ד"ר הלה אורן: "פעם רוב התורמים היו מחו"ל. כיום יש יותר תורמים ישראלים, ועברנו מפרויקטים של בנייה, לפרויקטים של תוכן"
קרן תל אביב היא "הזרוע הפילנתרופית", של עיריית תל אביב. פעם הקרן הקימה פרויקטים כמו מרכז סוזן דלאל, גן צ'רלס קלור, מרכז דניאל לחתירה ועוד, מספרת ד"ר הלה אורן, מנכ"לית הקרן מאז 2016.
"הקרן הקימה המון מבנים, מוסדות תרבות וספורט, וגינות ציבוריות שהפכו לחלק מהשגרה", אומרת אורן. "אבל היום מאוד מקובל אצל התורמים, בעיקר האמריקאים, לדבר על (ESG (environmental social governance. הכוונה היא להשקעה חברתית. כל כמה שנים כולנו מחליפים מונחים: בהתחלה זה היה חדשנות, אחר כך חוסן, אחרי זה אחריות חברתית, אימפקט, עכשיו זה ESG. זה לא אומר שהמושג הקודם לא רלוונטי. אני רואה את זה כמו תל, רבדים שמצטרפים אחד לשני".
אם עד לפני כמה שנים עיקר התורמים לקרן ולפרויקטים השונים היו יהודים עשירים מחו"ל, הרי שעתה, הפניה היא אל עשירי הארץ, ובימים אלה מנסה הקרן להגביר את תרומת המגזר העסקי הישראלי לפיתוח המרחב הציבורי של תל אביב. מסתבר שמדובר בשינוי תרבותי, ושעבור הישראלים, זה עדיין לא טריוויאלי.
"הכסף לקרן מגיע מתורמים מרחבי העולם. בשנות ה-70 הכסף הגיע בעיקר מארצות הברית כי מי שהקים את הקרן היה תד אריסון. בשנים האחרונות, אני שמחה וגאה לספר, יש שינוי ויש יותר ויותר תורמים ישראלים. תל אביב התחזקה ויש יותר אנשים פה שמבינים את הנושא של אחריות חברתית. גם תעשיית ההייטק שהתפתחה מתחילה לראות את האחריות החברתית שלה. מצד שני, יש עוד דרך ארוכה לעשות".
"בארה"ב ובאירופה תרבות המיסוי מעודדת תרומות"
קרן תל אביב היא גוף שנועד לסייע לעירייה בקידום איכות החיים העירונית: "עברנו מפרויקטים של בנייה, לפרויקטים של תוכן. זה אומר שאם בעבר היה לנו 90% בינוי, כיום אנחנו במצב של 60% בינוי ו-40% תוכניות. זה קשור לכך שהעיר התחזקה, והיא יכולה לבנות לעצמה. בעוד שכסף פנוי לתוכניות אין". אורן מביאה כדוגמה את תמיכת העירייה ביציאת ילדים מת"א למחנות הקיץ של קימאמה: "זו חוויה משנת חיים לבן נוער, שמשאיר את הטלפון בצד, בכפר נוער על הים, וחווה חוויית מנהיגות עם ילדים אחרים".
אורן מוסיפה: "המרחב הציבורי תמיד היה במוקד הפעילות, אבל ההתעסקות בו הייתה במושגים של נופש ופנאי. כמה ספסלים ואביזרי ספורט. אנחנו מבינים יותר ויותר שהמרחב הציבורי הוא קו המשווה ברמה הערכית. כלומר, מי שגר במרתפים, וגם אלה שבקומות העליונות, כולם נפגשים ברחוב. צריך להפוך את המקומות האלה, את הרחוב, או הגינה הציבורית, למקומות שבהם יהיו כמויות גדולות של ריהוט רחוב. לא רק כיסאות, אלא גם כסאות לילדים, שולחן שמתאים לכסא גלגלים, כסאות בר. במרחבים האלה יש wifi. אם אפשר לשים שם מוזיקה זה נהדר. כל דבר שיוצר ביטחון, תחושה חברתית של לשבת ולדבר. אף אחד לא יודע מתי הקורונה תיעלם, ולכן אנחנו צריכים את המרחב הזה יותר מפעם.
"גם התורמים גילו את המרחב הציבורי והבינו את העניין. בנינו תוכנית אסטרטגית של הקרן עם העירייה כדי לקחת לשנות את קו המשווה של המרחב הציבורי בעיר".
לפני שמונתה למנכ"לית הקרן היתה אורן מנהלת עיר עולם ותיירות בעיריית ת"א. בעיניה, העובדה שיש לה רקע מקצועי בתחום העירוניות, מסייעת לה במיקוד ובדיוק של עבודת הקרן: "הובלתי בשנים האחרונות את נושא המרחב הציבורי, וזיהיתי שזו אחת הנקודות הכי חשובות. עניינתי את התורמים שלנו, וככה התחברנו. כשאתה מגיע כגורם שמממן את האקסטרא מיילג' מבחינה תקציבית, אז אתה נכנס כמוביל של הנושא".
"בארה"ב ובאירופה תרבות המיסוי מעודדת תרומות. אצלנו זה עדיין לא כך, ואני מקווה שנתקדם לכיוון הזה. התורמים היום מעורבים הרבה מעבר להנצחה בשלט. התורמים הצעירים, בני 50-60, לא באים ונותנים סכום ומאפשרים לי לעשות מה שאני רוצה. הם יושבים איתנו בציוותי ההיגוי, הם חושבים איתנו, הם מתלבטים בכל שלב ושלב. התורמים הישראלים תורמים בעיקר לתוכניות או למבנים. אני מעריכה שבעתיד יכנסו התורמים הישראלים, הפרימיום העליון של קהילת העסקים, גם לזירה של המרחב הציבורי".