כרמים / צילום: Shutterstock
רוחות ראשונות של סוף אוגוסט ותחילת ספטמבר מתחילות לנשוב שוב עם רדת החשיכה במרומי הגליל והגולן, מעיפות עמן זרעי קיץ ומשכיחות (מעט) זכרונות מגלי החום הארוכים שהתרגשו על הארץ בחודש שעבר. מי שלא ישכח את הטמפרטורות הגבוהות הם הכרמים ותנובתם, שירדה בכמות באופן משמעותי השנה: "הרבה אשכולות שנבצרו קטנים מהרגיל, אפילו בחצי", אומרת האגרונומית ומנהלת יקב תבור, מיכל אקרמן.
ואלה חדשות רעות מאוד לחובבי היין שהולכים ומתרבים בישראל, בעיקר מאז פרוץ הקורונה. דווקא כשתרבות היין פה כל כך משגשגת, ברור כי שפע היינות שקיים כיום לא יוכל להשאר כשהיה. עבור מי שלא מסוגל להתאפק וזקוק לשורה התחתונה נאמר: אל שולחן ראש השנה של המגפה הבאה לא בטוח שתוכלו כבר להסב עם בקבוק קברנה סובניון מקומי, וגם לא להעביר אחר צהריים עם כוס שרדונה צוננת כדי להקל על הסגרים העתידיים. לפחות לא במחיר שווה לכל נפש.
אבל עוד נגיע לכך בהמשך, בינתיים נחזור למגפה הנוכחית ולגל החום האחרון: "כשיש גל חום כמו שהיה באוגוסט, של 8 ימים - מת העולם בשביל הגפן", אומרת אקרמן, "זה לא יעזור אם משקים באותו רגע. מבחינת תנובה כמותית - זו מכה אנושה לכרמים". אבל אוגוסט לא היה האשם היחיד: "אחרי חורף חם שבו הגפנים החלו ללבלב מוקדם, הגיע אפריל עם גל קור שעשה להם שאט־דאון", מסבירה אקרמן.
"אני בהחלט מרגיש שינויים לאורך השנים", אומר גם יעקב אוריה, יינן יקב פינטו הממוקם בנגב, ובעלים של ליין יינות עצמאי הנושא את שמו. "יש יותר ויותר גלי חום והבציר מקדים. בשנה שעברה גל החום היה לקראת סוף הבציר, השנה בתחילתו. זה מייצר האצת הבשלה מטורפת. מלבד הקושי הלוגיסטי לקלוט בבת אחת הרבה ענבים - הסוכר מטפס, אך חומרי הטעם האיטיים יותר לא מגיעים לפוטנציאל הרצוי. ומעל כל אלה, החורף החם לא מספק די מנות קור להתמיינות הפקעות לפרי. ולכן הכרמים באזורים הגבוהים והקרים נפגעים פחות, אך יש ירידת יבול משמעותית השנה באזורים החמים".
"השנה בשל גלי החום הקשים, ראינו המון שריפות. לצערי, גם חווינו שריפות שכילו 54 דונם של כרם מנרה", אומר מיכה ועדיה, יינן יקב הרי גליל. בכלל, אנחנו רואים לאחרונה בגליל גלי חום קיצוניים ושריפות וחווים שינויים ומצבי אקלים קיצוניים שקשה לחזות את מועדם ואת ההשלכות האפשריות שלהם".
גם בתעשיית היין העולמית חשו היטב את פגעי מזג האוויר: באפריל האחרון פגע גל קור באיטליה ובצרפת, ובמספר אזורים הוא חיסל 90% מהיבול וגרם להפסדים של כ־2 מיליארד יורו. בארץ הסתכמו הפיצויים ששולמו לחקלאים שכרמיהם ניזוקו בשלוש השנים האחרונות בעשרה מיליון שקלים. "בשנים האחרונות אנו עדים לגידול מתמיד בהיקף הנזקים לגידולי גפן היין", אומר לנו שמוליק תורג'מן, מנכ"ל חברת הביטוח החקלאי קנט, הקרן לביטוח נזקי טבע בחקלאות ומדווח על מגמה מדאיגה של עליה בכמות הדיווחים על נזקים לכרמים: מ־100 ב־2019 לכ־300 ב־2021 שטרם נגמרה.
את מה שמרגישים המגדלים כבר כעת, מאששים גם המדענים: מחקר שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences מזהיר כי אם יתממש תרחיש הצופה התחממות גלובלית של ארבע מעלות צלזיוס עד סוף המאה - המשמעות היא אובדן של 85% מגידולי ענבי היין. אפילו תחת תרחיש פחות אפוקליפטי ומבהיל, של התחממות גלובלית ב־2 מעלות צלזיוס מוביל לפי החוקרים לאובדן של למעלה ממחצית מגידולי היין בעולם.
● 5 המלצות על יינות בני קיימא, שטובים גם לאדמה וגם לחיך
בעוד עשור זנים ייעלמו
אם מישהו עוד היה זקוק להוכחה חד משמעית לזעקות המדענים, הגיע הקיץ האחרון והוכיח באופן חד משמעי: העולם מתחמם. המבחר המבהיל של אסונות מזג האוויר שהתחוללו לאחרונה ברחבי העולם - משטפונות בגרמניה, שריפות היער בסיביר ובקליפורניה ועד לנזלת הים שמילאה את ים מרמרה וחופי איסטנבול בנוזל צמיגי והרגה חלק גדול מהדגה בו, הדגים באופן הכי ברור כי ההתחממות הגלובלית כבר כאן.
רק לאחרונה, הזהיר דוח מדעני הפאנל הבין ממשלתי לשינויי האקלים של האו"ם (IPCC) כי האנושות כבר על מסלול מהיר של התחממות, ופספסה את ההזדמנות להגביל את עליית הטמפרטורה מתחת למעלה וחצי, לאחר שהפעילות האנושית כבר הובילה להתחממות של יותר ממעלה בהשוואה לעידן הטרום תעשייתי. אילו האנושות לא תפעל להפחתה משמעותית של גזי החממה במחצית בעשור הקרוב - ההתחממות תדהר גם מעבר לשתי מעלות, וההשלכות תהיינה הרות אסון. במילים פשוטות: משבר האקלים כאן - והוא עוד ילך ויחריף. גלי חום קשים, בצורות, שריפות, שיטפונות - יהיו תדירים יותר ועוצמתיים יותר.
ומכאן נחזור אל כוס היין שלנו, בישראל. "אולי עוד 20 שנה באמת לא נוכל לגדל פה זנים מסוימים אומר ועדיה. "או שהאופי שלהם ישתנה באופן מהותי. הראשונים שיכולים להיפגע הם זנים ארומטיים כמו גוורצטרמינר, ריזלינג אבל גם סוביניון בלאן ושרדונה, שסובל מאד מחום. במקרה שלנו, באזורים ההרריים של הגליל, יש איזון שממתן את אירועי הקיצון לאור הגובה. אבל לאורך זמן - אין לי אין יכולת לחזות לאן זה הולך״.
״כבר בעוד עשור יהיו זנים שכבר לא יתאימו לישראל - בראשם קברנה סובניון, המלך של תעשיית היין הישראלית", מעריכה אקרמן: "כמובן שלא יהיה לרוב היקבים אומץ להפסיק לגדל אותו כי זה מה שמצליח למכור אבל הוא לא יתאים לפה יותר בעוד עשור והוא כבר לא יהיה מה שהיה בעבר. זה זן שזקוק למנות קור ולפער טמפרטורות משמעותי בין יום ללילה במהלך עונת הגידול. כבר השנה הרבה מאד קברנה ניחן בהבשלה בעייתית. על ריזלינג ופינו נואר - זנים שמתקשים פה כבר עכשיו - אין בכלל מה לדבר".
גם אם גידול של זן כזה או אחר יהפוך קשה יותר, עדיין מוקדם להכריז על מותו של הקברנה. פרופ' אהרון פייט מאוניברסיטת בן גוריון, מומחה בינ"ל בגידול ענבים בתנאי מדבר, מסביר: "אני לא חושב שזנים יעלמו מישראל, אבל מה שבטוח, הטעם והריח של חלק מהזנים ישתנה: לא רק קברנה סובניון ישלם את המחיר - אלא רוב הזנים.
הטמפרטורה הגבוהה לוקחת את הכימיה המאוזנת של הפרי, ומוציאה אותה מתוך איזון. זה מוביל לחמצון, וגורם למשל לזה שגווצרמינר יהיה בטעם של עוגת תפוחים, וגם הטעם של הקברנה ישתנה".
אימפריות היין שוקעות
החשש שזנים מסויימים לא יוכלו יותר לגדול בחלק מן האזורים הוא כלל עולמי. במחקר שפורסם ב-Proceedings of the National Academy of Sciences בחנו החוקרים את יכולת ההסתגלות האקלימית של 11 זני ענבי היין, המהווים שליש מהשטח הנטוע בעולם בין היתר הם בדקו את זני המרלו, השרדונה, סוביניון בלאן וסירה - וגילו כי בין הזנים הפגיעים ביותר הוא הריזלינג, שעלול לאבד עד 66% משטחי הגידול שלו.
"גידול ענבי יין נעשה בצורה מאוד מדוקדקת על מנת לשמור על הרכב הענב מפני שהוא משפיע על איכות היין", מסבירה פרופ' נגה קרונפלד-שור, המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה, "בנוסף מדובר בגידול רגיש יחסית ולכן שינוי תנאי הסביבה מורגשים ומתועדים יותר מאשר בגידולים אחרים".
"ענבי הגפנים של תעשיית היין, שונים מגפני ענבים למאכל", מסביר גם פרופ' מרסלו שטרנברג, אקולוג מבית הספר למדעי הצמח ואבטחת מזון באוניברסיטת תל אביב, החוקר כיצד תנאי בצורת ישפיעו על מערכות אקולוגיות וצמחייה: "כדי ללבלב בצורה מיטבית, הגפן צריכה לקבל מספיק מנות קור אשר ישפיעו על ניצני העלים שהיא מפתחת לאחר תרדמת החורף. הקור נצרב בה כ'זיכרון' ומשפיע על עונת הגידול שלה. משום כך יש בארץ פוטנציאל שהזנים הלבנים, שצריכים תנאים קרירים יותר - יפגעו".
"עוד בעיה שנוצרת בעקבות החום", מסביר פרופ' שטרנברג, "היא שכשאין מספיק קור, נוספים מזיקים. הם פוגעים באורגניזמים בקרקע ובגפן. זה עלול להוביל יקבים מסויימים להשתמש ביותר בחומרי הדברה - משהו שמלכתחילה אנחנו רוצים להימנע ממנו".
התוצאה של כל אלה תהיה שינויים במפת היין העולמית: אזורי גידול ענבי יין מסורתיים, כמו צרפת, איטליה וספרד, ייאלצו לערוך שינויים משמעותיים ולגוון את זני הגידולים. החוקרים מציעים לכורמים להתחיל להסתגל כבר עכשיו, ולהחליף זני גידולים, גם אם מדובר בזנים שהם חביבי הקהל וכאלה שקנו את שמם לאורך שנים רבות של למידה וצבירת מוניטין. לפי החוקרים אם יעשו זאת כבר כעת אובדן התוצרת הצפוי יהיה נמוך הרבה יותר - 24% בלבד לעומת 56% אם לא ינקטו שום פעולה כעת.
אילו פעולת למשל? באזור בורגון בצרפת יידרשו הכורמים לשקול להחליף זנים כמו פינו נואר, במורבדר ובגרנאש חובבי החום. אימפריות יין כמו איטליה, ספרד ואוסטרליה - שזני היין בהן כבר היום תואמים אקלים חם, יצטרכו לספוג הפסדים כבדים בתקופות שבהן הטמפרטורה פשוט תהיה גבוהה מדי עבור חלק מהזנים הפופולריים.
ובאמת בעולם כבר מתחילים לחשב מסלול מחדש. בבורדו, בירת הקברנה, שוקלים להכניס לצד זני הקברנה והמרלו גם זנים חדשים - אחרי מאות שנים שיש שחוקים קבעו מבחר מצומצם של זנים לנטיעה. יצרני יינות בספרד ובאיטליה משנים את מיקומם של הכרמים ונוטעים אותם כלפי צפון, כדי למתן את הפגיעה בהם.
גם המסורת האירופית לפיה אין להשקות כרמים משום שההשקיה פוגעת ביבול משתנה בימים אלה: בצרפת החלו כורמים להשקות את הגידולים. ומי שלא נפרד מהמסורת נפגע: "בספרד למשל בהרבה אזורים בשל בצורות ואיסור השקייה, הגפן לא שורדת ואין יבולים. חקלאות בעל שכזו, נטולת השקייה, היא רומנטית ויפה - אבל ההשקייה תהיה לבסוף הכרחית גם באירופה״, אומרת אקרמן.
אגב עלות ההשקייה תגרור בתורה עלייה בעלות הגידול: ״ברור שבסופו של דבר זה יתגלגל גם על מחיר הבקבוק״, אומרים בענף. לא רק שהיין יעלה יותר, גם טעמו ישתנה: ענבים המבשילים בטמפרטורות גבוהות הם מתוקים יותר וחומציים פחות, ואחוז האלכוהול בהם גבוה יותר.
האם יש גם מרוויחות מהסיפור? נראה שכן. מדינות הנחשבות כיום קרירות מדי לגידול של חלק מזני היין, שיסבלו אמנם מתרחישי קיצון שונים אותן מביא משבר האקלים, דווקא יוכלו לגדל זנים כמו מרלו וגרנאש - כך גרמניה, ניו זילנד וצפון מערב האוקיינוס השקט.
מדינות כמו קנדה ואנגליה ואפילו מדינת ניו יורק הפכו בשנים האלה מקוריוז של יין בינוני למעוזי איכות לאור השינויים האקלימיים. אפילו בסקנדינביה הקרירה, שבעוד חמישה עשורים אומרים שהאקלים בה ידמה לזה של צפון צרפת, כבר מתחילים לנסות לגדל גפנים.
ממישור החוף - לגולן ולשומרון
באופן מפתיע, למרות שישראל מתחממת אפילו מהר יותר, המצב כאן פחות גרוע. הסיבה היא שבניגוד לאירופה מותר להשקות את הכרמים ולא צריך להסתמך רק על מי גשמים. זו הקלה משמעותית שמאפשרת מעט את מתיחת הגבולות: "אנחנו יחסית בטוחים בטווח הנראה לעין ומדובר לעת עתה יותר בקריאת השכמה מאשר גוועלד״, אומר היינן המוערך של דלתון, גיא אשל. "יש תופעות שחוזרות על עצמן מבחינה אקלימית, אבל לי - וגם לקולגות רבות - יש תוצאות טובות השנה. אז אישית, האיום הדרסטי לא מורגש עדיין. אבל עושים שינויים ומתכוננים לעתיד, זה כן״.
איך הדברים של אשל מתיישבים עם אווירת הקטסטרופה ששמענו מגורמים אחרים? "שינוי אקלימי הוא מתעתע", מסביר עידו סרקין, המגדל גפנים על פני כ-120 דונם בקיבוץ צבעון בגליל העליון: "ב-15 השנים האחרונות אכן היו לנו גם שנים נפלאות". גם אקרמן מחזקת את דבריו: "צריך להבין שמשבר האקלים זה לא גרף לינארי שבו כל שנה יהיה יותר חם, זה בראש ובראשונה אומר שהכל יהיה לא צפוי. לא יהיו שתי שנות בציר דומות זו לזו".
אגב גם אקרמן שדיווחה על כך שכמות היבול פחתה השנה, מדווחת שאיכות הענבים שכן נבצרו גבוהה: "באמת השנה יש יופי של בציר בסך הכל והגפן נראית פנטסטי, בין השאר כי היתרון במדינת ישראל שאנחנו חיים תחת השקייה".
ייתכן כי כל עוד הייננים והכורמים לא חשים את רוע הגזירה על בשרם ממש, קל להם יותר, כמו לכולנו, להמשיך ולהדחיק מעט את העתיד. אבל פרופ' שטרנברג מבהיר: "את משבר האקלים רואים כבר עכשיו בענף היין בישראל. שנוי האקלים זה לא משהו עתידי, זה כבר קורה היום. אנחנו נראה ירידה ביבול הגפן, ושינוי של האיכות".
למרות שבעולם כבר נערכים להתמודד עם תוצאות המשבר האקלימי ובוחנים בשטח זנים חדשים, במשרד החקלאות אין עדיין פעולות ממשיות בנושא. גורמי המקצוע במשרד החקלאות מסרו כי הם "בוחנים מספר פתרונות שעד כה נמצאו כיעילים, לרבות הכנסת זנים נוספים ים תיכוניים, הצללה גדולה יותר, ושיטות גידול וטיפול יעילות יותר".
מה שברור שיאלץ לקרות הוא עקירת כרמים באזורים מסורתיים ונטיעה מחדש במקומות גבוהים וקרירים יותר. נופי הכרמים באיזור מישור החוף - מזכרון יעקב ועד שפלת יהודה - צפויים להצטמצם ולעבור מזרחה - ליהודה ושומרון ולפסגות הגולן והגליל. ״זה הכרח, אם כי מבחינה לוגיסטית מדובר בכאב ראש ובהבדל תהומי מבחינת השקעה״, אומר בעלי יקב שרואיין לכתבה וביקש לשמור על עילום שם.
במשרד החקלאות, מסתבר, שוקלים "לרכז את הגידולים הללו באיזורים המתאימים לכך מבחינת תנאי האקלים", נמסר. "לטובת הנושא, המשרד נמצא בתהליך בחינה כמותית של מדדים אקלימיים משמעותיים בחקלאות בשיתוף פעולה עם השירות המטאורולוגי, שמטרתו היא הערכת סיכונים הן מבחינה כמותית והן מבחינה כלכלית עבור כל אחד מענפי החקלאות השונים".
האזורים האלה הם כאמור הגליל והגולן, אולי גם הרי ירושלים. אבל אזור נוסף שהוא נפיץ פוליטית ומדינית הוא גבוה וקריר דיו עבור הענבים: השומרון. אלא שמעבר לגידול כרמים באזור זה הוא לא רק החלטה חקלאית ואגרונומית, כי אם החלטה פוליטית במידה רבה. באזור זה, אגב, התפתחה בשנים האחרונות בלי כל קשר לאקלים תעשיית יין קטנה שהולכת וגדלה. המוכרים שבהם הם יקבי פסגות ושילה. לא מעט ממאבקי ה־BDS מופנים כנגד התוצרת שלהם, אך האקלים המשתנה, יחד עם הנושא האמוני שמלווה את הקמתם, יכול להוביל גם לצמיחה של התעשייה באזור.
אזור אחר מעניין בהקשר האקלימי הוא אזור הנגב ומצפה רמון, שם בגובה 800 מטרים מעל פני הים ברמת המדבר לא רחוק מהמכתש מתקיים כבר שני עשורים ניסוי חקלאי במסגרתו ניטעים כרמים. הניסוי החל בסוף שנות התשעים כשחוקרי שלוחת שדה בוקר של אוניברסיטת בן גוריון סברו שהאוויר היבש והלילות הקרים יהוו מצע נוח לגידולי איכות - למרות הקרקע, אדמת הלס הקשה.
כך ניטעו כרמים ניסויים על ידי מספר יקבים בהם יקב תבור: ״כשניטע הכרם הראשון במדבר, לפני 20 שנה, באו מנשיונל גאורגפיק לכתוב עלינו. זה היה מהפכני לזמנו", נזכרת אקרמן שהיתה מהחלוצות בנושא. "כמה זנים ניסינו לגדל כאן מאז ועם כמה זנים נכשלנו עד שתפסו לבסוף כמה ארומטיים, כמו קולומבאר הלבן, מלבק האדום והשנין בלאן שלנו״ (עוד על היין הזה במדור האוכל בגיליון זה, ר״י). מלבד תבור, ממוקמים כאן בין השאר כרמים של יקב יתיר המוערך, יקב הבוטיק של צור שיזף וכן יקב ננה, שנהנה בשנה אחרונה מעניין בקרב פודיז.
אבל אפילו אקרמן לא חושבת שהנגב הוא התרופה לצרות האקלימיות: "גם אם המדבר הופך לעוד אזור גידול, זה לא אומר שהנגב יוכל להוביל את תעשיית היין בשנים הקרובות. לא יינטעו פה אלפי דונמים". הסיבה לכך פשוטה: למרות שיטות הגידול וההשקיה החדשניות, הדוחות את המלח מהקרקע ומזינות את הגפנים, זו עדיין מלאכה יותר מורכבת: "לא לכל אחד מתאים לעבור ולגדל גפנים בנגב. יש מן הסתם מחסור קבוע במשקעים, וגם כשיש גשם, אדמת הלס הענייה נאטמת עם טיפת הטפטוף הראשונה כמעט - וגורמת להם להיסחף הלאה. הטיפול עדיין מאתגר ומורכב", מסכמת אקרמן.
הפתרון: כרמים בני קיימא
את נזקי ההתחממות הגלובלית אי אפשר למנוע אלא רק לנסות ולצמצם באמצעות טיפול אקולוגי יותר בכרמים, במטעים ובשדות: ״הרבה גידולים חקלאיים, כולל כרמים, גודלו כמונוקולטורה - כלומר גידול צמח יחיד - ללא התחשבות בסביבה הטבעית. כך את הגפנים בכרם מטפחים אבל שאר סביבת הכרם מרססים ומנכשים", מסבירה אקרמן שמובילה ביקב תבור תפיסה אקולוגית הוליסטית: "במונוקולטורה הטבע לא שורד. אבל ככל שהגידולים שומרים על הטבע, ככה הם שורדים יותר שנים והחקלאי יוצא מורווח מזה.
"כורמים רבים בישראל במרוץ אחרי כמות האשכולות, כי התשלום ברוב המקרים הוא כמותי", מסבירה אקרמן את כלכלת גידול הגפנים, "אבל מי שמנסה להוציא מקסימום יבול מכל כרם כל שנה ולחלוב את הפרה עד הסוף - יהרוג אותה בסוף. לעומת זאת כרם בריא, בלי דשנים ועם מגוון צורות חיים שגדלות בו לצד הגפנים - הוא בסופו של דבר כרם שגם מעניק תוצר יותר איכותי ומאריך את חייו - והוא גם לא עולה יותר כסף, פה אין שאלה בכלל".
כרם בר שיפון של יקב לטם מדגים היטב את הטענה הזו. היקב ניטע על האדמה הבזלתית השחורה והמפורסמת של רמת הגולן. יניב קמחי, הבעלים, מגדל כאן ענבי סוביניון בלאן, סמיון שרדונה לבנים וכן מרלו בשיטות טבעיות. ״בכרמים לידנו", הוא מספר, "מי שניכש והשאיר אדמה חשופה גילה שאבני הבזלת הרותחות בימי גל החום בישלו את הענבים ממש וגרמו להם לאבד את האיכות הייננית שלהם. הענבים הגיעו לדרגת מתיקות שלא מאפשרת להכין איתם יין איכותי", הוא אומר.
גם יקב הרי גליל, הממוקם בסמוך לקיבוץ יראון, היה מהיקבים הראשונים לאמץ את גישת הבר־קיימא באמצע העשור הקודם: "אנשים לא ידעו אפילו מה זה בר קיימא כשהתחלנו לשווק את היקב ככזה", אומרת דנה שרון, מנהלת השיווק של היקב.
מה זה אומר בפועל? הדברה טבעית למזיקים ודישון באמצעים אורגניים, נניח בקומפוסט שמופק מהקפה הטחון והמשומש מקפסולות נספרסו שמדשנות כעת את כרמי הסוביניון בלאן של היקב במסגרת שיתוף פעולה ביניהם של כלכלה מעגלית שהחל ב־2017: נספרסו אוספים את קפסולות הקפה המשומשות מהלקוחות, מחלצים מהן את שאריות הקפה והופכים אותן לדשן משובח. הדשן עובר ליקבי הרי הגליל, ומדשן את הקרקע בחומר אקולוגי וטבעי. התוצאה, אגב, מצוינת.
"המטרה שלנו היא ליצור מרחב יותר בריא לגידולים שלנו ולנו", מסביר סירקין מקיבוץ צבעון המגדל ענבים עבור מגוון יקבים ובהם לטם, סורק ואודם בשיטות בנות קיימא: "אנחנו לא חורשים את הקרקע, אנחנו לא מעלים אבק, יש אצלנו נוברי קרקע, נחשים, שועלים ותנים, וגם ציפורים טורפות, ואנחנו יוצרים כיסוי של הקרקע עם עשבייה. יציבות בשיטת הגידול שלנו היא יותר גבוהה.
בגלל שאנחנו לא מכסחים את הדשא, אלא משכיבים אותו כמו שטיח, הטמפרטורה של הקרקע תחת הדשא היא סבירה. אם הייתה אדמה חשופה, היא הייתה לוהטת ואי אפשר היה ללכת עליה. כשיורד גשם חזק, הקרקע לא חשופה והיא לא נסחפת".
סירקין גם חושב שדווקא מהתעשייה הזו תוכל להגיע הבשורה: "כשמסתכלים על העתיד ורוצים ללמוד על שינויי האקלים, אני חושב שיהיה אפשר ללמוד לא מעט מהענף שלנו".
גם לפרופסור פייט יש נחמה להציע לחובבי היינות: "לחלק מהשינויים אפשר להסתגל, המשחק לא גמור. אנחנו מגדלים זנים מרמת הגולן ועד הנגב באותה צורה, למרות שאנחנו יודעים ממקומות כמו איטליה שההדלייה (פעולה חקלאית של מתן תמיכה לצמחים מטפסים, ש.א) שאנחנו משתמשים בה בישראל, היא נוחה לחקלאי, אבל ממש לא טובה לאקלים המקומי: זה סוג של ארכיטקטורה שמפנה את האשכול הישר לחקלאי, אבל אז הוא חשוף לשמש.
בחוות ננה במצפה רמון התחילו לשנות את רמת ההדליה בגידולי קברנה סובניון באופן שאנחנו הצענו - והקברנה שהם קיבלו השנה הוא הטוב לדעתם מכל השנים שהיו. כלומר יש לנו את האפשרות להתמודד עם שינויי האקלים כדי לעשות יין טוב, רק צריך לדעת איך. שם המפתח - החיבור בין המדע ובין חקלאות".
"המזל הוא שברגע שעוזרים לטבע ומניחים לו, יש לו דרך נפלאה ללקק את הפצעים של עצמו", מנחמת אותנו גם אקרמן רגע לפני פרידה, בעודה מפקחת על בציר שנין בלאן בכרם חדש ומתפתח של היקב במצפה רמון.