סניף דואר ישראל / צילום: תמר מצפי
אדוני שר התקשורת יועז הנדל
מתי לאחרונה הגעתם לסניפי הדואר ברחבי הארץ, ובדקתם מה קורה בהם? האם יצא לכם לראות את התורים הארוכים המשתרכים שם? ולא בגלל העומס בסניפים, וחבילות דואר שלא מגיעות ליעדן, אלא, בשל נושא אחר לחלוטין, המעבר לזימון תורים באופן דיגיטלי שהביצוע שלו עבר בקול ענות חלושה.
אין לי ספק, וזאת מבלי לבצע סקר בנושא, שאין אדם שהגיע מתישהו לדואר ישראל, ולא ראה מבוגרים וקשישים העומדים במרכז הסניף, מבולבלים וחסרי אונים.
ולמה? כי החלטתם, ביום בהיר אחד, להפוך לטכנולוגיים ולהעביר את אופציית זימון התורים לדיגיטלית. אך בתוך המהפך הזה, שכחתם את המבוגרים והקשישים שבינינו, שלא ממש יודעים לתפעל אפליקציה ולהזמין תור בהקלדה.
ובהחלטה אחת שהיא מהפכנית מבחינתכם, אבל הרסנית לאוכלוסייה שלמה, שמטתם מתחת לרגליהם של הקשישים את תחושת העצמאות והפכתם אותם לנתונים לחסדיהם של הצעירים ולהרגשה שהם נטל.
הרצון והשאיפה של משרד התקשורת להתקדם למאה ה-21 ברורים, אף משרד ממשלתי לא אמור להשתרך הרחק מאחור. במיוחד כאשר הוא נותן שירות לאזרחים. אבל, וזה אבל גדול, יש דברים עוצמתיים וחשובים יותר. שאי אפשר להתעלם מהם, לעצום את העיניים ולכסות את האוזניים, ולהתנהג כאילו הם ייעלמו מאליהם.
״אל תשליכני לעת זקנה; ככלות כוחי, אל תעזבני״ מספר תהילים, מהווה בסיס לכבוד ולהערכה שאנו מחויבים, לאלו שהביאנו לעולם ושבנו בשבילנו את היסודות. משפט מכונן המבקש מאיתנו לא להפנות להם עורף. ובמקרה הזה, דואר ישראל ומשרדך מפנים להם עורף - כי כאשר אתם מחייבים אותם להשתמש רק באמצעים טכנולוגיים לזימון תורים. אתם מענישים אותם על זקנתם.
אין דרך אחרת לתאר זאת.
מטרת המעבר להזמנת תור דרך אפליקציה, או האתר נועדה לייעל ולקצר את התורים ולשפר את זמני ההמתנה, אבל אגלה לך סוד, זה לא באמת קורה.
התורים בסניפי הדואר עדיין ארוכים, ומראות של קשישים המבקשים עזרה מאנשים אקראיים, בזימון תור דיגיטלי, כשהם כבר בתוך הסניף עצמו, הינם מראות שכיחים. ולראות קשישים אבודים בחלל החדר הוא מראה כואב. הדואר מספק שירות חיוני שבו ניתן לבצע פעולות כמו תשלומים ומשיכת כסף, ובשביל מבוגרים רבים, ההגעה לסניף הדואר לא מהווה נטל, אלא היא דווקא חלק משגרת היום שלהם והיציאה מהבית וההרגשה שהם נחוצים. כאשר אתם לוקחים זאת מהם, לקחתם את החופש שלהם. את העצמאות ואת הגאווה על כך שהם אינם תלויים באחרים. גרוע מכך, אתם יוצרים חומה דיגיטלית הגורמת להם לוותר על שירותים חיוניים. כי מיומנות דיגיטלית שנראית לרובנו כדבר מובן מאליו, מהווה מחסום למבוגרים רבים.
מזמינה אותך להציץ בנתוני הלמ״ס לשנת 2019 - שמהם עולה כי בקרב בני 65 ומעלה רק 29% משתמשים ברשת לצורך שרותי בנקאות ופעולות שונות ורק 26% לצורך קבלת שירותים ממשרדי ממשלה. נתונים אלה של משרד ממשלתי, נגישים בוודאי למשרד התקשורת, ואין צורך להתאמץ כדי להגיע אליהם, חייבים היו להילקח בחשבון ולהיות חלק מהשיקולים לשינוי הדרסטי שנעשה.
מציאת פתרון ייחודי ומתואם לאוכלוסיית הקשישים, היה חייב להיות חלק מהמהפך. בספר הילדים ה״קוסם מארץ עוץ״, דרך האבנים הצהובות, מובילה לעיר הברקת המסמלת תקווה ושמחה, בלי להבחין בין צעירים ומבוגרים, בין הדחליל, לאריה ולאיש הפח. שם לכל אחד מגיעה הזדמנות שווה להיות חלק מהחברה ומתהליך הדרך אל האושר. ואף אחד אינו מחוץ למעגל. דרך האבנים הצהובות שסללתם במסלולי דואר ישראל, כדי לשמח את אזרחי ישראל, ולהקל עליהם. מייצרת תסכול ואכזבה בקרב מבוגרים וקשישים. הם לא מגיעים לעיר הברקת. הם נשארו מחוץ לקבוצה. מישהו השאיר אותם שם.
האם בכך השגתם את מטרות המהפך הדיגיטלי? האם לא הגיע הזמן לחשב מסלול מחדש?
הכותבת היא מנכ"לית הפורום הציבורי כפרי הנוער והפנימיות ודוברת משרד הרווחה לשעבר