שוויון מגדרי / צילום: Shutterstock, Jacob Lund
נתחיל בחדשות הטובות. בשנים האחרונות גובר העיסוק של הרגולטורים במערכת הפיננסית בישראל בנושא הייצוג ההולם לנשים בדירקטוריונים. כך למשל פורסם בגלובס על פעילות של הרשות לניירות ערך ("האם רשות ני"ע תצליח להגדיל את שיעור הנשים בדירקטוריונים, רועי בן סימון, 24.10) והפיקוח על הבנקים ("הפיקוח על הבנקים יחייב את הבנקים לצרף יותר נשים לדירקטוריון", רועי ויינברגר, 01.11). קדמה לכך יוזמה דומה של הפיקוח על שוק ההון, ביטוח וחיסכון בשנת 2018.
החדשות הפחות טובות הן שעל אף הכוונות הטובות של הרגולטורים, האופן שבו הם פועלים לקידום הנושא מעלה חשש כבד באשר לסיכויי הצלחתו בטווח זמן נראה לעין.
הייצוג המגדרי ההולם נקבע בשנים האחרונות כיעד עסקי-אסטרטגי משום שהוא מוביל למיצוי טוב יותר של הפוטנציאל העסקי של תאגידים וחיוני לשיפור יכולתם לשרוד ולצמוח בסביבה מוכוונת חדשנות ויצירתיות המשתנה בקצבים גבוהים. בתוך כך: שילוב נשים במוקדי קבלת ההחלטות של תאגידים תורם לתוצאות עסקיות טובות יותר (לעלייה במספר הנשים בהנהלות הבכירות של תאגידים משיעור אפסי ל-30% היה קשר לגידול של 15% ברווחיות) והוא מהווה יתרון מובהק בגיוס משקיעים, לקוחות וטאלנטים.
עוד ברור כי הייצוג המגדרי ההולם מקדם ערך כלכלי חשוב של מיצוי ההון האנושי.
ברור כי הטיעון לייצוג מגדרי הולם השתכלל וכי לזכות הפרט לשוויון הזדמנויות נוסף האינטרס הציבורי החשוב לא פחות, בתאגידים טובים ואיתנים יותר ובמיצוי מיטבי של הון אנושי. בוודאי כשמדובר באלה המנהלים במישרין או בעקיפין את כספי החסכון והפנסיות של כולנו.
נשאלת השאלה אם זה כל כך טוב, למה זה לא קורה (או קורה לאט)? אני רוצה להציע לחשוב על הנושא במונחים הכלכליים של כשל-שוק ומונופול. המציאות הנוכחית מבטאת כשל-שוק חברתי-כלכלי בו כוחות השוק והמנגנונים הקיימים אינם מביאים להקצאה היעילה ביותר של ההון האנושי ולאספקה המיטבית של התועלות. עוד אציע לראות במצב הנוכחי "מעין-מונופול", הגמוניה של קבוצה אחת על ניהול המערכת הפיננסית.
כפי שמובן לרגולטורים, טיפול בכשל שוק או פירוק מונופול כרוכים בהתערבות חיצונית, הגישה בה נקטו. לשיטתי, המנגנון המינימאלי להתערבות חיצונית אפקטיבית להשגת הייצוג המגדרי ההולם צריך לכלול ארבעה מרכיבים: יעד מינימום מדיד, מועד להשגתו, סימון גורם אחראי וכלי בקרה.
למרבה הצער, שלושה הרגולטורים בחרו לעשות שימוש במנגנונים חלקיים או במושגים מעורפלים להגדרת היעד. שלושתם נמנעו מלקבוע אפילו את מנגנון הבקרה המינימאלי וה"זול" ביותר, שנמצא כתורם משמעותי להשגת יעד הגיוון המגדרי - דיווח.
כך למשל בהנחיה שפרסם הממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון נקבע יעד מעורפל של "ייצוג הולם לשני המינים", ללא קביעת מועד או גורם אחראי להשגתו. גם בטיוטת ההנחיה של המפקח על הבנקים נעשה שימוש באותה הגדרה לקביעת היעד. האחריות על השגתו הוטלה אמנם על הדירקטוריון, אך הוא גם זה שיקבע מה שיעור הגיוון המגדרי בו ואת טווח הזמן להשגתו. יושבת ראש הרשות לניירות ערך קבעה יעד מינימאלי מדיד (35%) ומועד להשגתו (2028), אך הותירה את היישום לרצונם הטוב של התאגידים, תוך הסתמכות על מודל וולונטרי הפועל בבריטניה.
הגם שאני נוטה להסכים שעדיין לא בשלו התנאים לאכיפה או הטלת סנקציות בעניין זה, המנגנונים החלקיים - ההגדרה המעורפלת של היעד, היישום הוולונטרי והעדר החובה המינימאלית בדיווח - אינם מספיקים כדי לשנות את המצב. נראה שגם לא בבריטניה, שם לנוכח ההתקדמות האיטית בהשגת ייצוג מגוון מגדרי ואתני, בדגש על ההנהלות הבכירות, הוציא ביולי האחרון ה-FCA (Financial Conduct Authority) הצעה להתייחסות להטלת חובת דיווח (comply or explain statement) במטרה להאיץ את השגת היעד.
כך שבשורה התחתונה, הצעדים עליהם הורו הרגולטורים בישראל הם הצהרתיים בעיקרם והסיכוי להשגת התקדמות משמעותית בשנים הקרובות אינו גבוה.
כדי לפעול בצורה אפקטיבית להשגת ייצוג מגדרי הולם בדירקטוריונים בטווח הזמן הנראה לעין אני קוראת לרגולטורים לאמץ את ארבעת המרכיבים ולעדכן את הנחיותיהם בהתאם. ראשית, לקבוע את יעד ה"ייצוג המגדרי ההולם" על שיעור של 30% לפחות, שיעור שמקובל לראות בו מסה קריטית יוצרת ביטחון ומאפשרת שגשוג לנציגי הקבוצה המודרת כך שיתרונות הגיוון המגדרי יוכלו לבוא לידי ביטוי. עוד ראינו ששיפור משמעותי בתוצאות העסקיות מורגש כבר לאחר שילוב של נשים בשיעור זה ומהנתונים אודות ייצוג נשים בתחומים הרלוונטיים נראה כי הוא יעד ראלי. שנית, לקבוע טווח זמן של 3-5 שנים להשגת היעד לצד גיבוש הליך למתן אורכה לתאגידים שלא יעמדו במועד שנקבע. שלישית, יש להטיל את האחריות להשגת היעד בצורה מפורשת על הדירקטוריון, בכלל זה לקבוע אותו כאחד מהנושאים עליהם אחראית ועדת האיתור. רביעי ואחרון, להוסיף לחובות הדיווח את הרכבו המגדרי של הדירקטוריון להשגת שקיפות ואפשרות לבקרה.
לנוכח האינטרס הציבורי בשגשוג ובאיתנות של התאגידים המשפיעים על כספי הפנסיות והחיסכון של אזרחי המדינה, על הרגולטורים לפעול למימוש אחריותם המגדרית להשגת יעד ייצוג נשים בשיעור של 30% לפחות בדירקטוריונים בדיוק באותו אופן בו בהם פועלים בנושאים אחרים שבאחריותם - במקצועיות וביעילות.
הכותבת היא מייסדת-שותפה ומנכ"לית מיזם ''לוקחות במה'' של האוניברסיטה העברית, הפועל לשילוב חוקרות בשיח הציבורי, מומחית לאחריות מגדרית, בכירה לשעבר בקהילת הביטחון ובוגרת תואר שני בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית