מעצר / אילוסטרציה: Shutterstock
לאחרונה עברה בקריאה ראשונה הצעת החוק שהגיש שר המשפטים גדעון סער, שכונתה בתקשורת "הצעת החוק לפסילת פירות העץ המורעל". מדובר בצעד מבורך, אבל קטן, לקידום ההגנה על זכויות חשודים ונחקרים, ולמעשה על הזכויות של כולנו.
הצעת החוק קובעת בפשטות כי "בית המשפט רשאי לפסול ראיה שהושגה באמצעים פסולים שננקטו כלפי הנאשם או כל אדם אחר".
למעשה, מדובר בסמכות שכבר היום נתונה לבתי המשפט שדנים בהליכים הפליליים מכוח הלכת יששכרוב והלכות נוספות שבאו בעקבותיה.
החידוש המעניין ביותר בהצעת החוק הזו הוא הכינוי ה"עממי" שלו זכתה הצעת החוק - הצעת החוק לפסילת "פירות העץ המורעל". דוקטרינת "פירות העץ המורעל" שקיימת במשפט האמריקאי קובעת כי לא רק שהראיה שהושגה שלא כדין יכולה להיות פסולה במשפט, אלא שלבית המשפט יש סמכות לפסול גם את הראיות שנוצרו בעקבות הראיה הפסולה - הפירות. הטמעת הדוקטרינה הזו בשיטת המשפט הישראלית היא בשורה של ממש, שעדיין לא באמת הגיעה אלינו.
אלא שהכנסת הנוכחית מדברת בשני קולות.
הצעת החוק לפסילת פירות העץ המורעל מגיעה שבועות ספורים לאחר שעברה בקריאה ראשונה הצעת החוק שנועדה להרחיב את סמכויות החיפוש של שוטרים בבתים של חשודים ללא צו שיפוטי.
שתי הצעות החוק האלה משקפות אג'נדות משפטיות סותרות בתכלית.
האחת, זו שמרחיבה את סמכויות החיפוש ללא צו שיפוטי, מפחיתה ממעמדן של זכויות היסוד של אזרחי המדינה לפרטיות ולקניין וקובעת כי הן למעשה שוליות; ואילו השנייה מביאה את זכויות היסוד למרכז הבמה וקובעת כי פגיעה בהן עשויה לפסול ראיות בהליכים פליליים.
מצד אחד אומרת כנסת ישראל שהיא רוצה להגן על נאשמים מפני שימוש בראיות שהושגו על-ידי הרשויות באמצעים פסולים; אבל כמעט באותה הנשימה מקדמת הכנסת חקיקה שמרחיבה את הסמכויות של הרשויות, כך שכמעט כל ראיה תוכר ככזו שהושגה באמצעים כשרים.
לדעתי, חוסר העקביות הזה הוא תולדה של רצון כנה לקדם תפיסת עולם שמעדיפה שמירה על זכויות חשודים ונחקרים; עם רצון להתחבב על הציבור בקידום הצעות חוק דמגוגיות שמוצגות ככאלה שיסייעו בהתמודדות עם הפשיעה הערבית, אך בפועל יעמיקו את הפגיעה הקשה בזכויות של אזרחי ישראל אגב חקירות פליליות, כפי שכבר כתבתי.
כמו שאמרתי בהתחלה, הצעת החוק לפסילת "פירות העץ המורעל" היא צעד קטן בכיוון הנכון, אבל היא צריכה להיות חלק מתפיסת עולם סדורה ומגובשת, חלק משרשרת של הצעות חוק שנועדו לבצע את זכויות היסוד של כולנו, ולא נקודה בים של הצעות חוק נטולות חוט ערכי מקשר.
הכותבת היא שותפה במחלקת הליטיגציה משרד חדד רוט שנהר הלפר ושות' ומייצגת בתיקי צווארון לבן