שר האוצר אביגדור ליברמן / צילום: Associated Press, Sebastian Scheiner
משבר הקורונה, כך מעריכים, עלה לקופת המדינה כ-200 מיליארד שקל, וכתוצאה מכך חולל משבר כלכלי עמוק וגירעון מצטבר של כ-7% מהתמ"ג - מה שחייב את מקבלי ההחלטות לחשוב על פתרונות יצירתיים להגדלת ההכנסות ובהקדם. על אף היותן של החברות הממשלתיות חוליה מרכזית בכלכלת ישראל, הרי שברוב המקרים הן נתפסות כחלק מגוף מסורבל ובלתי יעיל שטוב יהיה אם יעבור לידיים פרטיות ויתייעל.
בעוד רבים במערכת הכלכלית מדברים על הפרטת החברות הממשלתיות כעל פתרון אידיאלי לסגירת הגירעון התקציבי, ומסתמכים על יישום החלטת הממשלה מסוף 2014, אני דווקא סבורה כי הפרטה כזו טומנת בחובה לא מעט בעיות לטווח הארוך, שעלינו לתת עליהן את הדעת.
פשפוש קל בארכיון ההיסטורי מעלה כי מאז שנות ה-90 האמינו פוליטיקאים וכלכלנים שהפרטה של חברות ממשלתיות, ששווין המצרפי נאמד בכ-15 מיליארד שקל, היא מקור הכנסה חשוב ואמצעי למימון הגירעון התקציבי העמוק. יתרה מכך, הדיון הציבורי בנושא מבוסס על הרושם שפירות ההפרטה יובילו להגברת היעילות, עידוד השקעות וקידום התחרות. המצדדים בגישה זו יטענו כי חברה פרטית היא בהכרח יעילה יותר, ומשכך עדיף להעביר את החברות מידי הממשלה לידיים פרטיות על מנת להביא לכלכלה בריאה וחזקה יותר שתיטיב עם כולם.
להפרטה יש מחיר כבד
עם זאת, לתהליך ההפרטה גם השלכות שליליות בצידו. בדיקה שנערכה בשנות ה-80 המאוחרות בקרב ארבע חברות ממשלתיות שהופרטו, הציגה תמונה מעניינת לפיה רק בחברה אחת הביאה ההפרטה להתייעלות ולגידול ברווחיות.
יתרה מכך, הניסיון הראה כי הפרטה של חברה ממשלתית אין בה כדי לתרום לקידום התחרות. יתרה מכך, הפרטת חברות ממשלתיות מביאה במרבית המקרים לירידה באיכות השירותים הניתנים לאזרחי המדינה ולפגיעה בטווח הארוך בזכויות העובדים בהן. יש לזכור, כי חברה עשויה להיות יעילה גם תחת בעלות ממשלתית, ולעיתים העברתה לידיים פרטיות עלולה לפגוע ברווחיותה. מדוע, אם כן, ממשיכה ישראל לדגול בהפרטה בכל מחיר כפתרון יעיל למשק?
כפי שזה נראה כרגע, משרד האוצר מאמין כי צעד של הפרטת חברות ממשלתיות צפוי להוביל להכנסות בהיקף משמעותי שיסייעו בסגירת הגירעון התקציבי. ואני סבורה כי האוצר מפריז בהערכתו את ההכנסות הצפויות לישראל מהפרטת החברות הממשלתיות, וכי בפועל הרווח ממכירת החברות צפוי להסתכם במיליארדים בודדים בלבד.
יש, אם כן, שיתהו כי השיקולים העומדים מאחורי הפרטה אינם בהכרח כלכליים, כי אם פוליטיים, אחרי הכל דווקא במצב של צמיחה צפויים גורמים פרטיים להביע עניין רב יותר בחברות ממשלתיות, לא? המסקנה - בעולם ההפרטות הכוח תמיד יימצא בידי הפוליטיקאים, שמצידם יטענו כי תהליכים מורכבים מצריכים אישורים מצד משרדי ממשלה רבים.
לא הייתי ממליצה למדינה להזדרז ולמכור אחזקותיה בחברות רווחיות, קל וחומר בחברות שיש למדינה אינטרס מהותי לשמור על אחזקתה בהן, כמו מפעלי תשתית, חשמל, גז ואספקת מים - צעד כזה, בטווח הקצר, אולי ישלשל לכיסה של המדינה רווח חד-פעמי גדול, שאולי אף יעלים את בעיית הגירעון התקציבי, אולם בטווח הארוך עלולה המדינה להפסיד תמלוגים ודיבידנדים גדולים בהרבה לאורך השנים.
אז מה בכל זאת הפתרון? מדי פעם עולה על הפרק האפשרות המעניינת של הפרטת חברות ממשלתיות באמצעות הנפקת חלק ממניותיהן בבורסה. אמנם בשנים האחרונות נכנסו מרבית החברות הממשלתיות לבורסה, אך לצרכי גיוס חוב בלבד, וכך מיצבה עצמה ישראל כאחרונה מבין המדינות המפותחות בעולם שמחזיקה ב-100% מהחברות הממשלתיות שלה. לצערנו, בכל הקשור לגיוס הון, נראה כי המדינה גוררת רגליים, והפרטות בבורסה נותרות בגדר רעיון נחמד בלבד על אף הפוטנציאל העצום הגלום בהן.
הכותבת היא יועצת תקשורת ואסטרטגיה