כסף הוא לא מדד להצלחה בקריירה

לאחרונה כתבתי על הקשר בין תואר שני להצלחה בקריירה, שטען כי למעט במקצועות המחייבים תארים מתקדמים, ברוב המקרים האחרים רכישת תואר שני היא בזבוז זמן וכסף. הטור הזה הכעיס לא מעט אנשים, כולם אוחזים בתואר שני ומעלה, והם התחילו להפגיז אותי במחקרים ובנתונים סטטיסטיים המראים שככל שההשכלה גבוהה יותר השכר גבוה יותר.

אלא שהמחקרים שהוצגו לי אינם רלוונטיים. ראשית, מדובר במחקרים מחו"ל שבחנו שוקי תעסוקה שאינם דומים לישראל, עם שיעורי השכלה גבוהה שונים בתכלית, ועל כן הם אינם אומרים דבר על הקשר בין שכר להשכלה בארץ. שנית, גם מחקרים ונתונים שנאספו בארץ הם חסרי ערך בהיבט זה, שכן העובדה שהמגזר הציבורי משלם על השכלה מעוותת את הנתונים (אף אחד מהם לא הצליח למצוא נתונים על המגזר העסקי בלבד).

אבל מה שהדהים אותי במיוחד היה התפיסה המעוותת שרואה בגובה השכר את ה-אינדיקציה להצלחה בקריירה. השכר שלך גבוה - הצלחת, השכר לא גבוה - לא הצלחת.

מתכנת בינוני מרוויח יותר

לא רק שאין קשר חיובי בין גובה השכר למידת ההצלחה בקריירה, לעתים קרובות הקשר הזה הפוך, כלומר, אדם שמרוויח חצי מהשכן שלו מצליח יותר ממנו. מדוע שכר איננו מדד להצלחה? מעבר לעובדה שהצלחה היא עניין סובייקטיבי, גם אובייקטיבית כסף אינו יכול לשמש מדד, וזאת עקב פערי השכר בין מגזרי התעסוקה, התעשיות, והמקצועות השונים. הפערים הללו הם כה גדולים, עד שעובד בינוני מינוס במגזר אחד יכול להרוויח הרבה יותר מעובד מצליח מאוד במגזר אחר, ואם יש לכם ספק, השוו את השכר של מתכנת בינוני לשכרו של חבר הנהלה בחברה לא קטנה מחוץ להייטק. סיכוי גדול שהבינוני, שהתועלת שהוא מניב לחברה דלה, מרוויח יותר ממנהל בכיר שתרומתו לחברה אדירה.

אז המתכנת הבינוני מצליח יותר? ברור שלא. לא חסרים אומללי קריירה עם שכר גבוה, שלא לדבר על כך שאותו בינוני יכול היה להצליח הרבה יותר במקצוע שיותר מתאים לכישוריו, גם אם בשכר נמוך יותר.

איכות התפקידים ולא בכירותם

איך בכל זאת מודדים הצלחה בקריירה? אחרי שנים של ניסיונות להגדירה, הגעתי למסקנה שהמדד הטוב ביותר, המאגד בתוכו מגוון רחב של משתנים להצלחה, הוא איכות התפקידים שאדם הצליח להשיג. כמובן, האיכות לא נמדדת בבכירות התפקידים אלא רק בתכולתם, ועד כמה הם מאפשרים לאדם מימוש אופטימלי של הפוטנציאל התעסוקתי שלו, המקצועי או הניהולי. המשמעות הפרקטית היא שעובד שהתפתח במסלול מקצועי ומימש את מרב הפוטנציאל המקצועי שלו, הצליח מבחינתי הרבה יותר ממנהל בכיר שלא מצליח להתקדם לתפקידים איכותיים מספיק עבורו.

האם המדד הזה מושלם? מובן שלא. קודם כול, גם הוא לא פותר את הבעיה הסובייקטיבית, שהרי לא מעט אנשים שהצליחו להגיע לתקרת הפוטנציאל והתקדמו לארגונים ולתפקידים שמתאימים לכישוריהם, לערכים שלהם וכו', הם נעדרי תחושת הצלחה. הם ממשיכים לשאוף לתפקידים לא ריאליים וחווים תחושת אי-הצלחה כרונית, הגם שאובייקטיבית המצב הפוך.

הבעיה השנייה היא שגם בהיבט האובייקטיבי, המדד הזה מאד מורכב לכימות. מדוע? כי בניגוד לכסף שהוא מדד מוחלט, הגדרות תפקיד הן יחסיות - כלומר, גם כשההגדרות זהות הן אינן בנות השוואה. זאת משום שהגדרת תפקיד היא חסרת ערך במנותק מהארגון המעניק אותה, ולכן מאוד קשה לייצר מדד להצלחה שמבוסס על הגדרות תפקיד.

מי מודד כסף

לסיכום, אף שהצלחה היא הגדרה סובייקטיבית וחמקמקה, מאוד לא מומלץ למדוד אותה על פי גובה השכר. מומלץ עוד פחות לבצע בחירות קריירה על פי הקריטריון הזה - הוא חיבל באין סוף קריירות עם פוטנציאל עצום, בפרט של גברים. אגב, כל שולחי המחקרים היו גברים.

זיכרו, קריירה זה הפוך ממה שחשבתם. בהצלחה.

הכותבת היא מומחית לשוק העבודה.