זרים מושלמים / צילום: ז׳ראר אלון
ערב ששווה לכבות בשבילו את הטלפון
זרים מושלמים, הבימה
עיבוד של ארז דריגס לסרט של פאולו ג'נובזה על שבעה חברים שנפגשים לארוחת ערב ומחליטים לשחק משחק: כל מי שמקבל הודעה או שיחה חייב לשתף את המסובים. לא לוקח זמן רב עד שסודות שהיה עדיף לשמור מתגלים. סיפור העלילה מראש מבטיח שלא יחסר אקשן, ונתן דטנר ביים בכישרון רב את האנסמבל - שלא יורד מהבמה מרגע שהוא עולה עליה. התוצאה היא ערב שמרגיש כמו רכבת הרים, במובן הכי טוב של הביטוי. בהחלט ערב ששווה לכבות בו את הטלפון.
להוציא מההזיה את שיא האנושיות
הנכד, הקאמרי
עמנואל (יצחק חזקיה), סב לנכד שיצא מחייו לפני עידנים, מקפיד לכתוב לאשתו (מרים זוהר) מכתבים בשם הנכד, שהוא כביכול שולח לה מחו"ל, וכך בורא לה עולם. יום אחד הבועה מאיימת להתפוצץ כשהנכד אמור לבקר, ועמנואל שוכר את שירותיו של שחקן (נדב נייטס) שיתחזה לו לכמה ימים. ההצגה, שכתבו גור קורן ועירד רובינשטיין, שגם ביים, משעשעת ומרגשת בו זמנית, ומצליחה להוציא מהסיטואציה הכי הזויה את שיא האנושיות. מבלי לגרוע מכישרונם של שאר השחקנים הנהדרים, חזקיה וזוהר הם שתי פנינים בתוכו, שמזכירים לנו שוב את התרומה הגדולה של שחקני התיאטרון הוותיקים לבמה.
לצחוק על ההורים שלמדנו להיות
דמות אב, צוותא
אם מפנקת מדי (שרון שטרק) שוכרת אבא (יואב בר־לב) לבתה הטינאייג'רית, ויחד הם מנסים לדאוג לעתידה של מיה (מאיה בכובסקי), שמרוב פינוק נהייתה חסרת כישורי חיים. רועי מליח רשף ושרון שטרק, שגם ביימה בחינניות, כתבו סאטירה שנונה על הורות ועל הגישות השונות למושג הזה שנקרא "טובת הילד". הכימיה בין שלושת השחקנים נהדרת ומבטיחה ערב מהנה שיוציא מכם הרבה צחוק וחומר למחשבה.
שירי המלחמה של פעם, עם טוויסט
אינטימיות, בית ליסין
השנה 2006 ומלחמת לבנון השנייה בעיצומה. בינתיים, בתל אביב, משפחה שכולה של אם ושלוש בנות - כולן ללא אהבה בחייהן - מתכוננת לעוד אזכרה לאב שנהרג בקרב. המשפחה חווה טלטלה כשמגיע קצין (גל אמיתי) עם סקופ עבור הבת הבכורה (יעל וקשטיין), שעובדת בחדשות. ההצגה, שכתב רוני קובן וביים אמיר וולף, יודעת להצחיק ולהכאיב, תוך עיסוק רגיש בנושאים כמו שכול וטראומה, מלחמה וצבא. שירי המלחמה המוכרים של ישראל, השזורים בה, מקבלים קונטקסט שונה לחלוטין ומעורר מחשבה.
להצליח לצחוק גם מהנושאים הרגישים ביותר
גאון בכלוב, הקאמרי
מנחה טלוויזיה קריזיונר ואגוצנטרי שתהילתו מאחוריו (עמוס תמם) יוצר קשר עם אוטיסט בעל ידע פנומנלי בטריוויה (שהם שיינר) במטרה לחזור למסך עם פורמט חדשני. הצורך להתאים את עצמו לשותפו החדש מוציא ממנו הרבה יותר מזה. הדרמה הקומית הזאת, שכתבו יואב בר-לב ועירית קפלן וביים עמית אפטה, נוגעת בשלל נושאים - מהיחס לאוטיסטים ועד אחורי הקלעים האפלים של עולם הזוהר - ועושה את זה בעדינות והמון הומור. מלבד תמם ושיינר הנהדרים, שאר הקאסט (קפלן, דייוויד בילנקה וגל סרי) מציע ביצוע מעולה.
להתאבד במהדק סיכות גם על הבמה
אפס ביחסי אנוש, בית ליסין
המחזמר הזה היה שלאגר עוד לפני הקורונה, והציג ממש עד הערב האחרון לפני הסגר. מדובר בעיבוד חביב ביותר של אורן יעקובי לסרט האהוב של טליה לביא (שזה בשלל פרסי אופיר), שהציג את הצד הפחות הירואי של צה"ל בדמות הג'ובניקיות המשועממות בשלישות של שיזפון. את ההצגה מלווים שירים קליטים וכיפיים שכתבו יעקובי ועילי בוטנר, שגם הלחין וכוריאוגרפיה מצוינת של עוז מורג. נכון, זה לא כמו הסרט, אבל אם אתם מחפשים ערב של פאן זו בהחלט אופציה.
