צילום: Shutterstock, Gil Cohen Magen
האירועים הקשים בערים המעורבות בחודש מאי האחרון הראו, למקרה שעדיין היה ספק, שהרשויות המקומיות המעורבות מתמודדות עם אתגרים ייחודיים הנובעים מהמגע התדיר בין האוכלוסיות היהודית והערבית, אשר בעיקר בזמנים של מתיחות על רקע לאומי - עלול להוביל לחיכוכים.
ואולם, למחוקקים ולקובעי מדיניות נוספים אג'נדות והשקפות עולם מגוונות ביחס למדיניות שיש להחיל בערים המעורבות, שהרי בעוד קידום שוויון והיכרות בין האוכלוסיות הם אפיק אחד, יש שסבורים שדווקא השפעה על הדמוגרפיה בערים האלה - היא הדרך הרצויה לפעול.
דוגמה לכך היא הצעת חוק של ח"כ קרן ברק שמובאת בימים אלה לדיון בכנסת. הצעת החוק מבקשת לקדם הטבות מס לתושבים ביישובים מעורבים. לפי עיקרי ההצעה, עיריות או מועצות מקומיות ש-20% או יותר מתושביהן ערבים ואשר הדירוג הסוציו-אקונומי שלהן הוא 5 ומטה - יזכו את תושביהן בהטבת מס בשיעור של 7%. גם אם להצעת החוק אין אופק ממשי מאחר שזו מוגשת על-ידי חברת כנסת מהאופוזיציה, הרעיון שההצעה מבוססת עליו - מחייב דיון.
ברגע הראשון זה נשמע כמו רעיון טוב, שבאופן אינטואיטיבי אמור לזכות לאהדת מי שחפץ בחיזוק הערים המעורבות. תכלית הצעת החוק של ברק היא לתת מענה לקושי של העיר המעורבת ש"נמצאת בסכנת נטישת תושבים מסיבית לערים הסובבות אותה".
אליה וקוץ בה
אלא שאליה וקוץ בה: הטבות מס, מטבען, לא עוסקות במדיניות שתשפר את היחסים בין האוכלוסיות. תכליתן של הטבות מס, כאמור, לעודד אזרחים ואזרחיות שהכנסתם גבוהה לעבור לערים הללו. בכך, לא זו בלבד שההטבות אינן מצמצמות פערים בין אוכלוסיות ביישובים שבהם קיימים פערים משמעותיים כאלה (והערים המעורבות בכללן), אלא דווקא מעמיקות את הפערים.
בהביאן אוכלוסייה חזקה ליישובים המעורבים - הטבות המס מעודדות הגירה של אוכלוסיות אמידות לערים על חשבון אוכלוסיות ותיקות חלשות יותר. תושבים בעלי הכנסה גבוהה מובילים לעליה במחירי הדיור, משפיעים על בתי העסק ביישוב ומובילים לעליית מחירים בכל תחום. את המחיר, תרתי משמע, משלמים ותיקי היישוב האמידים פחות - יהודים, ואף יותר מכך ערבים, שהטבות המס לא חלות עליהם, ואילו עליית המחירים - כן. כלומר, התוצאה הצפויה של הטבות המס היא שינוי בדמוגרפיה של היישובים המעורבים תוך הגדלת שיעור התושבים היהודים ודחיקת התושבים הערבים החוצה.
חשוב לציין שגם ביחס למטרה המוצהרת שלהן - כלל לא ברור שהטבות המס אכן מממשות אותה. לפי מחקר של בנק ישראל שבחן את יעילות הטבות המס היישוביות אשר פורסם ב-2016, ההטבות "אינן כלי מדיניות יעיל למשיכת מהגרים לפריפריה" וכדאי לשקול שימוש "באמצעים חלופיים להטבות המס, כגון השקעות בשדרוג השירותים ביישובי היעד".
יש עוד דרכים למנוע נטישת תושבים
בשונה מהטבות המס, יש דרכים אחרות למנוע את נטישת התושבים בערים המעורבות. המפתח לכך הוא בהפיכת העיר המעורבת לכזו שכל אדם וכל קהילה מרגישים שייכות אליה וחשים כי העיר מאפשרת להם לבטא את אמונותיהם וערכיהם, מבלי שאוכלוסייה אחרת תצטרך לשלם את המחיר על כך. שימור תושבים בערים המעורבות יגדל ככל שתגבר ההבנה שהעירוב בין האוכלוסיות בעיר יכול, וצריך, להפוך לנכס עירוני. ראוי שהחיים של ערבים ויהודים אלה לצד אלה יהפכו לגאוות קברניטי הערים, הודות לעושר התרבותי והאנושי שאלה טומנים בחובם. גם מי שערך החיים המשותפים אינו בראש מעייניו ייהנה ממרחב ציבורי עשיר ומכיל יותר ומהשקעה בתשתיות בשכונות שכיום סובלות מהזנחה.
לכן, טוב תעשה המדינה אם תשכיל לתמרץ את הרשויות המקומיות המעורבות, ולא את התושבים, להשקיע בקידום שוויון והיכרות בין האוכלוסיות בכל התחומים: החל בייצוג הולם בכל מוסדות העיר, דרך הגברת השילוב במערכת החינוך, וכלה במתן פתרונות למצוקת הדיור של החברה הערבית בערים המעורבות. לצד זאת, על העיריות להבין שחיים משותפים מצריכים השקעה ופונקציות עירוניות שמושקעות בחשיבה על כך מבוקר עד ליל - בין אם בבניית הסכמות בין הקהילות השונות בנושאים רגישים, או בדאגה למענים לצרכי כל האוכלוסיות בכל תוכנית ובכל יוזמה חדשה.
עיגון מהלכים כאלה בחקיקה, בשילוב עם מתן תקציבים ייעודיים לצמצום הפערים בין האוכלוסיות, הם המפתח לתחושת שייכות וגאווה של תושבי היישובים המעורבים, ותחושה כזו - בתורה - תמגר כל מחשבה על עזיבת היישוב.
הכותבת היא מנהלת מיזם ערים מעורבות, יוזמות אברהם