בית עולה באש במהלך השריפות הקשות בקליפורניה בספטמבר 2020 / צילום: Reuters, Stephen Lam
הרשת החברתית פייסבוק מתגאה אמנם במדיניות של מאבק בתוכן כוזב, אך דוח שפורסם בשבוע שעבר קובע כי כשלה בהחלת הכללים שלה על תעשיות הגז והנפט, שפרסמו ברשת מידה מטעה בנוגע למשבר האקלים במהלך הבחירות לנשיאות ארה"ב בשנה שעברה. לפי הדוח, חברות הדלקים המאובנים, משתמשות באופן אסטרטגי בפייסבוק כדי להבליט בארה"ב מסרים שנועדו לעכב את הפחתת השימוש בדלקים, להם חלק משמעותי באחריות למשבר האקלים.
הדוח, שחובר על ידי מכון המדיניות והמחקר InfluenceMap, זיהה עלייה בפרסום של חברת אקסון מובייל וחברות דלקים מאובנים נוספות ברשת החברתית, במטרה לעצב את הדיון הפוליטי בנוגע למדיניות הטיפול בהתחממות הגלובלית. בניגוד לשנים עברו, תעשיית הדלקים המאובנים התרחקה מהכחשה מוחלטת של משבר האקלים, אך כעת היא משתמשת במדיה החברתית כדי להציג את תעשיית הדלקים המאובנים כחלק מהפתרון, ולא כחלק מהבעיה. לפי מחברי הדוח, פייסבוק הקלה על הפצת טענות הכזב בנוגע להתחממות הגלובלית, בכך שלא יישמה בעקביות את המדיניות שלה ולא עצרה פרסומים שגויים.
הרווח מהפרסום הממומן של אותן חברות נפט וגז מגיע כמובן הישר לכיסה של פייסבוק. מחברי הדוח מצאו כי 25 ארגוני תעשיית נפט וגז הוציאו לפחות 9.5 מיליון דולר עבור פרסום של יותר מ-25 אלף מודעות בפלטפורמות של פייסבוק בארה"ב בשנה שעברה, שנצפו יותר מ-431 מיליון פעמים על ידי גולשי הפלטפורמה. אקסון מובייל לבדה, הוציאה כמעט מחצית מהסכום - 5 מיליון דולר.
הטעייה מכוונות של הציבור
ביולי 2020, מיד לאחר שהמועמד לנשיאות ג'ו ביידן הכריז על כך שיפעל למימוש תוכנית אקלים בשווי 2 מיליארד דולר לקידום שימוש באנרגיה נקייה, גדלו ההוצאות של חברות הדלקים המאובנים על פרסום. הצעתו של ביידן קראה להפסיק את פליטות הפחמן מתחנות הכוח עד שנת 2035 ולהפחית באופן חד את צריכת הדלקים המאובנים כדי להילחם במשבר האקלים. הוצאות הפרסום נותרו גבוהות, עד ארבעה חודשים לאחר סיום מערכת הבחירות. "תעשיית הנפט והגז משתמשת בפרסום בפייסבוק באופן אסטרטגי ולמטרות פוליטיות", נכתב בדוח.
נוסף על כך, למרות שבתהליך הפקת הגז הטבעי נפלט לאטמוספירה מתאן, גז חממה עוצמתי פי 80 מפחמן, המחקר מצא כי בשנה שעברה קודמו על ידי תעשיית האנרגיה 6,782 מודעות בפייסבוק, בהן טענות על כך שגז טבעי הוא דלק ירוק או דל פחמן - באופן המטעה את הציבור, ומנוגד למחקרים מדעיים ולקביעת הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, הפועל תחת האו"ם ומאגד אלפי מדענים ממדינות ברחבי העולם. למרות זאת, פייסבוק לא הסירה אף אחת מהמודעות הללו, ולא סימנה אותן כמידע מטעה.
ומה טענו תעשיות הנפט? לפי המחקר, אסטרטגיה אחת שהופעלה במודעות הייתה קישור בין השימוש בנפט וגז לשמירה על איכות חיים גבוהה. אקסון מובייל בפרט, השתמשה בפלטפורמה של פייסבוק כדי לקדם את המשך השימוש בנפט כמוצר אמין בעלות סבירה, החשוב מפני שהוא מונע מארה"ב להסתמך על מדינות אחרות באספקת האנרגיה שלה.
סוג נוסף של מודעות שמצאו חוקרי InfluenceMap זו פרקטיקה שבה נוהגות תעשיות הדלקים המאובנים מזה שנים: מודעות המבקשות להעביר את האחריות הגדולה לצמצום פליטות גזי החממה מהתעשייה עצמה, אל האזרח הפשוט - שנושא באשמה בשל אורח חייו. זאת, כאשר לאזרחים אין לרוב כל אלטרנטיבה בשל מדיניות ממשלתית, ובניגוד לחישוב סוכנות האנרגיה הבינלאומית, לפיו יעדים עולמיים להפחתת פליטות מסתמכים במידה רבה על מעבר של תעשיית האנרגיה עצמה לטכנולוגיות ירוקות, ורק 8% מצמצום הפחמן נשען על בחירות אישיות של הציבור ושינוי אורח חייו באופן וולונטרי, כמו למשל על ידי צמצום טיסות.
הדוח אף הפנה את תשומת הלב לחלק שממלאות בדחיפת המודעות הללו קבוצות במימון מכון הנפט האמריקאי, המאגד קבוצות בתעשייה, שהוציאו בשנה שעברה 3 מיליון דולר על מודעות פייסבוק, שבהן הציגו חברות דלקי מאובנים כידידותיות לסביבה ולאקלים. למרות שפייסבוק הסירה מודעות מסוימות בגין טענות כוזבות או מפני שלא כללו דיסקליימר על כך שהן עוסקות בפוליטיקה וסביבה, היא אפשרה לרבות אחרות לשווק דרך הפלטפורמה שלה תוכן כוזב.
הכנסות של מיליוני דולרים לפייסבוק
בתגובה לדברים, אמרו בפייסבוק ל"גרדיאן" הבריטי כי הרשת "נקטה צעדים נגד קבוצות מסוימות שפרסמו מודעות דלקים מאובנים", וכי פרסומות רבות נדחו לאחר שזוהו כפוליטיות. עוד טענו בפייסבוק, שמודעות המזוהות על ידי בודקי העובדות של החברה כמטעות, מוסרות מהרשת החברתית.
מחברי הדוח מצביעים על כך שבזמן שהיא עצמה מפרסמת הצהרות על המחוייבות שלה להפחתת הפליטות ולסביבה, פייסבוק מייצרת לעצמה הכנסות ממודעות המקדמות את תעשיית הנפט והגז, וכי ההערכות בדוח - המנתחות הכנסות של 9.6 מיליון דולר עבור מודעות שהצליחו חברי המכון לאתר, הן הערכות חסר.
אך פייסבוק איננה הפלטפורמה היחידה דרכה מפעילות חברות הדלקים המאובנים לחץ. רק לפני תקופה קצרה, לוביסט בכיר באקסון מובייל, חשף, כשהוקלט באופן סמוי, כיצד החברה שהוא עובד בה, משתמשת בשדה הפוליטי כדי לחסום פעולות למאבק במשבר האקלים. הלוביסט של אקסון הוקלט בסמוי על ידי זרוע התחקירים של ארגון גרינפיס, כשהוא טוען כי "מדיניות האקלים של החברה היא תרגיל ביחסי ציבור", וכי החברה תמכה במס פחמן, מפני שידעה שמדובר בחזון לא ריאלי, שהאמריקאים עצמם יתנגדו לו.
עוד באותה שיחת זום, שבה פעילי גרינפיס פעלו תחת התחזות, אמר הלוביסט קית מקוי כי אקסון מוביל מימנה קבוצות שעבדו במטרה להכחיש את המדע הברור בנוגע לאקלים, לעכב רגולציה ולגרום לציבור לפקפק באמיתות המדעיות. "נלחמו באגרסיביות נגד המדע ונגד המאבק בשינויי האקלים, אין שום דבר לא חוקי בכך. אנחנו מנסים להגן על ההשקעות ועל בעלי המניות שלנו", כך אמר, והתגאה ב"קשרים נהדרים עם סנטורים רפובליקנים". מנכ"ל אקסון, דארן וודס, נאלץ לגנות ולהתנצל על ההערות שנתפסו בקלטת.
"הברית הבלתי קדושה בין חברות של דלקים מאובנים, כלי רכב ואמצעי תקשורת"
הדוח, שמצביע על פרקטיקות הנעות בין הכחשת מדע ובין הפניית אצבע מאשימה לצרכנים, לא הפתיע את פרופ' און ברק, העומד בראש המעבדה להיסטוריה של משבר האקלים באוניברסיטת תל אביב. "סימפטומי הקצה הם חדשים, אבל התופעות של גרינוושינג ושל הטלת ספק במדע, אינן חדשות", הוא אומר. "גם לא הברית הבלתי קדושה בין חברות של דלקים מאובנים, כלי רכב ואמצעי תקשורת. אם כבר במאה ה-19 חברות רכבות קנו מודעות בעיתונים כדי למנוע ביקורת על עניינים הנוגעים להעלאת מחירים, לתשתיות או לזיהום הסביבה, אז עכשיו החברות שהתשתית הכלכלית שלהן ניזונה מתדלוק של משבר האקלים, עושות את אותו הדבר ברשתות החברתיות".
עד כמה מדובר בפרקטיקות ותיקות? לפי ברק, "כמו שראינו לאורך המחצית השנייה של המאה העשרים, החברות הללו משתמשות ב'סוחרי הספק' - חברות הנפט שואלות את הפרוטוקולים של חברות הטבק, שבעבר יצרו שיח של זריעת ספק בקשר בין סרטן ריאות ובין עישון. חברות הפוגעות באקלים, משתמשות באותם תרגילים ואפילו באותם משרדי יח"צ וחברות לובינג. זה עוד מאותו הדבר".
בשנה החולפת, חברת הדלקים המאובנים BP, השיקה בחגיגיות מחשבון פחמן וקראה לאזרחי העולם לבדוק ולמתן את השפעתם האקולוגית, וכך גם עושות חברות מסחריות רבות, המגלגלות את האחריות הישר לציבור. לפי ברק, קידום שיח כזה, מסיר אחריות מהמדינות עצמן. "באמצעות פייסבוק, שם לכל אחד יש את הפיד והטעם שלו, החברות יוצרות הסטה של השיח לעבר דיון בסגנון חיים והופכות את המשבר לסוגיה של בחירה אינדיווידואלית. הן מנסות לקחת את השיח לכיוון הליבה הפוליטית של הקפיטליזם, כלומר אל החירות האישית לבחור והרחק מדיון ברגולציה מדינתית. גם אנחנו לא צריכים לדבר רק על פייסבוק, אלא בעיקר על מדינה שתאסדר את פייסבוק ותקבע כללים למה מותר או אסור לעשות. זו מערכת שמזינה את עצמה. אנחנו מתרגלים לחשוב במונחים של כמה טיסות אנחנו עושים וכמה בשר אנחנו אוכלים. אלו דברים חשובים, אך הם בטלים בשישים לעומת מה שמדינות צריכות לעשות, והם מסיטים את המוקד מהכוחות האמתיים - מדינות וארגונים בינלאומיים שצריכים לבצע רגולציה תקיפה על חברות הנפט והמדיה".
איך זה משפיע על הציבור?
"לאורך השנים, התרכזו בעיקר בצד המדעי כיסוד לפעולה נגד משבר האקלים. שיח מבוסס עובדות מדעיות הוא אמנם הכרחי, אבל במקום שרק האפשרות הסבירה של חורבן סביבתי תניע אותנו לפעול במהירות, הרי שההמתנה לרמת וודאות מדעית מוחלטת איפשרה לחברות הנפט לבלום מהלכים, ולפוליטיקאים לא לפעול. והנה, למרות שעכשיו יש קונסנזוס מדעי, הזהירות של המדענים איפשרה פרקטיקות של זריעת ספק. זה בא על חשבון מחשבה ואקטיביזם ציבורי שהיו דוחפים אותנו לפעול הרבה קודם על בסיס מה שאנו רואים לנגד העיניים. את התוצאות של משבר האקלים אנו הרי מרגישים על בשרנו.
"למשל, אנחנו רואים עכשיו את השריפות ברחבי ישראל והעולם, והרבה יותר אירועי קיצון אחרים. אם אנשים היו מסתובבים בחוץ וחיים בלי מזגן, הם הרי כבר מזמן היו לוקחים קלשונים ועולים על משרדי הממשלה בדרישה לפעולה. במקום זאת, אנחנו מסתגרים בבועות אישיות וממוזגות וגם בפיד האינסולארי של הרשת החברתית. דפוסי ההתנהגות האלו ובאופן כללי ההסתה מהזירה הפוליטית לנקיפות המצפון האישיות - כל אלו מייצרים תהליך כולל של דה-פוליטיזציה שמפצל את הציבור, מרפה את ידיו, ולא מאפשר לתרגם את הידיעה שקונה לה אחיזה בשדרות רחבות של הציבור - שהעולם עולה באש - לכלל פעולה פוליטית רחבה ונחושה.
"הקמפיינים האלו משבשים את הקו האוטומטי שאמור לעבור בין ידיעת המצב, לדריכה על הבלמים. אנחנו מבינים למה גורמים דלקים מאובנים, וצריכים ללחוץ על הברקסים כמה שיותר מהר. בפער הזה שבין ידיעה ופעולה, הקמפיינים האלו נכנסים ומשבשים את מה שלכאורה צריך להגזר אוטומטית מהידע הנוגע למשבר האקלים מזה שנים. חברות הנפט יודעות לפחות משנות השבעים שדלקי מאובנים מובילים להתחממות הגלובלית, והציבור הרחב עצמו משנות התשעים. אבל גם רוב האנשים שיודעים, לא מוליכים את הידע הזה לפעולה פוליטית או ביקורת על השיטה הכלכלית".