מזל טוב לזוג המאושר, אבל מה היה קורה אם שולי רנד היה אישה?

בשעה טובה שולי רנד נישא השבוע לאשתו השנייה צופית גרנט. צופית היא אשתו השנייה במלוא מובן המילה, מאחר ששולי לא הצליח להסדיר את גירושיו מאשתו הראשונה, המסרבת לשתף פעולה עם הליך הגט, וכך הוא מצא עצמו נשוי למעשה לשתי נשים במקביל.

הסדר מוזר זה הוא אפשרי, מאחר ששולי רנד מוגדר כמסורב גט. כמובן לא כל אישה שמסרבת להתגרש מבעלה, ברגע שהוא חפץ בכך, היא סרבנית גט. נישואים הם לא רק אירוע רגשי או דתי - אלא גם, ואולי אפילו יותר מהכול, מוסד פיננסי, לא בשונה לדוגמה מחברה בע"מ.

בשני המקרים מדובר על הקמת שותפות, שנושאת עימה חובות וזכויות כלכליות על-פי חוק, וכאשר אחד מהשותפים רוצה לפרק את העסק המשותף, הוא לא יכול להסתפק בהודעה לגורמים הרלוונטיים על רצונו, אלא עליו להסדיר קודם את כל את ההשלכות הכספיות של פירוק זה.

לפיכך הסירוב לקבל את הגט הופך מטיעון מוצדק כלכלית לסרבנות בלתי לגיטימית, כאשר הבירור המשפטי של העניינים הכרוכים בפירוק המשפחה הסתיים, והסרבנות נובעת רק ממניעים רגשיים כמו נקמה.

מסתבר שיש פתרון הלכתי, אבל הוא רק לגברים

מהתגובות לאירוע, שזכה לכיסוי תקשורתי נרחב, דומה כי מרבית הציבור מפרגן לשולי רנד על השימוש בפתרון, שמעניקה לו ההלכה בהיותו גבר, עבור המצב הנואש של מסורב גט. רנד נדרש להפקיד גט ברבנות, כדי שאשתו הראשונה תוכל לקבלו, אם וכאשר היא תסכים לשתף פעולה עם ההליך, ובינתיים קיבל היתר מ-100 רבנים לשאת את צופית כאישה נוספת.

התרעומת אם כך אינה כלפי שחרורו של רנד מכלא הנישואים הכפוי, אלא כלפי העובדה שההלכה אינה מאפשרת הסדר דומה לנשים, שמוצאות את עצמן מסורבות גט במשך שנים רבות ללא מוצא, על אף שההשלכות של הסיטואציה עבורן חמורות הרבה יותר.

לא זאת בלבד אותן נשים אינן יכולות להינשא לאחר כמו הגבר מסורב הגט, אלא ששנות הפוריות שלהן לצורך הבאת ילדים נוספים לעולם מוגבלות מאוד. בהינתן שזהו המצב, הבלתי הוגן אך הקיים, נאלצת המדינה לחפש פתרונות יצירתיים אחרים עבור אישה מסורבת גט.

מה כן אפשר לעשות בינתיים

ראשית קיים הפתרון המניעתי, שמטרתו ליצור מראש מנגנון שימנע התפתחות של סרבנות גט מאוחר יותר. ניתן למצוא באינטרנט, למשל באתר של עמותות "עיתים" או "קולך", הסכמי קדם-נישואים, הנקראים הסכמי כבוד הדדי. על הסכמים אלה חותמים זוגות שעומדים להינשא, ובמסגרתם הם מתחייבים לא לסרב לקבל או לתת גט מסיבות לא ענייניות, אם הצד השני מעוניין בכך, ואף קובעים סנקציות שיוטלו על הסרבן אם לא יעמוד בתנאי ההסכם.

עבור נשים שכבר מוגדרות כמסורבות גט, ניתנו בידי בתי הדין הרבניים אמצעי כפייה רבים ומגוונים, שמטרתם למרר את חייו של הבעל סרבן הגט, עד שיבין שהמחיר גבוה מדי. האמצעים מתחילים בדרג הנמוך של שלילת רישיון נהיגה, רישיונות עיסוק, האפשרות להחזיק דרכון או כרטיס אשראי, עובר לישיבה במאסר ועד להרעת תנאי המאסר.

במקרים קשים וקיצוניים במיוחד, בהם הסנקציות לא הביאו לתוצאה המיוחלת, ניתן לנסות להביא את בית הדין הרבני לפסול את הגט באופן רטרואקטיבי, כאילו הנישואים לא התקיימו מלכתחילה בשל אי-חוקיות הכרוכה בהם, לדוגמה פגם בעדים.

לאחר מיצוי כל האופציות האחרות, נשק יום הדין הוא הגשת תביעת נזיקין לבית המשפט לענייני משפחה נגד הבעל. צעד זה בדרך-כלל לא מביא לתוצאה המיוחלת של סידור הגט, ולפעמים אפילו להפך, מאחר שבית הדין הרבני עצמו אינו תומך בפניה לערכאות אחרות, אולם בהחלט מגולמת בו האפשרות לקבל פיצוי כלכלי מסוים עבור עוגמת-הנפש והנזק הנפשי שסרבנות הגט הסבה לאישה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי,  שותפה במשרד מ. פירון ושות', מנהלת תחום דיני משפחה