יותר מ-7 חודשים לאחר השבעת הכנסת, הוועדות עדיין לא פועלות באופן תקין / צילום: Shutterstock, Roman Yanushevsky
קרב כיפופי הידיים בין הקואליציה והאופוזיציה ממשיך. יותר מ-7 חודשים לאחר השבעת הכנסת, הוועדות עדיין לא פועלות באופן תקין. ממש לאחרונה הודיע הליכוד כי שב והחליט שלא למנות חברים לאף אחת מהוועדות. כחלק מכך, יו"ר הכנסת מיקי לוי הקים השבוע את ועדת האתיקה, ושני חברי האופוזיציה שמונו על ידו - מסרבים נכון לעכשיו להתמנות לתפקיד. ברור שלמצב דברים זה יש השלכות חמורות.
ועדת האתיקה היא אחת הקורבנות של מאבק זה בין הקואליציה והאופוזיציה.
ועדה זו אחראית על הפיקוח על האתיקה בכנסת. אמנם לכל ועדה בכנסת חשיבות משלה. אבל לוועדת האתיקה חשיבות מיוחדת. ועדה זו עוסקת באתיקה של הפרלמנט עצמו, של חבריו והתנהלותם, ותפקידה הוא להתוות את מגבלות השימוש בכוח של חברי הפרלמנט, ולרסן את הח"כים מפני שימוש לא נאות במעמדם ובעיקר בחסינות המוקנית להם. דווקא בגלל מעמדה המיוחד של הכנסת כרשות מחוקקת וחשיבות עצמאותה ואי-כפיפותה לרשויות האחרות, יש לה מחויבות מיוחדת להשתמש בכליה הפנימיים כדי למנוע מחברי הכנסת שימוש לרעה במעמדם.
לוועדה גם חשיבות ציבורית עליונה: הציבור חייב לדעת שחברי הכנסת מכבדים את מעמד הכנסת - פועלים בשקיפות, ביושרה ובהגינות לקידום המדיניות הציבורית שלשמה נבחרו, ובוודאי לא לקידום אינטרסים אישיים.
אלא שכאמור - יש קושי ממשי בפעולתה התקינה של הוועדה. על פי החוק, על יו"ר הכנסת למנות לוועדה שני חברי קואליציה ושני חברי אופוזיציה. עד לימים האחרונים, סירוב האופוזיציה לשתף פעולה ולמנות לוועדה חברים מנע את הקמתה. כאמור, אמש (17 בנובמבר) מינה יו"ר הכנסת 4 חברים לוועדה - שניים מהקואליציה ושניים מהאופוזיציה - גילה גמליאל (הליכוד) ויעקב מרגי (ש"ס) - המסרבים להתמנות לתפקיד.
בהקשר זה כדאי לציין שוועדות אחרות בכנסת אמנם הוקמו, אבל אף הן לא פועלות באופן תקין משום שהאופוזיציה מסרבת למנות אליהן חברים ואף יושבי ראש. אבל בעוד לגבי הוועדות האחרות קיים ויכוח בין הקואליציה והאופוזיציה לגבי יחסי הכוחות במינוי החברים - אין ויכוח כזה בנוגע לוועדת האתיקה: הוראות החוק קובעות כי 50% מחבריה יהיו נציגי האופוזיציה. לכן אין כל הצדקה למנוע את הקמתה.
המצב הקיים בעייתי
המצב הקיים, שבו התבטאויות ומעשים החורגים מכללי ההתנהגות אינם מרוסנים, הוא בעייתי מאוד. הוא עלול להביא לשינוי לרעה של דפוסי ההתנהלות המקובלים ולדרדר את דמות הכנסת. בהיעדר ועדת אתיקה נמנעים למשל דיון ובחינה של תקריות בין ח"כ לעובדי הכנסת או של שימוש בשפה בוטה, והטלת סנקציות במקרים המתאימים.
הסדר הטיעון שהתגבש עם ח"כ כץ מבטא גם הוא את הצורך החיוני בפעולתה השוטפת של ועדת אתיקה בכנסת. ההסדר, שהסיכום לגביו פורסם בימים האחרונים, אמנם מעודן אך מעיד על כשל חמור בהתנהלותו של ח"כ כץ. כתב האישום והחלטת הכנסת הקודמת להכיר בחסינות מהותית שכביכול הייתה לכץ, מטילים צל על התפיסות האתיות וההתנהגות האתית של חברי הכנסת, צל שעלול לפגוע באמון הציבור במוסד החשוב הזה.
כפי שעולה מתיאור הדברים המוסכם, התנהלותו של כץ לא הייתה רק בלתי חוקית - אלא גם לא אתית. כללי האתיקה הקיימים מחייבים את חה"כ להימנע מעניין אישי ומניגוד עניינים, ולקיים חובות גילוי ושקיפות של מידע הנוגע לעניין. ועדת אתיקה מתפקדת תוכל לשוב ולדון גם בפרטי עניין זה, כדי למנוע את הישנותו.
בנוסף, הגיעה העת שוועדת האתיקה והכנסת ידונו באופן כולל יותר גם בהעמקת ההסדרים ובקביעת קוד אתי רחב ומעודכן לחברי הכנסת. זאת, בעקבות המלצות ועדת זמיר (2006) והוועדה הפרלמנטרית בראשות חיים אורון (2011).
אמון הציבור ברשות המחוקקת הוא אינטרס שלה ושל החברה הישראלית כולה. ועדת האתיקה היא מקור לאישוש נורמות פוליטיות של התנהגות ראויה בכנסת, שאינן משפטיות או חוקתיות. בתקופה הנוכחית יש צורך מיוחד באישוש מחדש שכזה, והוא חיוני להבראה מהמשבר הדמוקרטי שאנו מצויים בו.
עו"ד הראל פישר היא ראשת התוכנית למאבק בשחיתות שלטונית במכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר שפירא הוא ראש התוכנית לרפורמות פוליטיות במכון