהמטופלים עד גיל 65 שמשוחררים מבתי החולים בארה"ב חוזרים לאשפוז לאחר פחות משנה. בקרב בני 65 ומטה הנתון טוב יותר אבל עדיין גבוה - 17%. לדברי פלד־אדם ושטיין, בעזרת מעקב וליווי, ברובם דיגיטליים, אפשר למנוע כ-50% מהאשפוזים החוזרים.

על פי הסטטיסטיקה, אשפוז ממוצע נמשך 4.3 ימים, ועל כל יום אשפוז נדרש שבוע החלמה. "כלומר מדובר בכחודש שבו האדם נכנס למנהרה ללא קליטה", אומר שטיין, "ואין לו קשר עם אף אחד מהמערכת, ואז יש הרבה מאוד אפשרויות רעות". ברפואת לב, למשל, הסטטיסטיקה מראה שמתוך 100 איש שנכנסים לניתוח לב, 13 יחזרו לאשפוז חוזר. "אנחנו", אומרת פלד־אדם, "לא רק יודעים למנוע אשפוז חוזר במקרים רבים, אלא גם יודעים לזהות מי מועד להם יותר".

מה מגביר את הסיכון לאשפוז חוזר?
"יש מדדים רפואיים, כמו רמה גבוהה בדם של נתרן או המוגלובין a1c, מדדים פסיכולוגיים כגון דיכאון או חרדה, וכן שייכות למצב סוציו-אקונומי נמוך או למיעוטים, שבחלקן נגישים פחות לקריאת מידע רפואי, פתרון בעיות לוגיסטיות (כמו השגת תרופות) או אפילו סובלים מביטחון נמוך לשאול שאלות ולהיעזר באנשי הרפואה".

"ככל שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך יותר", מוסיפה פלד־אדם, "הפערים בין החולה בבית החולים לבין המטפלים והרופאים גדול יותר, והביטחון שלו לחלוק מידע אישי עם הרופא נמוך יותר. אנחנו יודעים למשל ש-80% מהאנשים לא יספרו לרופא שהם שותים (אלכוהול - ש"ל) באופן קבוע או שהם צורכים ויאגרה. הם גם לא יספרו לו שאין להם מספיק כסף לתרופות הקבועות שלהם, אז הם מורידים את המינונים המומלצים כדי שהתרופות יספיקו ליותר זמן. ובוודאי לא יספרו שבן הזוג או הילד גונב להם את האופיאטים (תרופות לשיכוך כאבים - ש"ל)".

ולכם הם כן מספרים את הדברים האלה?
"אנחנו יוצרים מגע עם המטופל עוד כשהוא בבית החולים ומכינים אותו לקראת היציאה הביתה. דבר ראשון אנחנו בונים מולו אמון באמצעות מתודלוגיות ייעודיות כדי שיוכל לדבר איתנו בחופשיות".

השוק האמריקאי, הם סבורים, צמא לפתרון כזה. "מערכת הבריאות בארה"ב שבורה", הם אומרים, ומסבירים: בארה"ב המערכת בנויה על ניגוד עניינים משולש בין המטופל, מי שמשלם על הטיפול ומי שמספק את הטיפול. מי שמשלם רוצה לשלם כמה שפחות, המטופל רוצה את הטיפול הטוב ביותר, ואילו הספק רוצה להרוויח כמה שיותר. לא לחינם הפכה מערכת הבריאות הזאת ליקרה ביותר בעולם. אלא שבאירוע אחד, שבו מתמקדת לגונה, יש לכל הגורמים האלה דווקא אינטרס משותף: מניעת אשפוזים חוזרים.

עבור המעסיקים המבטחים את עובדיהם הבעיה היא לא רק התשלום על האשפוזים החוזרים, אלא גם הפגיעה בפריון העבודה, שכן לעובדים לוקח הרבה יותר זמן להחלים ולחזור לעבודה. 155 מיליון אמריקאים מבוטחים רפואית על ידי המעסיק. את רובם, 110 מיליון איש, המעסיק הוא שמבטח. האחרים, כ-45 מיליון, עובדים במקומות קטנים יותר, המעבירים את האחריות לחברות ביטוח רפואי חיצוניות. המחקרים של לגונה מראים שההתאוששות בעייתית, ושהאשפוזים החוזרים עולים למעסיקים 80 מיליארד דולר בשנה.

לכאורה אפשר היה לחשוב שהספקים, כלומר בתי החולים, ירצו עוד אשפוזים ועוד כסף תמורתם. אבל הגורמים המשלמים קונסים אותם על החלמה גרועה המתבטאת בעיקר באותם אשפוזים חוזרים. לכן דווקא הלקוח הפוטנציאלי הראשון שלהם הוא רשת בתי חולים באזור שיקגו, שם הם עורכים פיילוט עם כמעט אלף מטופלים. "זו הבעיה של כולם אבל לא התפקיד של אף אחד", אומרת פלד־אדם, ושטיין מוסיף: "אמר לנו אחד הקרדיולוגים: בבית החולים אני אלוהים, אבל כשהמטופל מגיע הביתה, אני אף אחד. אני לא קיים".

ויש לעניין ערך חברתי גדול - בעיקר כאשר מביאים בחשבון שיש קורלציה מאוד הדוקה בין מצב סוציו-אקונומי לבין הצלחת השיקום. "אם אין לאדם מי שייקח אותו מבית החולים, והוא חוזר הביתה באוטובוסים", אומרת פלד־אדם, "הסיכוי שייקח את התרופות שנרשמו לו יורד פי שבעה".

ישראל כשוק לא מעניינת אתכם?
"זה לא הפוקוס האסטרטגי שלנו", אומר שטיין. "בישראל המצב הרבה יותר טוב ויש קופות חולים שמלוות את החולה לפני ואחרי האשפוז. בארה"ב לרוב האנשים אין אפילו רופא משפחה. אבל גם כאן כנראה אפשר לשפר. פרופ' רן בליצר עשה מחקר והראה שגם בישראל אפשר להוריד את האשפוזים החוזרים ב-55%".
מה התוכניות של לגונה לעתיד?

פלד־אדם: "להרים צוות חזק בישראל, שיפתח טכנולוגיות וישיג חוויית לקוח שתעזור לא רק לשיקום אחרי אשפוז, אלא גם לדברים אחרים".

אשפוז ביתי?
"כרגע אנחנו מפוקסים באשפוזים חוזרים, ומהבדיקה שלנו העולם ובעיקר ארה"ב עוד לא מוכנים רגולטורית לאשפוז ביתי. אבל בעולם, וגם בישראל, יש כבר מחלקות שלמות בבתים ואנחנו נשמח להיות שם בעתיד.

"אני מאמינה שנוכל להיות חברה של מיליארדים, כי כשיש שוק גדול יש צורך גדול. אנחנו פותרים כאב גדול ומספקים משהו שהשוק צמא לו".

יעל פלד־אדם
אישי: בת 40, נשואה + 3, גרה ברמת גן
מקצועי: מייסדת VIM ולגונה הלת', בעלת תואר ראשון במדעי המחשב מוויסקונסין־מדיסון
עוד משהו: מגיעה באופניים למשרד בכל יום וגם עולה את 18 הקומות ברגל

יוני שטיין
אישי: בן 39, נשוי + 3, גר בתל אביב
מקצועי: מייסד RPX Corp וקרן השקעות שמוזגה ל־Fortress Investments, בעל תואר שני במנהל עסקים מהרווארד
עוד משהו: עושה ספורט ומטייל עם המשפחה בכל סוף שבוע