שופט העליון יצחק עמית. חזרתו של האח הגדול / צילום: כדיה לוי
בג"ץ בפסק דינו האחרון בעניין חוק השבות שחק פעם נוספת את מדיניות השבות של ישראל והרחיב את מעגל זכאי השבות שאינם יהודים בניגוד ללשון החוק ובניגוד לעמדת משרד הפנים. בג"ץ העניק הפעם אזרחות וזכויות עולה גם לאלמנת דור שלישי ליהודי.
מדיניות השבות של ישראל, שראשיתה עוד ב"תוכנית באזל" בקונגרס הציוני הראשון, כוללת שתי פנים. האחת, הענקת זכות ליהודים ולנספחיהם המיידיים המנויים בחוק לעלות ארצה. והשנייה, סגירת שערי המדינה בפני כל הגירה אחרת. מדיניות השבות היא מדיניות ההגירה של ישראל והיא האסטרטגיה לשימורה כמדינת הלאום של העם היהודי באמצעות שלילת הגירה המונית אחרת תוך מתן פתח להענקת מעמד פרטני במקרים מיוחדים.
פסיקות בג"ץ בעשורים האחרונים הרחיבו שוב ושוב את היקף זכאי העלייה לפי חוק השבות לקהלים שלא למענם נחקק החוק. בכך מפוררות פסיקות בג"ץ את מדיניות השבות של ישראל הן בפתיחת השערים להגירת לא-יהודים והן בסיכול האסטרטגיה לשימורה של ישראל כמדינת לאום.
משרד הפנים לא העניק אזרחות לאלמנות לדור שלישי של יהודי. המבקש לעתור נגד החלטה זו צריך להראות סעיף חוק שמקנה לו אזרחות. סעיף כזה לא קיים - ולא בכדי.
חוק השבות מעניק זכות עלייה גם לבן/בת זוג של דור שלישי ליהודי אך קובע שרק אלמנת יהודי זכאית עלייה, וזאת להוציא אלמנת בן או נכד של יהודי.
אלא שכך התגבר השופט יצחק עמית שהוביל את דעת הרוב על החוק: "לשיטת המשיבים (המדינה), לשון החוק מהווה בענייננו הן נקודת המוצא הן נקודת הסיום... דעתי שונה". לעמדתו של עמית, "אין להסיק כי פטירתו של אחד מבני הזוג מביאה בהכרח לניתוק קשר הגורל שקשרו בני הזוג עם העם היהודי". מניין קביעות אלו? מערכיו ותפיסתו של עמית ביחס למה ראוי שיהיה הדין. לעומת זאת, השופט מינץ, בדעת מיעוט, ניסה לעמוד בפרץ וביקר את עמית "הפרשנות התכליתית אינה כלי דרכו ניתן לאמץ אל תוך החוק משאלות לב".
עוד יש לציין כי בשנת 2020 רק שליש מהגידול באוכלוסיית ישראל באמצעות הגירה הורכב מיהודים, ושני שליש היו לא-יהודים. אולי בשל כך העיר עמית כי ישנה הצדקה לבחון מחדש את היקף התפרשותו של חוק השבות. מצער שפסיקתו של עמית החריפה את הבעיה ממנה הוא עצמו מוטרד.
חוק השבות הוא חוק בינארי. או שהאדם זכאי או שאינו זכאי. כעת, לאור פסיקת בג"ץ זה תלוי ב"זיקה לעם היהודי". וכמו שיודע כל מי שמעורב בדינמיקה בישראלית, כל החלטת סירוב תיתקף בבית המשפט. לך תוכיח שאין להם זיקה כשהם הם זועקים שיש להם.
חלוקת עמדות השופטים בפסק הדין הנוכחי, מוכיחה יותר מכל כי לזהותו וערכיו האישיים של שופט משקל רב בהכרעותיו. נבחרי הציבור צריכים להקיץ משנתם ולעסוק באופן ישיר הן בשינוי שיטת מינוי השופטים החריגה הנוהגת בישראל כדי שמפת הערכים הרווחת בקרב השופטים תתאם למפת הערכים של אזרחי המדינה והן ברפורמה מקיפה של סמכויות בית המשפט העליון באופן שיצמצם עיסוק שיפוטי בשאלות ערכיות טהורות. לצד אלו יש לנהל את מדיניות ההגירה של ישראל כך שגם עתידה כמדינת הלאום של העם היהודי יובטח.
לא תהיה הזדמנות שנייה. צריך ליישר את ההגה עכשיו.
הכותב הוא חוקר במחלקה המשפטית בפורום קהלת