אלכסנדרה אוונס / צילום: יח''צ
"כשאנחנו מקבלים החלטות לגבי ניהול התוכן בזירה שלנו, יש לנו שני עקרונות שמנחים אותנו. הראשון: בטיחות לפני הכל", אומרת בכירת טיקטוק, אלכסנדרה אוונס, ראש מדיניות בטיחות ילדים בטיקטוק אירופה בראיון בלעדי לגלובס. לאחרונה, ענקיות האינטרנט חוטפות ביקורות מכל כיוון בכל הקשור לטיפול והדאגה שלהן לבריאות הנפש של צעירים. רק לפני מספר שבועות, הרשתות החברתיות המובילות - פייסבוק (ואינסטגרם), יוטיוב, טיקטוק וסנאפצ'אט הגיעו לוועדת המשנה להגנת הצרכן בסנאט האמריקאי, והיו צריכות לענות על השאלות הקשות (ואלו שפחות) של הסנאטורים השונים.
בטיקטוק החליטו כנראה לעקוץ את חברת מטא (עד לאחרונה "פייסבוק") - והשבוע פרסמה החברה מחקר שבוצע בשיתוף פעולה עם חברת Praesidio Safeguarding על אתגרים ומתיחות ברשתות החברתיות, והשפעתם על רווחתם וטובתם של בני הנוער והצעירים. בין הנתונים שעלו, 31% מבני הנוער שנחשפו למתיחות מסוכנות (Hoax), חוו השפעה שלילית ומתוכם 63% אמרו שהשפעה השלילית הזו פגעה בבריאותם המנטלית.
"כשאנחנו חושבים על אתגרים ומתיחות פוגעים ומזיקים, יש לנו ספקטרום רחב", מסבירה אוונס. "יש לנו הכל, מאתגרים בטוחים לחלוטין כמו אתגר דלי הקרח ועד לאתגרים מסוכנים כמו אתגר ההתעלפויות, שכמובן נמצא בקצה המסוכן של הספקטרום. בין כל אלו יש את השאר". אוונס מתארת את תהליך קבלת ההחלטות, כשהעיקרון הראשון הוא כאמור "בטיחות לפני הכל" ואומרת, כי "אנחנו בדרך כלל נבחר בגישה הזהירה ביותר ביחס לתעשייה שלנו, לגבי הדברים שלא מקובלים עלינו. העקרון השני שמונחה לפנינו הוא שאנחנו רוצים להיות מבולים על ידי המומחים ותחומי המומחיות שלהם. אז יש לנו גם מומחים פנימיים שלנו שהם מעולים בעבודה שלהם, אבל כמובן שנפנה גם למומחים אחרים - לדוגמה מומחיות רפואית".
הנוער צמא למידע
על פי המחקר, קרוב למחצית מבני הנוער (46%) אמרו שהם מעוניינים ב"מידע טוב על סיכונים" באופן רחב יותר. "אחד הדברים שהצעירים אמרו לנו זה שהם רוצים להבין יותר והם צריכים עזרה בהבנה וזיהוי של הסיכונים. לפעמים הסיכונים ברורים ולפעמים הסיכונים פחות ברורים, אפילו לנו, ואנחנו צריכים להבין מה הנזק הפוטנציאלי במצבים מסוימים", אמרה אוונס.
היא מחדדת שכל מקרה לגופו ובחברה שמים לב לניואנסים השונים כדי לבחון את המקרים השונים - אבל מה שברור, יש קו אדום: "לפי כללי הקהילה שלנו, אתם תראו שאנחנו אוסרים כל דבר שיכול להוביל לנזק או פציעה חמורה, וכמובן אם מדובר במוות. זה יהיה סוג של תוכן שיוסר מיד מהזירה".
כשעובדים עם בני נוער, הרבה פעמים הצעירים מרגישים שמנסים לחנך אותם ואז המטרה אבודה. איך אפשר לעשות את זה ולשנות את זה לשיח של שיתוף פעולה?
"כשאנחנו חושבים על צעירים, אנחנו מנסים להכניס אותם לתוך התהליכים שלנו. אז למשל, במחקר המדובר, דיברנו עם 5,400 בני נוער ברחבי העולם כדי להבין את החוויות שלהם באתגרים המקוונים. מעבר לזה, צעירים צריכים לקחת חלק בפתרונות שאנחנו יוצרים, אנחנו צריכים להיות מובלים על ידי הילדים ולא בהנחות של מבוגרים על ילדים. לכן אנחנו תמיד מכניסים אותם לשיחות שלנו".
ההורים חוששים מהנושא
אוונס מצביעה על בעיה נוספת שעלתה במחקר, בכל הקשור לצעירים במרחב הדיגיטלי. הנתונים מצביעים על כך שההורים לא מדברים בצורה פרואקטיבית עם הילדים שלהם על הנושאים האלו. 56% מההורים אמרו שהם לא היו מדברים עם הילדים שלהם על מתיחות מסוכנות אלא אם הילדים היו מציינים זאת קודם, ו-37% מההורים הרגישו שקשה להם לדבר על מתיחות מבלי לעודד את הילדים שלהם לקחת בהן חלק. אוונס נותנת רפרנס מהארי פוטר, וקוראת לזה "שאלת וולדמורט". לדבריה, "זה דומה למקום שהיינו בו לגבי שיחות על התאבדויות ופגיעות עצמיות לפני עשור, אז הפחד היה שאם בכלל נדבר על זה, אולי אנחנו זורעים מחשבות איומות במוחם של הצעירים. היום אנחנו יודעים להגיד שהשיחות האלו חשבונות ומגנות.
"למעשה אנחנו רואים כאן פער בין הביקוש לעצות טובות לבני נוער לבין היצע העצות הטובות של הורים ומחנכים. ולכן אנחנו מעוניינים להגביר את הביטחון של הורים ומחנכים כדי שיצליחו לעמוד בדרישה הזו. אני לדוגמה זוכרת איך זה להיות צעירה, אבל אין לי ניסיון ואני לא יודעת איך זה להיות צעירה עם סמארטפון. ובעיקר מה שלמדנו מהצעירים, וזה מסר שמאוד חשוב לי להעביר להורים, למעשה כדי להיות הורה דיגיטלי טוב, צריך להיות הורה טוב בסביבה הרגילה - משמע להשתמש באינסטינקטים שלכם סביב תקשורת טובה מול הצעירים, להיות שם כשהדברים משתבשים, לסמוך על הנער או הנערה שלכם ועוד".
הזכרת את ההורים והאמון שלהם בצעירים, אבל הביקורת עליכם קיימת, גם מצד הורים. למה שהורים יבטחו בכם? איך אתם גורמים להם להאמין שאתם כאן כדי לשמור על הילדים?
"אני חושבת שזו שאלה הוגנת ונכונה לחלוטין. אני חושבת שלפלטפורמות הטכנולוגיות יש הרבה מה לעשות כדי לבנות אמון. וטיקטוק עובדת קשה מאוד כדי לבנות את האמון הזה. בוודאי שצריך לתת לצעירים עצה טובה ושצריך לעזור להורים בשיחות הקשות האלו". אוונס לא מתעלמת מכך שהורים עשויים לרצות שארגונים מסוימים יתנו להם את העצות ולא מטיקטוק. לכן היא אומרת: "אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם ארגוני ילדים ברחבי העולם - ואנחנו עושים את כל המהלכים האלו כדי שזה יהיה משהו שכולם יוכלו להפיק ממנו תועלת. המחקר הוא לא על טיקטוק באופן נקודתי, אלא מדבר על אתגרי רשת ומתיחות ברשת באופן כללי".
"ניקח אחריות ונסיר"
לצד השאלה מהיכן ההורים רוצים לקבל עצות, היא אומרת שמה שחשוב זה לשפר את ההבנה הקולקטיבית: "הייתי אומרת שאוריינות דיגיטלית היא חלק אחד מהבעיה הזו, ואנחנו כמובן חלק מהפתרון לבעיה. וכמובן שזה לא פחות חשוב שניקח אחריות בתפקיד שלנו ונסיר את התוכן המזיק מהזירה באותה רצינות. זה לא לבקש פשוט מצעיר לנווט בתוכן שעלול להזיק, אלא יש לנו אחריות גם להסיר את זה".
אוונס חותמת את התשובה שלה לשאלה בכך שהיא מקווה שהורים ייראו את הפעילות המשולבת שהם עושים כדי לפעול נגד תכנים כאלו וכי "אנחנו גם עובדים על לשפר את האסטרטגיות שלנו כדי לזהות בצורה מוקדמת את התכנים הבעייתיים. כך אולי הורים ייתנו בנו ביטחון כשיראו את הנחישות הזו".
לאוונס קריירה ענפה בתחום הבטיחות באינטרנט. היא עבדה בארגונים שונים בבריטניה, ובין היתר הייתה ראש אסטרטגיה בקרן 5 Rights, שם הייתה בתפקיד מוביל בקמפיין על מנת לעגן זכויות מידע משופרות עבור ילדים בחוק הבריטי ("אני בת מזל שיש לי קריירה ארוכה בבטיחות ילדים. עבדתי עבור ארגונים מסוימים בעבר ואני מלאה בתשוקה לנושא"). בנוסף, היא הייתה מנהלת מדיניות של מועצת הקולנוע הבריטית (BBFC) וקבעה את תקני הסיווג הבריטיים בבתי הקולנוע ובאופן כללי.
היא בעצמה אמא, יש לה שלושה ילדים בגילי 18, 14, ו-9. שני הבוגרים נמצאים בטיקטוק, "אבל הם יכעסו עליי אם אני אדבר עליהם יותר מדי, כי אז הם ירגישו שאני פולשת להם". בת ה-9 כמובן לא, כי לילדים מתחת לגיל 13 אסור להירשם לרשתות חברתיות השונות. העובדה שהיא אמא עם ילדים בגילים כאלו, עוזרת לה לספק תובנות בתחום גם מהחיים האישיים שלה.
"תחושת שליחות"
"אני חושבת שאחד הדברים שלמדנו היה שלהיות נער זה שלב של חקירה ובדיקה, שלב התפתחותי בחיים שלהם. ובמחקר עסקנו בשאלה מדוע דברים מסוכנים יכולים להיות מעניינים עבור צעירים, אבל שיש לזה יתרונות ממשיים גם. אנחנו חייבים בחיים שלנו את המניעים האלו על מנת לחקור ולהיות סקרנים לגבי האחר ולגבי מה שחדש, אחרת לא היינו מצליחים להגיע לבגרות בצורה אוטונומית", היא מסבירה.
וזה רגע שמבחינת אוונס הוא מאוד חדשני ומרגש: "כשצעירים מנוטרים על ידי ההורים שלהם ומבוקרים לגבי ההתפתחות שלהם, זה מציק להם. אבל מה שזה כן מלמד אותנו שאנחנו לפעמים מדברים על הנוער כ-'work in progress'. אבל הם לא. הם פשוט חוקרים, נסיינים ויוצרים מבריקים ובצורה קסומה. ואם נוכל ליישר את האסטרטגיות נגד הסיכונים שמצאנו, עם הדחפים והמניעים האלו, עלינו על משהו מאוד חדשני בדוח הזה".
לפי המסמכים הפנימיים שפורסמו של חברת מטא, פייסבוק מקסמה רווחים על פני בטיחות המשתמשים. אתם גם עסק, ואף מתחרים, מה מונע מכם לעשות את אותו הדבר?
"אני לא יכולה לדבר בשם פייסבוק, אני לא עובדת שם. אני עובדת בטיקטוק ואני גאה בזה. התחלתי את הקריירה שלי בבטיחות באינטרנט לפני שנים רבות והיה לי מספיק מזל לעבוד כרגולטור בתחום. לאורך הקריירה שלי דגלתי בקול רם בצרכים, בזכויות ובהזדמנויות עבור צעירים. ואני יכולה להגיד שיש פה בטיקטוק תחושת שליחות משותפת: לעבוד על כל כך הרבה אנשים שמרגישים את התשוקה באותה מידה לגבי הנושא הזה, וזה מעורר השראה לגמרי".
אוונס מציינת שהיא יודעת שכנראה אנשים שומעים הרבה מילים חמות מחברות הטכנולוגיה, אבל מקווה שהמאמצים שלהם בתחום משקפים את רמת המחויבות והנכונות שלהם לצלול לתוך הנושאים הקשים באמת. "האמונה האישית שלי שהדרך הטובה ביותר לבנות אמון, היא להראות ולא לספר. אז אני מקווה שעל ידי נקיטת עמדת מנהיגות ועל ידי הבאת הרבה מומחים לעולם הזה, נוכל לשכנע אתכם ואת ההורים שאנחנו עושים דברים אחרת", היא מתארת. אוונס אף משחזרת איך כמה מומחים שהוכנסו לפרויקט, "נתנו לנו מחמאות עצומות על כך שאנחנו עושים דברים בצורה יותר מעמיקה. הם גם החמיאו לנו על כך שאנחנו פתוחים לגבי הדרך שאנחנו עובדים איתם".
מה לגבי שפות אחרות? מה לגבי מתיחות מסוכנות בעברית, אתם יודעים איך לזהות?
"יש לנו מנהלי תוכן ברחבי העולם ואנחנו עובדים בשפות שונות. אז כן, יש לנו את היכולת לנהל את התוכן בעברית. אבל ספציפית לגבי מתיחות, כדי להיות ברורה בצורה הכי ישירה שיש - אנחנו נמשיך ותמיד נמשיך להסיר תוכן של התאבדויות ופגישה עצמית, כל התכנים המסוכנים האלו של האתגרים השונים".
גם נגד סרטוני אזהרה
למעשה, אחד השינויים שטיקטוק עושה זה לפעול גם נגד סרטונים שמזהירים מפני מתיחות ואתגרים מסוכנים. "בזכות המחקר למדנו שהרבה מההשפעות השליליות על בריאות הנפש של הצעירים מגיעות עקב החשיפה למתיחות האלו. ואנחנו יודעים שצעירים, אבל גם הורים ומחנכים, מרגישים ששיתוף הוא בחירה מגוננת, ואני לגמרי מבינה למה הם ישתפו את התוכן הזה. אני מבינה את האינסטינקט להגן על חברים בכך שמשתפים מכוונות טובות אבל למעשה, למדנו שהשיתופים האלו יכולים למעשה ליצור פאניקה ולעורר חרדה. אז מה שנעשה עכשיו זה שאם אנשים ישתפו אזהרות שמתבססות על נקודת המוצא שהמתיחה היא אמיתית, נסיר גם את התוכן הזה גם, כי אנחנו רואים את האחריות שלנו להגיד מה אמין ואמיתי ומה בעצם מתיחה", מוסיפה אוונס.
איך צריך להיראות שיתוף הפעולה שלכם עם הממשלה הישראלית לגבי ניטור וניהול תכנים? כדי לשמור על צעירים ברשת?
אוונס ישר מצביעה על כך שישנו שיתוף פעולה ולא מדובר בגורמים הפוכים. "לפעמים יש תחושה כאילו האינטרסים שלנו בטיקטוק לא מתאימים לאינטרסים האחרים. כאילו אנחנו עובדים ויושבים בצדדים שונים של השולחן, ובעצם מנהלים משא ומתן על מה שאנחנו מוכנים לסבול ואני לא יכולה שלא לחלוק יותר על הגישה הזו. לדעתי, כולנו מחזיקים בחלקים שונים בפאזל. ואין שום פתרון קסם שיפתור את כל הבעיות הבטיחות המקוונות".
למעשה, היא אומרת כי "זה כל כך חשוב לנו בטיקטוק לשמוע את האנשים שיש להם חששות ואנחנו מנסים כמיטב יכולתנו לענות על החששות האלה ולטפל בהם, ואז כמובן גם להיות שקופים לגבי מה שאנחנו עושים".