דימונה. המדינה לא עושה מספיק כדי לקדם את האזורים הפריפריאליים ולהפוך אותם למוקד פורה של ההייטק הישראלי / צילום: Shutterstock
מאז עידן הקורונה, התחזקה אחת הסוגיות המטרידות ביותר במדינה שלנו - אי השוויון בין המרכז לפריפריה. בין אם במצב הסוציו-אקונומי, המשכורות, ההשכלה או הפיתוח הכללי - אנחנו עדיין רחוקים מהיום בו באר שבע, שדרות, מצפה רמון או אופקים, יהוו אקו-סיסטם ישראלי אמיתי. כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים את התערבות הממשלה.
הכספים שמושקעים לתמוך בהקמת בסיסי צה"ל בנגב - לא מספיקים. הבסיסים, בהם המשרתים יבלו את רוב השבוע ובסופ"ש יחזרו לבתיהם - הם לא הדרך לייצר עוגנים כלכליים משמעותיים בעיר. הם יחזקו את מעמדה של הפריפריה כאזור פועלים - שמשרת את אותם בסיסים, אבל לא מרוויח מהם.
מקומות העבודה שיספקו בסיסי צה"ל בנגב ימלאו ללא ספק מקום חשוב, ועבור אלפי תושבי הנגב הם יהוו מקומות עבודה קריטיים. אך זה בלתי אפשרי להתכחש למציאות הנוכחית בארץ - מנועי הצמיחה הכלכליים של ישראל, הם באופן חד משמעי תעשיית ההייטק והסטארט-אפים. כ-10% מהשכירים המועסקים בישראל עובדים בהייטק, והם אחראים על כרבע מכלל ממס ההכנסה המשולם בישראל.
אותם מנועי צמיחה כלכליים אינם קיימים בנגב, וחשוב לחדד שבסיסי צה''ל הם אינם מנועי צמיחה. עוד לא ראינו עיר במדינת ישראל שנהנית ממשאב זה, ורובם ככולם מעוניינים לסגור את הבסיסים ולהעביר אותם. גם המשרות שיספקו הבסיסים - לא יהיו בהכרח משרות איכותיות, מפתחות, שיעזרו להשוות את הנגב לאזורי המרכז.
התשתיות בנגב, אליהן מוזרמים כספים כדי למשוך את אנשי הקבע להעתיק את מקום מגוריהם, הן אינן התכלית. בסופו של יום, אנשי הקבע, משרתי 8200 וקהילת המודיעין, יעזבו את הצבא, ויחפשו את האתגר הבא - לתפקידים המבטיחים שמחכים להם בסטארט-אפים הישראלים. אם לא יהיה להם אופק תעסוקתי, הייטקיסטי, בנגב - הם ימהרו לחזור לתל אביב, ל-14,000 המשרות הפתוחות שממתינות בדיוק להם. רובם כנראה יוותרו מראש על המגורים בנגב - מבחינתם אין שם עתיד תעסוקתי. הם יגיעו בבוקר, ברכבת, ויחזרו בערב לתל אביב. לא יהיה שינוי במעגל ההשפעה הכלכלי על ערי הפריפריה, חוץ מעליית מחירי הנדל''ן, שתתרום דווקא למשקיעי הנדל''ן ולא למי שבאמת מעוניין לגור פה.
בסיס צבאי אחד גדול
אם אנחנו רוצים לקדם את הנגב, ולא להפוך אותו לבסיס צבאי אחד גדול שכל תכליתו לייצר כח אדם שיתחזק את אותם בסיסים, עלינו לייצר מנועי צמיחה כלכליים שימשכו את אותן המשפחות של אנשי הקבע לעבור לגור בנגב. חייבים לפתח את האקו-סיסטם האזורי. כדי שתקום פה, בנגב, קהילה אמיתית, עם אנשים מוכשרים (או כמו שאחנו אוהבים לקרוא להם - טאלנטים), מקומות עבודה מפותחים. כדי שהסטארט-אפיסטים ירצו להקים את מטה החברה שלהם באופקים - הממשלה חייבת להתערב.
ההתערבות צריכה להגיע דרך כל המכלולים הנוגעים בדבר. משלב החינוך בגיל הצעיר ובתיכון, ועד שלב ההשמה והכשרת כוח האדם האיכותי. לא בתי ספר מקצועיים, אלא בתי ספר שמכשירים את דור העתיד בעולמות הטכנולוגיה, הקמת שלוחות של מוסדות אקדמיים מובילים, ובמקביל הקמת מסלולי הכשרה והשמה לחברות סטארט-אפ והייטק.
המדינה לא עושה מספיק כדי לקדם את האזורים הפריפריאליים ולהפוך אותם למוקד פורה של ההייטק הישראלי. הנגב המערבי, כמו גם רמת הגולן, כולם יכולים לשמש ככר פורה לתעשיית ההייטק. תעשיות הפוד-טק או האגרו-טק למשל, הן התחלה נהדרת. הגיע הזמן שממשלת ישראל תעלה על הדרך הנכונה ותחבור למאמץ - ולהזרים כספים לפיתוח החדשנות בנגב ובפריפריה.
הכותב הוא מנהל פיתוח עסקי בקבוצת שרונה פרטנרס