בניין גלי צה"ל ביפו / צילום: Shutterstock, Roman Yanushevsky
בימים אלה מחפש משרד הביטחון מנהל זמני לגלי צה"ל, שייכנס לתפקיד במקום מפקד התחנה שמעון אלקבץ, שאמור לפרוש מתפקידו בסוף אוגוסט. המפקד הזמני שייבחר אמור להיות סוג של פרויקטור, שמשימתו להביא תוך חודשים ספורים לסגירת התחנה, ולפתיחתה מחדש כתדר המיועד לתכנים לחיילים בלבד.
אמנם בינתיים אין החלטה רשמית לגבי זהות הפרויקטור, אך שלא לייחוס מוזכרים מספר שמות וביניהם נורית דאבוש, לשעבר יו"ר מועצת הרשות השנייה, ויונה ויזנטל, שכבר התנסה בתפקיד דומה כשכיהן כמנהל הזמני של רשות השידור בעת סגירתה.
"בדמוקרטיה עושים הכול כדי שמיקרופון לא ייסגר", אומרת דאבוש לגלובס. "גלי צה"ל היא תחנה חשובה לדמוקרטיה הישראלית. היא נולדה בחטא ולא צריכה להיות צבאית, אבל התרומה שלה בתחום האקטואליה לא תסולא בפז, זה נכס צאן ברזל שצריך לשמור עליו - אבל לא בהכרח באותה פלטפורמה".
בייעוץ המשפטי של משרד הביטחון קבעו כי אין צורך בחקיקה כדי לסגור את התחנה, ומהלך כזה הוא בסמכותם של שר הביטחון והרמטכ"ל. ואילו משרד התקשורת הודיע כי יקיים בשבוע הבא דיון מקצועי בעניין גלי צה"ל והתחנות אזוריות.
במדינה שבה הכול מקוטלג לימין ושמאל, דווקא הוויכוח על עתיד התחנה חוצה מחנות פוליטיים. בשיחות עם גלובס הביעו ד"ר תהילה שוורץ-אלטשולר מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, עו"ד אלעד מן היועץ המשפטי של "הצלחה" ואייל צור, יועץ מחקר מפורום קהלת, עמדות דומות באופן מפתיע - הרואות בתחנה של הצבא אנומליה שיש לפתור.
"בשנים האחרונות, המוטיבציות של הפוליטיקאים שעסקו בהסדרת שוק התקשורת היו זרות", אומרת שוורץ-אלטשולר. "כעת המצב שונה, גם אם לא נקי לחלוטין משיקולים פוליטיים - כי ברור שהשתלטות פוליטית של עיתונאים מימין מרגיזה את מי שנמצא היום במוקד קבלת ההחלטות.
"היום הרדיו הציבורי בתאגיד יציב, התאגיד עצמו יציב ולא עומד בפני סכנה, ולדעתי לא צריך שתי תחנות רדיו ציבוריות ארציות. יש התפתחות יפה של תחנות הרדיו האזורי בכל התחום של שידורי אקטואליה, למשל ברדיו 103fm, ולכן אפשר לעצור ולשאול מה אמור להיות תפקידה של התחנה.
"לדעתי, תחנת רדיו צבאית ארצית שמשדרת חדשות ואקטואליה זו אנומליה שדמוקרטיה לא אמורה לחיות איתה. מדובר בסוגיות מורכבות כמו איך עושים חומה סינית בין האינטרסים הביטחוניים לתקשורתיים, התלות המוחלטת בתקציב הביטחון, העסקת חיילים וכדומה".
לדברי מן, גם לאלה שרוצים להציל את גל"צ יש בעיה עם השתייכותה לצבא. "אני לא מפחד מהסיסמאות של 'סוגרים מיקרופונים' - יש מספיק תחנות רדיו במדינת ישראל, ואם יסגרו את התחנה הדמוקרטיה לא תיפול. כבר סגרו כלי תקשורת בישראל, ולא קרה כלום".
נורית קנטי, יו"ר ארגון העיתונאים ועורכת "מה בוער" בגלי צה"ל, סבורה שהיום לא היו מקימים תחנת רדיו לצבא, "אבל אי אפשר לדון בסוגיה מתוך הפריזמה הזאת, כי התחנה כבר קיימת. במשך רוב שנותיה הייתה לה תרומה אדירה וייחודית לאתוס ולחברה הישראלית, ואנחנו מודעים לבעיות שיש לה בשנים האחרונות.
"השאלה לא אמורה להיות האם הצבא צריך תחנת רדיו, אלא האם נכון שהחברה הישראלית תוותר על שידור ציבורי. אני מאמינה ששידור ציבורי חשוב בכל מדינה דמוקרטית. מהעדויות במשפט נתניהו אנחנו לומדים שצריך תקשורת ציבורית חזקה ועצמאית, וצריך יותר מגוף ציבורי עצמאי אחד, כי גם ב'כאן' היו ניסיונות בתחילת הדרך להשתלט על התוכן והמנהלים, ולהפריד את מערכת החדשות מהתוכן.
"זה שיש כעת כלי תקשורת ציבוריים חופשיים לא אומר שהשלטון בעתיד לא ינסה בכל מאודו לשלוט בתחנה. כולנו ראינו איך פוליטיקאי יכול להשפיע על התקשורת, ועד לאן זה יכול להגיע. זאת לא הייתה אפיזודה חולפת, ובעתיד הפוליטי של מדינת ישראל זאת אפשרות קיימת. אפשר לתקן את מה שלא תקין, אבל לא צריך לסגור".
פתרון 1: לצאת להפרטה
בין סגירה מוחלטת של התחנה להשארתה במתכונת הרגילה יש מספר פתרונות, והראשון בהם הוא הפרטה. לגלי צה"ל שני נכסים משמעותיים: תדר שידור ארצי ומותג חזק, שנבנה בעשרות שנים של עבודה עיתונאית. זה אמור להפוך אותה לקורצת במיוחד עבור גורמים פרטיים שמעוניינים בדריסת רגל ברדיו או בחיזוק של נוכחות קיימת.
בשוק מעריכים כי יש גורמים המעוניינים לרכוש את התחנה, אך אופציית ההפרטה היא מסלול ארוך שדורש שינויי חקיקה, בעיקר משום שהיא יוצרת בעיות רגולטוריות שיהיה צורך להסדיר. כך, למשל, עולות השאלות מי הרגולטור האחראי, והאם התחנה לאחר ההפרטה תשדר ברישיון או בזיכיון. כיום, כדי לשדר רדיו בישראל צריך רישיון. בחקיקה הנוכחית, גוף פרטי לא יכול לשדר רדיו ארצי, ולצורך בחירת גורם מקומי משדר נדרש מכרז של הרשות השנייה.
בהנחה שיימצא שר שיהיה "בעל הבית" (למשל, שר התקשורת או שר התרבות), ובהנחה שהוא יפעל באותה נחישות שבה גלעד ארדן הוביל את סוגיית תאגיד השידור הציבורי, ניתן יהיה לבצע שינוי חקיקה שמעביר את גל"צ לאחריות הרשות השנייה. כך יתאפשר להוציא מכרז לבחירת מפעיל לתחנה.
בעיה נוספת טמונה בערך הכלכלי של גלי צה"ל בעת מעבר לידיים פרטיות. הנכס המשמעותי הוא המותג, כלומר שם התחנה. אלא שלגוף פרטי אסור להשתמש במילה צה"ל לצרכים מסחריים. לסוגיה הזו יש פתרונות יצירתיים, כמו שימוש בשם מותג דומה - צהלה או צהל ללא גרשיים. אופציה נוספת היא שינוי חקיקה, שיאפשר למדינה "להחכיר" את השם לקונה למשך תקופה מסוימת, עד שינוי מוחלט.
"אם רוצים לשמר תחנות ארציות שמשדרות אקטואליה צריך לאחד את גל"צ עם אחת מתחנות הרדיו האזורי, או לייצר גוף נוסף של בעלי רישיונות לרדיו ארצי בבעלות פרטית", אומרת שוורץ-אלטשולר. "כמובן שעל מי שיקבל רישיון יחולו חובות רגולטוריות באספקטים שונים, כמו התחייבות למגוון, תוכן שיווקי וכדומה".
"אוהבים לדבר על הפרטה כמילת קסם", אומר צור, "אבל צריך לעשות זאת בחוכמה. למשל, למנוע בעלויות צולבות ולדאוג שמי שירכוש את התחנה איננו מחזיק בכלי תקשורת גדול".
דאבוש מזכירה כי הזיכיון של תחנות הרדיו האזוריות המפוקחות על ידי הרשות השנייה מסתיים בעוד שנתיים, "ויש סיכוי סביר שיעברו לרישיונות. המדינה יכולה להעביר את האחריות לשר התקשורת יועז הנדל, שיבצע באמצעות הרשות השנייה מכרז על התדר - בדיוק כפי שנעשה בתחנות האזוריות. במכרז יצטרכו לקבוע תשלום עבור השם גלי צה"ל (ביד), לקבוע גבולות גזרה לגבי התוכן (כמות אקטואליה בשידור, רגולציה, פיקוח), האם מעסיקים חיילים (להערכתי לא), וכמה מתוך ההכנסות יחזרו במותג. העיתוי למכירה פנטסטי, השוק מתחיל לסדר את עצמו, ויהיו גורמים שירצו להתמודד".
החשש הוא שבעלי הון מכל הקשת הפוליטית, או בעלי אינטרסים כלכליים אחרים, מחכים לעוד כלי תקשורת שיופרט. "היום אין דבר כזה רדיו ארצי פרטי", אומר גורם בתקשורת. "זה לזרוק לזירה הציבורית עוד גורם של הון שלטון, ולתת מתנה לגורם אינטרסנטי - בדיוק ההיפך מאשר לדאוג לציבור".
פתרון 2: להעביר לתאגיד
למדינת ישראל כבר יש כלי תקשורת ציבוריים המתוקצבים על ידה, ומנוהלים תחת תאגיד השידור הציבורי. לכן, קיימת אפשרות להעביר את התחנה כפי שהיא או בשינויים מסוימים לניהולו, זאת למרות שבהנהלת התאגיד רחוקים מלהתלהב מהרעיון.
"מעבר לתאגיד אמור להיות פשוט יחסית", מסביר מן, "כי בשלב הראשון אפשר לעשות מעבר הסכמי, ואין צורך בשינויי חקיקה. בתאגיד לא מעוניינים בכך, אבל אפשר לכפות עליו לעשות זאת.
"זה הפתרון ההגיוני, כי כך משמרים את התחנה כיחידה אחת כמו היום - עם התאמות, כדי להגדיל את הבידול ולהגביר את התחרות עם רשת ב'. אולי להפוך לאקטואליה יותר רכה, מגזינית, להשאיר את הצביון הצעיר דרך מתנדבים של שירות לאומי ולא שירות צבאי, והעובדים שיעברו as is מהתחנה הקודמת".
דאבוש מזכירה כי מבחינת החוק, "לתאגיד השידור הציבורי יש כבר עכשיו אחריות גם על גלי צה"ל. בעבר הייתה בתאגיד ועדת גלי צה"ל שהתכנסה פעם בשנה, ומפקד התחנה היה מגיע להציג לוח שידורים. אמנם לוועדה לא הייתה סמכות ביצועית, אבל הזיקה כבר קיימת. אבל מצד שני, גלי צה"ל בתאגיד זה עוד רשת ב' - אותה גברת בשינוי אדרת, ולא הגיוני ליצור בתוך התאגיד תחרות בין שתי תחנות דומות".
החשש הוא שהכנסת גל"צ לתאגיד לא תאפשר את קיומו של כלי תקשורת ציבורי נוסף, שיחזק את השידור הציבורי. מה גם שהנהלת התאגיד לא מעוניינת באחריות הזו, שמשמעותה הרבה כאב ראש עם תוספת תקציב קטנה מאוד.
פתרון 3: אזרוח מדורג
בין עובדי התחנה יש השואפים לאזרוח הדרגתי שלה. כלומר, לתקן בשלבים את הדרוש תיקון באופן שיוריד את הלהבות שמלחכות, ויאפשר לחזור לעשייה. לצורך זה, יש למנות אדם שיוביל את החזרה לערכים של שידור ציבורי.
אפשר גם לייצר מהלכים שימנעו את האפשרות של בעל כוח להשתלט על התחנה - חלקם נוגעים לאופן שבו התחנה מנוהלת פנימה. למשל, לפצל את תפקיד מפקד התחנה למנכ"ל ועורך ראשי, כדי לפרק את הכוח הבלתי מוגבל שיש למנהל התחנה כיום. אפשרות נוספת היא להחיל כללים למינוי מנהלים. בפורמט כזה, משרד ממשלתי (התקשורת או התרבות) מקבל את האחריות לתחנה, ומקים רשות סטטוטורית מפקחת, דוגמת מועצת התאגיד.