בניין הכנסת / צילום: יוסי זמיר
בשנתיים האחרונות, על פני ארבע מערכות בחירות הוציא הציבור מכיסו לטובת מימון שוטף ולמימון בחירות של המפלגות כ-250 מיליון שקל לכל מערכת בחירות ולמעלה ממיליארד שקל במימון שהלך למפלגות בלבד. אבל המפלגות השונות לא הסתפקו בזה כדי לממן שלטי תעמולה, יועצים שונים ולוגיסטיקה של המפלגות - כמעט כל המפלגות גם לקחו הלוואות ענק מהמדינה.
בשנת 2014 חברי הכנסת תיקנו את חוק מימון מפלגות ואיפשרו לעצמם לראשונה לקחת הלוואות מדינה בהתאם ליחס המנדטים של כל מפלגה והכל עד שנה לפני הבחירות - כדי שהמפלגה תוכל להחזיר את החוב מהמימון השוטף שמגיע לה כל חודש ועוד באותה הכנסת.
אבל מה קורה כשהכנסת לא מסיימת את כהונתה בארבע שנים, ממש כפי שקרה בשנתיים האחרונות ושהמפלגות רוצות עוד ועוד כסף למימון הבחירות לעצמן את המימון?
פשוט מאוד: חברי הכנסת מחוקקים לעצמם ממש עם פיזור הכנסת פעם אחר פעם את האפשרות לגלגל את החובות מההלוואות הקודמות לכנסת הבאה ולקחת עוד ועוד הלוואה. ממידע שהתנועה לאיכות השלטון קיבלה סך כל חובות המפלגות בהלוואות עומד על כ-200 מיליון שקל. מדובר בחובות שהמימון השוטף שהמפלגות מקבלות מהמדינה לא יכול לכסות בכנסת הנוכחית - גם אם תחזיק עד סוף ימיה.
תכלית חוק מימון מפלגות היא דווקא ראויה. העובדה שהמדינה היא שממנת את תעמולת הבחירות של כל המפלגות וקובעת רף תרומות קטן יחסית מבעלי ההון היא דבר מבורך. אנחנו לא רוצים שמפלגות יהיו מחויבות לבעלי הון מסוימים שיוכלו להשפיע על הנציגים שלנו באופן ישיר כל כך.
הבעיה רק הולכת ומחמירה אצל המפלגות שלקחו הלוואות ויש להן חובות מהכנסת הקודמת אך לא נכנסו לכנסת הנוכחית ולכן לא יכולות לפרוע את חובן מהמימון השוטף. רק לאחרונה חשפה התנועה לאיכות השלטון את הסדרי החובות של התנועה הירוקה ומפלגת העצמאות, שגילו כי למעשה החובות האלה נשארים יתומים - כנראה לעולם.
מהסדרי החובות שנערכו עם מפלגות אלה, עלה שכל סכום נוסף שייכנס אליהן ילך לכיסוי החוב אבל בפועל מדובר ב"תספורת" לכל דבר. ללא הרמת מסך למפלגה, או ניסיון לכסות את החוב מהמימון השוטף שמתקבל מחברי כנסת קודמים מטעם המפלגה - כמו למשל בנט ושקד שבתקופתם הבית היהודי נכנסו לחובות, או יאיר גולן שעבר ממפלגת העצמאות - כנראה שלא ניתן יהיה לכסות את הלוואות העתק שהמדינה נתנה לפוליטיקאים.
ובמצב בו אף אחד לא יגיע לאותם פוליטיקאים שניהלו את המפלגה ולקחו בשמה הלוואות, ניתן בקלות לעבור ממפלגה עם חובות גדולים למפלגת מדף חדשה. ממנה ניתן לקחת הלוואה חדשה וחוזר חלילה. כך, הסדרי החובות שהכנסת עורכת עם המפלגות השונות למעשה מעודדים את חברי הכנסת להחזיק שלדי מפלגות, לספוג חובות במפלגות הנוכחיות ולעבור למפלגה הבאה ממנה יוכלו להשיג מימון ציבורי.
טוב תעשה הכנסת אם תפסיק לחוקק מחדש את האפשרות לגלגול החוב לפני כל מערכת בחירות.
ועוד יותר טוב תעשה הכנסת, אם תחסום את אפשרות המימון וההלוואות מאוצר המדינה לבנט ושקד שעזבו את הבית היהודי (לה חוב של 3.25 מיליון שקל) לימינה (לה חוב של 12 מיליון שקל) וליאיר גולן שעזב את העצמאות (לה חוב של 3.9 מיליון שקל) למרצ (לה חוב של 8.2 מיליון שקל), עד שיסדירו את חובות המפלגות שהיו מנת חלקם.
הכותב הוא מנהל מחלקת מדיניות וחקיקה בתנועה למען איכות השלטון בישראל