במקום לדאוג לריסון האינפלציה, בנק ישראל נכנע לפופוליזם ולרצון להיות אהוד

לאחרונה התבשרנו כי בנק ישראל שוקל לשנות אחרי 20 שנה את יעד האינפלציה שנקבע בין 1% ל-3% ליעד אחר שיהיה מתאים יותר לרמת אינפלציה גבוהה יותר כפי שזו מסתמנת בארץ ובעולם.

נראה כי בנק ישראל שכח את המטרה המרכזית שלו, כפי שנקבע בחוק בנק ישראל המעודכן משנת 2010 - ריסון האינפלציה, ותחת זאת אימץ לו הבנק מטרה שונה לחלוטין - להיות אהוב ואהוד על כמה שיותר מגזרים וגורמים בכלכלה הישראלית.

נזק כלכלי רב

אחרת, לא ניתן להבין את האובססיה המתמשכת של בנק ישראל לרכוש עוד ועוד מט"ח להתפקע ובימים אלו חצו יתרות המט"ח של בנק ישראל את הסכום הלא יאומן - 200 מיליארד דולר המהווים כמחצית מהתוצר. כנגד רכישות אדירות אלו הבנק לוקח הלוואות מהציבור ומבנקים מסחריים ונגרם בכך לבנק (כלומר לכלל הציבור) נזק כלכלי רב ומאזן הבנק התנפח כבלון פורח.

בהיקפים אלו בנק ישראל אינו יכול עוד להסתתר תחת תירוצים כגון: נטרול תנועות הון ספקולטיביות, או איזון זרם הדולרים הנובע מתעשיית הגז ואין לו אלא להודות בכך שהבנק מנסה להשפיע באופן מלאכותי על שער החליפין כדי לסייע ליצואנים הישראלים לאורך זמן.

אז יש אולי יצואנים שמוחאים כפיים לבנק ישראל על עזרתו הנדיבה, אך ראינו שעם כל מאות המיליארדים שרכש הבנק - שער החליפין חוזר כל העת לשיווי המשקל שלו הנובע ממאזן התשלומים, ואף אחד לא בדק אם אין דרכים יעילות יותר שהממשלה יכולה לבצען, כדי לסייע ליצואנים, כגון הפחתת עלויות של היצואנים בשוק המקומי שבשליטת הממשלה.

ואם לא די בכך בנק ישראל חושש כי העלייה באינפלציה תאלץ אותו חלילה להעלות את הריבית. שהרי זה צעד לא אהוד במיוחד ויזכה מן הסתם לביקורת של נוטלי אשראי ויכול שאף יתבטא בירידות שערים בשוק ההון. אז מה עושים? משנים את יעד האינפלציה כדי להימנע מהעלאת ריבית.

הקורא התמים עלול לשגות בכך שהמרת יעד של 1% עד 3% ביעד מעורפל של סביבת ה-2% זה היינו הך. אך מדובר במהלך מתוחכם שנועד לאפשר לבנק להימנע מהצעד הלא אהוד של העלאת ריבית.

כיום - במידה שהאינפלציה תעלה מעבר ל-2% ותתקרב ל-3% בנק ישראל יהיה אנוס להעלות את הריבית האפסית השוררת כיום. אך אילו ייקבע יעד של סביבת ה-2% אפשר תמיד לומר כי מדובר ביעד רב שנתי ולא יעד לשנה מסוימת וכי לא צריך להיבהל מאינפלציה של 4% כי אולי היא תרד בהמשך והעיקר הבנק יוכל להימנע מהעלאת הריבית ולהמשיך להיות אהוד ואהוב.

יש להודות כי גם בנקים מרכזיים בעולם מנסים להתחמק מביצוע תפקידם בדרכים דומות, אך מדוע צריך ללמוד מהם, תחת נקיטת מדיניות אחראית שעולה בקנה אחד עם החוק ועם תפקידו העיקרי של הבנק, במיוחד נוכח ההיסטוריה הלא כל כך רחוקה של המשק הישראלי שבה חווינו אינפלציה של 400%.

עוד מס על הציבור

זה המקום לציין כי את יעד האינפלציה לפי החוק לא קובע בנק ישראל כי אם הממשלה. חשוב ששר האוצר שהכריז כי הוא מתנגד להעלאת מסים יבין שעליה ברמת האינפלציה כמוה כהעלאת מס על הציבור, אך מדובר במס לא צודק, רגרסיבי שפוגע בעיקר בשכבות החלשות שכוח הקנייה של הכנסתם יפחת בכל שנה במספר אחוזים.

אשר על כן ראוי שהממשלה תעדכן את בנק ישראל כי במסגרת דיוני התקציב הקרובים בכוונתה לעדכן את יעד האינפלציה הגבוה יחסית שנקבע לפני עשרים שנה כאשר רמת האינפלציה הייתה גבוהה לאין ערוך מהיעד, ליעד רצוי יותר של 0% עד 2% - כי אינפלציה בטווח זה טובה לאין ערוך לציבור ולמשק מאשר אינפלציה של 1% - 3% או אינפלציית מינימום של 2% כפי שבנק ישראל משתוקק.

ויתכבדו הן ממשלת ישראל והן בנק ישראל להפעיל את כלי המדיניות שברשותם כדי למנוע עליית מדרגה מזיקה ברמת האינפלציה.

הכותב הוא הממונה על התקציבים במשרד האוצר לשעבר