קידוח מאגר "לוויתן" / צילום: אלבטרוס
נובל אנרג'י (שברון) ויתר שותפיה בהחזקת מאגר הגז לוויתן ימשיכו להיות מופקדים על דיגום וניטור הפליטות שנגרמות מהפעילות באסדה - כך קבע בית המשפט העליון, בהרכב של שלושה שופטים: הנשיאה אסתר חיות, עופר גרוסקופף ודוד מינץ.
ההחלטה ניתנה במסגרת ערעור שהגישה עמותת צלול וארבע רשויות מקומיות - זכרון יעקב, ג'סר א-זרקא, פרדס חנה-כרכור ועמק חפר. זאת בעקבות החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים ממרץ 2020, לביטול היתר הפליטה שהוציא המשרד להגנת הסביבה לטובת הפעלת אסדת ההפקה והטיפול בגז בלוויתן.
העותרות ביקשו שהניטור יתבצע על-ידי המשרד להגנת הסביבה
אסדת ההפקה והטיפול בגז שמגיע ממאגר לוויתן ממוקמת כ-10 ק"מ מערבה מקו החוף של קיבוץ נחשולים וחוף דור. בשל הסיכון הסביבתי שכרוך בהפקת הגז, ולאור חוק אוויר נקי משנת 2008, נדרש המפעיל (במקרה הזה מדובר בנובל אנרג'י/שברון) להחזיק בהיתר פליטות אותו מספק המשרד להגנת הסביבה. בנובמבר 2016 הגישה נובל אנרג'י לראשונה בקשה להיתר פליטה, כאשר אחרי גלגולים שונים הוא ניתן לה בינואר 2019. הפקת הגז בפועל החלה ב-31 לדצמבר אותה שנה.
זמן קצר לפני תחילת ההפעלה המסחרית בסוף 2019, הגישו המערערות עתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים. במסגרת העתירה (שלוותה בבקשה לצו ביניים שלא להתחיל בהרצת האסדה) נתבקש בית המשפט להורות למשרד להגנת הסביבה לתקן את היתר הפליטה, כך שניטור ודיגום המזהמים שייפלטו מהאסדה לא יבוצע על-ידי נובל אנרג'י. זאת בשל הטענה כי החברות מצויות במצב של ניגוד עניינים, היות שהרווחיות שלהן תלויה בהפקה מקסימלית של הגז.
לחילופין הן ביקשו כי הפעילות תתבצע על-ידי המשרד להגנת הסביבה. כן הן ביקשו להוסיף תיקונים מחמירים להיתר הפליטה. במרץ 2020 דחה בית המשפט את העתירה. בין היתר קיבל בית המשפט את טענת המשרד להגנת הסביבה לפיה "פוטנציאל הזיהום של אסדת לוויתן נמוך", וכי עמדה זו לא נסתרה על-ידי המערערות. "בית המשפט קמא הכיר בכך שעסקינן באחד ממאה מקורות הזיהום המשמעותיים בישראל, אולם סבר כי מיקומה של האסדה רחוק מקו החוף, כמו גם התקנת אמצעי טיפול מתקדמים בגזים הנפלטים ממנה, מקטינים במידה ניכרת את פוטנציאל הזיהום שלה".
כן נפסק כי "הטלת ניטור ודיגום על המזהם נהוגה בישראל ובעולם, וכי היתר הפליטה נשוא העתירה אינו מצדיק חריגה ממדיניות זו".
"הטענות על ניגוד עניינים אינן חסרות טעם"
בעקבות החלטה זו כאמור הוגש הערעור עליון (תוך השמטת חלק מהטענות שנטענו בהליך במחוזי), אלא שכעת הוא נדחה פה אחד על-ידי שלושת השופטים. "המחלוקת הראשונה, המקדמית, היא בשאלת הסמכות", כתב השופט גרוסקופף בפתח דבריו. "אין חולק כי המדינה רשאית הייתה, כפי שעשתה בהיתר הפליטה, להורות לנובל אנרג'י לבצע בעצמה או באמצעות אחר מטעמה, את פעולות הדיגום והניטור הנדרשות על-פי קביעת הגורמים המקצועיים. השאלה היא האם עומדת למדינה הסמכות להורות כי פעולות אלה יבוצעו על-ידי גורם אחר - המדינה או צד שלישי שייקבע על-ידי - במימונה של נובל אנרג'י".
גרוסקופף קיבל את עמדת המדינה כי יש להמשיך בפרקטיקה הקיימת, היות וזו תואמת את לשון חוק אוויר נקי. הוא אמנם מצא כי טענות המערערות בדבר ניגוד העניינים של שותפויות הגז "אינן חסרות טעם", אך לדבריו, לאחר ששקל את מכלול הטיעונים הוא מצא כי אין מקום להתערבותו במצב הקיים, וזאת בשל שלוש סיבות.
"על-פי החומר שהונח לפנינו, ניטור ודיגום עצמי הוא מנגנון מקובל בעת הנוכחית בתחום איכות הסביבה בעולם ובארץ. שנית לא הוצגה לפנינו תשתית עובדתית המצדיקה את המסקנה כי עניינה של אסדת לוויתן מחייב סטייה מהמנגנון המקובל. שלישית, האופן שבו יושמו ההוראות לעניין ניטור ודיגום על-ידי נובל אנרג'י וההתחייבויות שניתנו על-ידה במהלך הדיון בעניין האופן שבו תמלא הוראות אלה בעתיד, מפחיתות במידה ניכרת את החשש לניגוד עניינים".
גרוסקופף גם דחה את הטענה של המערערות כי היתר הפליטות הינו חלקי ביחס לחוק אוויר נקי. על אף שעמדתו של השופט מינץ נומקה באופן אחר, הן מינץ והן הנשיאה חיות הגיעו למסקנה דומה לזו של גרוסקופף ודחו את העתירה במלואה.
את שברון (לשעבר נובל אנרג'י) ייצג עו"ד יונתן קהת ממשרד אגמון ושות'.