גלידות בן אנד ג'ריס / צילום: Shutterstock
ההחלטה של בן אנד ג'ריס, החברה שייסדו בן כהן וג'רי גרינפלד, להחרים התנחלויות, מתקבלת בישראל בצדק כאירוע מדאיג ומסוכן. המחאות הזועמות - ובהן שיחת הטלפון של ראש הממשלה נפתלי בנט למנכ"ל יוניליוור והפניות של השגריר גלעד ארדן למושלים של מדינות ארצות-הברית שיפעלו נגד בן אנד ג'ריס - ראויות כולן, טוב ויפה. רק מה? מאוחר מדי. זה קורה אחרי שהסוסים כבר ברחו מהאורווה עם קוביות הסוכר.
עוד מטאפורות מתוקות: יהיה קשה לבלום כדור שלג-גלידה שבתוכו מתגלגל שחקן עוצמתי כמו בן אנד ג'ריס, המפורסמים, הפופולריים, ה"קולים", עם השורשים היהודיים. הם הרי לא היחידים שחשופים ללחץ האנטי-ישראלי. עכשיו החשש הוא שחברות פופולריות נוספות יהיו פחות "בלחץ" לפני שיקבלו החלטה זהה, והתוצאה עלולה להיות השמדת ערך ל"מותג" ששמו ישראל.
הציבור בישראל, הממשלה ואף התקשורת אינם מבינים את חומרת הבעיה כבר היום. כי מלבד חברות אהובות כמו בן אנד ג'ריס, בחודשים האחרונים אני עד למגמה של התרחקות הולכת וגוברת של חברות ומשקיעים בינלאומיים מישראל. כך למשל, לפני שבועות בודדים הודיעה קרן הפנסיה הגדולה בנורבגיה, KLP, כי תחדל מלהשקיע ב-16 חברות, ביניהן אלסטום ומוטורולה, בגלל קשרים שלהן לכאורה להתנחלויות. קרן העושר הריבונית של ניו זילנד קיבלה לפני חודשים ספורים החלטה דומה, וסילקה מיליוני דולרים מבנקים ישראלים; ועוד.
יתרה מכך, על כל "בן אנד ג'ריס" אחד, יש שורה של חברות זרות שנמנעות מהשקעה בישראל בשקט, יום-יום, בלי לצאת בהצהרות, בלי להסיר מוצרים ממדפים ובלי להתקרב בכלל, לא להתנחלויות ולא לכל שטח ישראל. אפשר להעריך כי ישראל מאבדת מיליארדי דולרים בכל שנה, לאו דווקא מהאנשים שמחרימים אותה בקולי-קולות, אלא מבעלי עסקים ומשקיעים מתוחכמים - שמדירים רגליים באופן מוחלט מישראל, ושמשיקוליהם מעדיפים להימנע מהצהרה ציבורית על כך.
ישראל לא טורחת להשתתף במלחמה ברשתות החברתיות
איך הגענו למצב שמשתלם כלכלית להחרים את ישראל כולה? על-ידי התנתקות הולכת ומתעצמת מהדורות החדשים, בעיקר בעולם המערבי. לכלי התקשורת ובמיוחד לרשתות החברתיות (אינסטגרם, טיקטוק וכדומה) חודרים שקרים מכוערים של ארגונים אנטי-ישראלים, שמציגים את ישראל כמדינה רצחנית ופושעת, ואילו את ארגון חמאס, האיסלאמיסטי הקיצוני, אבי פיגועי ההתאבדות והירי מהסוג שגם בארצות-הברית ובאירופה כבר מכירים וחרדים מהם - מציגים כלוחם חופש.
ישראל אינה מתגוננת כראוי במלחמה הזאת ולמעשה אינה טורחת להשתתף בה. כך היא מאבדת את מנהיגי העתיד של העולם, וגם חלק מכוכבי התרבות שלהם (כמו המבטלות הכרוניות של הופעות בישראל לנה דל ריי ולורד, או דמי לובאטו שהתנצלה על ביקורה בישראל).
אנטישמיות לבדה לא מסבירה את כל התופעות שאנחנו רואים, ואם רק נסתפק בהאשמות באנטישמיות, זה יהיה כמו לקבל את המצב הקיים. ישראל יכולה לשקם את שמה הטוב ולהציג באופן יומיומי, משפיע, איכותי וחכם את ההישגים ואת היתרונות שלה בתחומי סביבה, הייטק, זכויות להט"ב ועוד, בייחוד בפלטפורמות שמנהיגים צעירים ומשפיענים נמצאים בהן.
כדי להגיע אל הלבבות ואל המוחות של הציבורים הללו, נדרשת תוכנית ממשלתית סדורה וברורה. אם לא רוצים שהשמדת הערך הישראלי תושלם ותגיע לכיס של כל הישראלים, אז ברור שמול ההסתה נגד ישראל, מוכרחים להשמיע דברי טעם. גם אם זה כבר לא יהיה צ'אנקי מאנקי.
הכותב הוא איש עסקים ויזם חברתי, מנהיג בקהילה היהודית בבריטניה ועומד בראש ארגונים פרו-ישראלים