שר האוצר אביגדור ליברמן נואם במליאת הכנסת / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
בימים אלה מתנגן ברדיו שירו של עדן מאירי "מי יגיד לך לא", ובאופן סמלי קיים קשר בין השיר לתקופה. שניהם עוסקים בצורך במתן דין וחשבון: בעשרת הימים הראשונים של תשרי אדם נותן דין וחשבון לאלוהיו, ונראה שמושא אהבתו של עדן לא נותנת את הדין לאף אחד, כי "מי יגיד לה לא". אך קיים קשר נוסף: בתחילת תשרי עבר התקציב וחוק ההסדרים הנלווה אליו לדיון בכנסת לקראת הצבעה בקריאות שנייה ושלישית. במוקד הדיונים תידון הקמתה של רשות ממשלתית חדשה - רשות הרגולציה.
תפקידה, על פי הצעת חוק התוכנית הכלכלית, היא לקדם אסדרה מיטבית ולהפחית את הנטל הרגולטורי העודף, בהתאם למתודולוגיות מוכרות במרבית המדינות המפותחות.
אמנם, במקור, תכנן שר האוצר אביגדור ליברמן, להקים רשות שתהיה בעלת סמכויות נרחבות הכוללות גם, בנסיבות מסוימות, את היכולת לפסול אסדרה שעלות הציות הישירה לה עומדת על לפחות 100 מיליון שקלים. בסופו של דבר, עקב חששות מצד חלק מחברי הממשלה כי הרשות החדשה תסכל קידום רפורמות חשובות, סוכם כי אופייה וסמכויותיה של הרשות החדשה יקבעו בחוק ייעודי.
במהלך התקופה הקרובה ידונו פרטי הרפורמה הזו, אך תהא תוצאת הדיונים אשר תהא - הציבור כבר יצא נשכר. זו למעשה הפעם הראשונה שמתקיים דיון ציבורי במטרותיה של רגולציה ובמתודות על פיהן יגבשו רגולטורים כללים רגולטוריים חדשים. עצם קיום הדיון הנו צעד בתהליך ההתבגרות של המשק הישראלי. אך יותר מכך, זו הפעם הראשונה שהציבור, באמצעות נציגיו בכנסת, מתערב באופן שבו רגולטורים אמורים לבצע את תפקידם.
אינני קורא להצרת רגליהם של רגולטורים. רגולטורים מוצבים במקומות שבהם תחומי פעילות קריטיים דורשים התערבות, מכיוון שכוחות השוק אינם מספיקים. ואם הצבנו רגולטור לפקח על תחום מסוים - צריך לתת לו את הכלים והסמכויות לעשות את העבודה. אבל, בסופו של דבר, גם בגופים הרגולטורים עובדים בני אדם, וגם הם, ככל בני האדם, יכולים לטעות. לכן, גם רגולטורים צריכים לתת דין וחשבון בפני מישהו.
כך למשל רשות ניירות ערך, היא הרגולטור האחראי, בין היתר, לקידום תחום הממשל התאגידי בישראל. הכוונה לאוסף מנגנוני פיקוח ובקרה שמטרתם לתרום לניהול תקין של תאגידים והגנה על בעלי העניין בחברה. כך למשל, הנהלת חברה צריכה לתת את הדין בפני הדירקטוריון, והדירקטוריון צריך לתת את הדין בפני בעלי המניות. בחברה ציבורית, לדוגמה, חייבים להיות בדירקטוריון לפחות שני דירקטורים חיצוניים ועצמאיים וסוגי החלטות מסוימות מסורות לוועדות שבהן יש רוב לדירקטורים העצמאיים.
כללי הממשל התאגידי שואפים לייצר מערך פיקוחי שמוודא שמי שמקבל החלטות בחברה יהיה אחראי כלפי מישהו אחר. משום מה, בעברית אין מילה אחת המגלמת את המהות של האחריות הזו, שמשמעותה בעיקר - מתן דין וחשבון. באנגלית, אחריות זו מכונה accountability. אז רשות ניירות ערך מפקחת ומקדמת accountability בחברות. אך מה לגבי ה - accountability של רשות ניירות ערך? בפני מי היא צריכה לתת את הדין על החלטות שהיא מקבלת?
חשוב לומר: רשות ניירות ערך היא אחד הגופים הציבוריים המקצועיים והמרשימים ביותר שיש במגזר הציבורי, ועובדיה הם אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה, החדורים בתחושת שליחות כנה. אבל גם הם עלולים לטעות, וגם הם צריכים לדעת שיש מי שיבחן את הפעולות שלהם. לכאורה, גופים ציבוריים נתונים תחת פיקוח בתי המשפט, אבל בתי משפט נמנעים מהתערבות בהחלטות של גופים מנהליים, ומגבילים את התערבותם רק כאשר ההחלטה המנהלית לא סבירה בעליל. הגבלה זו, שיש בה היגיון, מביאה לכך שדה-פקטו, רגולטורים לא נותנים דין וחשבון על פעילותם.
הקמת רשות אסדרה היא צעד חשוב בקידומה של accountability לרגולטורים בישראל. אחריות זו תטייב את פעילות הרגולטורים ותשפר את הרגולציה בישראל, לטובת אזרחי המדינה.
הכותב הוא ראש מחלקת שוק ההון ורגולציה פיננסית במשרד ברנע ובעבר הממונה על האכיפה ברשות ניירות ערך