שר הרווחה מאיר כהן. כולנו צריכים להיות זכאים לדמי אבטלה / צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת
בסוף חודש דצמבר יפוג ההסדר הזמני שהבטיח דמי אבטלה למפוטרים המוחלשים ביותר במשק. אם הממשלה לא תתעורר ותסדיר את הנושא, יחזור לחיינו העיוות ההיסטורי בחוק שמונע דמי אבטלה מלאים דווקא ממי שהכי זקוקים להם.
דמי האבטלה הונהגו בישראל מ-1967, כדי לכל מי שפוטר מעבודתו תהיה רשת ביטחון זמנית עד שימצא עבודה חדשה. הזכאות הזו אמורה להיות אוניברסלית: דמי אבטלה נועדו לכל מי שעומדים בתנאי הזכאות, כמו מינימום של תקופת עבודה קודם לפיטורים, בלי קשר לרקע של המובטלים.
אלא שעיוות בחוק ביטוח לאומי מנע במשך שנים ארוכות דמי אבטלה ממפוטרים שקיבלו אחת מארבע קצבאות: מזונות, זקנה, השלמת הכנסה ותוספת תלויים לקצבת נכות. לא היה בכך כל היגיון, אלא רק אי-צדק טהור. מדוע מפוטרת שמקבלת מזונות עבור ילדיה הקטנים או אישה מבוגרת שעבדה אחרי גיל הפרישה כי זקנת הקצבה המבישה לא מספיקה לקיומה, לא זכאיות לזכות הבסיסית הניתנת לכל אזרחי ישראל?
התיקון הזמני עומד לפוג
בתחילת משבר הקורונה, 40 אלף מפוטרים שקיבלו את הקצבאות הללו גילו שהם לא זכאים לדמי אבטלה. המגפה הפילה אותם בין הקצבאות: ללא שכר וללא דמי אבטלה, כיצד הם היו אמורים להתקיים?
בעקבות מאבק ציבורי נחוש, שערכנו יחד עשרות ארגונים חברתיים ומאות מפוטרים מקבלי קצבאות, חוקקה הממשלה הקודמת בסוף מאי 2020 הוראת שעה שהוארכה כמה פעמים, בזכותה קיבלו גם מפוטרים אלה דמי אבטלה מלאים. אלא כשאמור התיקון הזמני עומד לפוג בסוף השנה.
אם הממשלה הנוכחית לא תתעורר ותבטל באופן קבוע וסופי את האיסור על קבלת דמי אבטלה יחד עם קצבת קיום, מה שמכונה "כפל קצבאות", תחזור לחיינו הפגיעה המתמשכת במובטלים מהקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית, שגם כך מתמודדים עם הקשיים הגדולים ביותר בשוק העבודה.
נוסף למצוקה שהעיוות בחוק מייצר, הוא גם מהווה אפליה מובהקת. ראשית, כיוון שמקבלי קצבאות קיום אחרות, למשל מקבלי קצבת נכות ללא תלויים, יכולים לקבלן יחד עם דמי אבטלה, ללא קיזוז. שנית, למקבלי קצבאות מותר להרוויח שכר מעבודה עד תקרה מסוימת מבלי שקצבתם תיפגע - וגם מעבר לתקרה הקיזוז אף פעם אינו עומד על 100%, כפי שנעשה לגבי דמי אבטלה. לא ברור מדוע על דמי אבטלה, שנועדו להחליף את שכר העבודה לתקופה זמנית, חלים כללים שונים מאשר על הכנסה מעבודה.
סיום העוול שווה את עלותו
לפי חישובים שערכנו, עלות התיקון הקבוע בחוק תהיה נמוכה מ-100 מיליון שקל בשנה. חשוב לציין שהעלות עתידה לרדת ככל שהמשק יתאושש, וכן בעקבות עליית גיל הפרישה של נשים שתצמצם את היקף הזכאיות לקצבת זקנה.
בחודשים האחרונים היה קשה להשיג את תשומת לבם של שרי האוצר והרווחה לנושא כפל הקצבאות, מאחר שהיו עסוקים בהעברת תקציב המדינה. התשובות שקיבלנו היו שידונו בכך מיד לאחר מכן. ברור שיש למצוא לצורך זה מקור תקציבי, אך סיום העוול שווה את העלות.
השורה התחתונה ברורה: כולנו "חוסכים" עבור דמי האבטלה בתשלומים לביטוח הלאומי כשאנו עובדים, ולכן כולנו צריכים להיות זכאים לדמי אבטלה. כדי שאף אחד לא ייפול שוב בין הכיסאות, זה הזמן לתיקון חקיקה קבוע שיתיר כפל קצבאות לכל המפוטרים.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת 121 - מנוע לשינוי חברתי, המובילה את "המטה לקידום תעסוקתי"