מחשבות על הענקת נכס משמעותי לקטין / איור: Shutterstock
לאחרונה קבע בית המשפט לענייני משפחה בקריות כי מתנה שהעניק אב לבנו הקטין אינה תקפה. מדובר באב שהעניק לשני ילדיו במתנה את אותן קרקעות. בפעם הראשונה העניק אותן בשנת 2011 לבנו בן ה-15 ובפעם השנייה העניק אותן בשנת 2015 לבנו הבגיר, מנישואיו הראשונים לאישה אחרת.
■ עובדות המקרה: במקרה נשוא פסק הדין דובר בזכויות בשלושה מגרשים. האב חתם לקטין על ייפוי-כוח בלתי חוזר המאפשר לו להעביר את המגרשים על שמו, אלא שכעבור פרק זמן חתם על תצהיר מתנה שבו העניק את אותם נכסים (שלא נרשמו על שם הקטין) לאחד מבניו מנישואיו הראשונים.
כשהפך האח הקטין לבגיר הוא הגיש תביעה נגד אחיו שבה ביקש לבטל את עסקת המתנה עמו ולהכיר בכך שעסקת המתנה שלו, שנחתמה לפני כן, תקפה. במילים אחרות, להצהיר עליו כמי שזכאי להירשם כבעל הזכויות במגרשים של האב.
■ ההחלטה: כבוד השופטת ליאת דהן חיון קבעה כי השאלה המרכזית היא האם ההענקה הראשונה לתובע תקפה לנוכח העובדה שהיה קטין באותה עת שבה נחתם ייפוי-הכוח. השופטת קבעה כי עסקה במקרקעין - גם כשמדובר במתנה מהורה לילד - מחייבת קבלת אישור מבית המשפט.
היא הסבירה שאף שברור שהורה שמעניק לילד שלו נכס במתנה מבקש את טובתו ורוצה לדאוג לו כלכלית, עדיין יש לבחון האם היא משרתת באמת את טובתו, מאחר שהיא עלולה לגרור איתה גם התחייבויות שעלולות לסבך את הקטין, כמו תשלומי מסים, הוצאות אחזקה או התמודדות עם מפגע וכדומה.
משכך, עסקה כזו שלא קיבלה אישור מבית משפט היא למעשה התחייבות להעניק מתנה שנכנסת לתוקף רק כשהקטין הגיע לבגרות.
במקרה הנוכחי, כשהאב העניק את הנכסים במתנה לתובע הוא היה קטין ומאחר שלא קיבל אישור של בית המשפט להענקה, היא הייתה חסרת תוקף משפטי. גם בהנחה שההתחייבות אמורה הייתה להיכנס לתוקף כשהתובע הפך בגיר, הרי שבינתיים האב העניק את הנכסים במתנה לנתבע וחתם לטובתו על ייפוי-כוח בלתי חוזר - ובכך למעשה ביטל את ההתחייבות כלפי התובע.
משלא הובאה לפני בית המשפט כל אינדיקציה אחרת או מסמכים המלמדים על אי כשרותו המשפטית של האב במועד שבו העניק את המתנה ואף צורפה תעודת רופא המלמדת על כשרותו בשנת 2015, מצאה השופטת לדחות את הטענה ולפיה במועד שבו נערכו העסקאות נשוא המחלוקת לא היה כשיר.
בנוסף נקבע כי ברגע שהאב חתם על ייפוי-כוח בלתי חוזר לטובת הנתבע, ובהתאם לפסיקה ויתר על זכותו לחזור בו מהתחייבותו להענקת המתנה לנתבע. על כן, לא ניתן לראות בייפוי-הכוח שניתן לטובת התובע ויתור על זכות החזרה מההתחייבות, שכן האב לא יכול לחזור בו מהתחייבותו כלפי הנתבע.
לפיכך, השופטת קבעה כי העסקה עם הנתבע גוברת על זו שנעשתה עם התובע, ודחתה את התביעה.
■ המשמעות: למקרא פסק הדין ניתן להתרשם כי האב ביקש לרצות את שני בניו. למעשה כאשר העיד בפני בית המשפט הוא אף הביע חרטה מסוימת על פעולותיו והכריז שהיה רוצה שהקרקעות יישארו על שמו וכאשר ימות יחולקו ליורשיו על פי חוק.
כשמדובר על הענקת נכס משמעותי כמו נכס נדל"ני לקטין, גם אם לכאורה הדבר משרת את טובת הקטין, על פי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (סעיף 20), יש הכרח להביא את הדברים לאישור בית המשפט למשפחה, אשר בטרם יאשר את העסקה יבקש את תגובת האפוטרופוס הכללי כדי לבחון אם הדבר אכן משרת את טובת הקטין ולא מכביד עליו או פוגע בו. נקודת המוצא היא לדאוג לאנשים שהם חסויים ואינם יכולים לדאוג ו/או להגן על זכויותיהם, שכן היו לא מעט מקרים שהורים או בני משפחה אחרים העבירו נכסים על קטינים, הסתירו באמצעותם נכסים, והדבר סיבך את הקטינים.
מעבר לזה בבקשה שבה מבקשים את ההעברה ו/או ההענקה לקטין יש לפרט בדיוק מה המניע להעברה ואיך הדבר עולה בקנה אחת עם טובתו של הקטין ומה יקרה במקרה עתידי.
תמ"ש, בית משפט לעניני משפחה קריות 66183-07-17
הכותב מומחה לדיני משפחה וירושה, בעל משרד עצמאי בתל אביב
