כמה רחוק תלך המדינה כדי למצוא יורשים לעיזבון של קשיש ערירי?

רבים יופתעו ללמוד עד כמה רחוק מוכנה המדינה ללכת כדי למצוא יורשים פוטנציאליים לעיזבונו של קשיש ערירי, כפי שנחשף בפסק דין שפורסם לאחרונה.

ניצול שואה חסר משפחה בן 96 הלך לעולמו כבר לפני 20 שנה, אך רק בשנים האחרונות החלה המדינה לברר את זהות יורשיו על-פי דין. בהיעדר בת זוג או צאצאים, ומאחר שקרוביו מדרגה ראשונה, כלומר הוריו ואחיו, הלכו לעולמם לפניו, החוק מחייב את בית המשפט לעלות רמה אחת למעלה בפרנטלת הדורות, לסביו וסבתותיו של המנוח, ולחפש את יורשיהם.

מדובר באתגר עצום. האנשים שזהותם מתבקשת חיו במאה ה-19, ולא זאת בלבד שהתיעוד באותה תקופה לא היה מסודר, אלא שחלק גדול ממנו גם הושמד או אבד במלחמות העולם.

המנוח עצמו עשה מאמצים רבים בחייו למצוא קרובי משפחה שאבדו בשואה. הוא מילא דפי עד ביד ושם, ואפילו טס לפולין בשנת 1975, אך העלה חרס בידו. מאידך, בשנים האחרונות ההתפתחות הטכנולוגית, פתיחת הארכיונים של המדינות שהיו מאחורי מסך הברזל וסריקתם לאינטרנט וכן אתרים כמו my heritage פתחו אפשרויות חדשות לגמרי לחיפוש ואיתור קרובים אבודים.

אומנם קשה למצוא שורדי שואה שעודם בחיים, אך גם לאיחוד עם צאצאיהם יש ערך רגשי עמוק, כדבריו של בית המשפט בפסק הדין: "חובת השקידה הסבירה (לחיפוש הקרובים) המוטלת על היורשים במקרה כגון דא, נובעת לא רק מהלכות הפסיקה בדיני הירושה הכלליים, אלא לטעמי היא גם נגזרת של חובה היסטורית ומוסרית המוטלת על העם היהודי ונוכח השואה האיומה אשר גזרה על משפחות רבות כליה, והבירור המדוקדק של העץ המשפחתי יש בו מתן מענה מסוים לניצולים וזיכרון, גם אם מאוחר, לנספים". 

קרובי המשפחה מצד אמו של המנוח אותרו עד מהרה, והם קיבלו מחצית מרכושו באופן מיידי, אולם הם ביקשו לקבל גם את המחצית השנייה, בטענה כי אין בנמצא קרובי משפחה מצד אביו של המנוח, ולצורך החיפוש והבירור מונה מומחה לגנאולוגיה (חקר יוחסין).

עבודת הגנאולוג לקחה לא פחות מארבע שנים וכללה מחקר בארכיונים בפולין ובאנגליה, לרבות הפעלת חוקרים מקומיים. כמו כן בוצעה עבודת מחקר מקיפה בארץ שהתפרסה על ארכיונים, בתי המשפט והדין ואפילו בתי העלמין.

התוצאה הייתה 70 עמודי חוות-דעת ומסקנה אחת: נמצא בורשה שבפולין שריד יחיד ובודד למשפחתו של המנוח מצד אביו, ואף הוא כיום בן 82. היורש מצד האב מקושר אל המנוח באמצעות סבתא רבא משותפת.

היורשים מצד האם התקשו לקבל את מסקנת המומחה, שמשמעותה שקרוב המשפחה הרחוק, שכלל לא ידע על קיומו של המנוח ובוודאי שלא היה איתו בקשר בחייו, יירש כעת מחצית מהרכוש, ולכן ניסו לערער על חוות-דעת המומחה על-ידי הדגשת סתירות שונות בנתונים.

מי שעוסק בגנאולוגיה מכיר את הבעיות הבסיסיות בתחום זה. קושי אחד הוא איות שונה של השמות במסמכים שונים. היהודים נדדו מארץ לארץ, ובכל מקום הפקידים המקומיים אייתו את שמם בהתאם לשפה הנוהגת, ולכן אין האיות של שם המשפחה בגרמנית זהה לאיות בפולנית או ברוסית.

קושי נוסף הוא בתיארוך. עולים רבים בראשית שנות המדינה נתנו מידע בלתי אמין אודות מועד לידתם, נישואיהם וכו', בין מחוסר ידיעה ובין במכוון, כדי להתאים את גילם לאינטרסים השונים כמו הימנעות מגיוס לצבא או להפך - קבלת קצבאות וכו'.

בסופו של יום בית המשפט השתכנע מהיקף המאמצים שהושקעו בעריכת חוות-הדעת, מהיסודיות שבה בוצעה וכן מתשובותיו והסבריו של המומחה לסתירות בין הנתונים השונים שגילה, והכריז על הנין שנמצא בורשה כיורש מחצית מהעיזבון.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה