שלדון אדלסון / צילום: Associated Press, Patrick Semansky
הפילוסוף הספרדי מיגל דה אונאמונו נשאל פעם עד מתי אדם חי. התשובה שלו הייתה "אנחנו חיים כל עוד מישהו זוכר אותנו". שנת 2021 עוד רגע מסתיימת וחשבנו שזאת הזדמנות ראויה לזכור ולהזכיר חלק מהאנשים שנפרדנו מהם השנה.
האב המייסד של קטר ההייטק
עוזיה גליל: 1925-2021
הכישלון הוא יתום אבל להצלחה יש אבות רבים ואופציות במיליוני דולרים. ההייטק הישראלי, שמעסיק היום מאות אלפי עובדים ואחראי לשגשוג של כלכלת ישראל, נולד הודות למהלכים פורצי דרך של מעטים, בהם עוזיה גליל, אחד מהאבות המייסדים של תעשיית הטכנולוגיה המקומית.
גליל נולד ברומניה וקיבל את השם אוזיאס רוֹלינג. חוקי הגזע שהונהגו במדינה אילצו אותו לנטוש את לימודיו ולעלות על האונייה דאצ'יה שהובילה אותו לפלשתינה, ארץ ישראל. רגע אחרי הקמת המדינה גליל התגייס לחיל הים. במסגרת השירות הצבאי הוא נשלח ללמוד הנדסת אלקטרוניקה בארה"ב.
הוא עמד בראש מחלקה בפקולטה לפיזיקה של הטכניון, אבל השוק הפרטי קרץ לו. גליל הקים את אלרון - חברה פרטית שבז'רגון הנוכחי ראויה בהחלט לכינוי סטארט-אפ. בניגוד ליזמים בעמק הסיליקון שהחלו את המרוץ לאקזיט שלהם בגראז' המיתולוגי, גליל הקים את המשרד שלו בדירת המגורים.
גליל הוביל את אלרון במשך 37 שנים והפך אותה למעין קרן הון סיכון. אלרון השקיעה באלביט (החברה שממנה נולדה אלביט מערכות), חברת השבבים צורן, אלסינט ועוד. בנוסף להון האישי שצבר, היה לגליל תפקיד רחב בהרבה - הוא היה שותף, פחות או יותר יש מאין, ליצירת אקו סיסטם חדש. הפעילות הזאת זיכתה את גליל בשורה של פרסים, לרבות פרס ישראל וגם בתוארי דוקטור לשם כבוד מהטכניון, מכון ויצמן ועוד. גליל נפטר ביוני השנה בגיל 96.
הגברת הראשונה של משפחת האצולה הישראלית
רות דיין: 1917-2021
רות דיין, שנפטרה בפברואר בגיל 103, הקימה וניהלה את "משכית" חברה ממשלתית שעסקה בייצור ושיווק אומנות והעסיקה מאות עובדים בפריפריה. הפעילות הזאת זיכתה אותה במגוון פרסים, לרבות פרס רפפורט בקטגוריה של "עשייה נשית פורצת דרך ומחוללת שינוי בחברה הישראלית". היא הייתה אשתו הראשונה של משה דיין, האיש והרטייה, והשניים הביאו לעולם את יעל, אודי ואסי.
דיין, שהתגרשה ממשה בשנת 1972, הייתה פעילה פוליטית בצד השמאלי של המפה. היא שובצה במקום השביעי ברשימת "מחנה של"י" לקראת הבחירות לכנסת התשיעית, אך המפלגה קיבלה רק שני מנדטים. בהמשך שובצה דיין, במקומות לא ריאליים, בשורה של מפלגות שמאל. בשנת 2019 היא הפכה לאישה הישראלית המבוגרת ביותר שהתמודדה על מקום בכנסת, אחרי שהתברגה במקום ה-108 ברשימת העבודה-גשר-מרצ. בתה יעל שובצה במקום ה-107. במקביל הייתה דיין חברת המועצה הציבורית של "בצלם".
"מתבייש לברוח ולרוץ, לא יכול"
רוני דניאל: 1947-2021
רוני דניאל, הפרשן הצבאי של חדשות 12, נפטר במפתיע בחודש יולי. דניאל, בן 73 במותו, נולד בעיראק וגדל בקיבוץ. הוא שירת כלוחם וטיפס בסולם הדרגות עד שהפך לסא"ל במילואים. דניאל הצטרף לחברת החדשות (אז עדיין ב"ערוץ 2"), זמן קצר לאחר הקמתה.
הוא צבר אלפי שעות מסך, בדיוק ברגעים שבהם הישראלים נצמדו לטלוויזיה. מלחמות, פיגועים, מבצעים - וכאלה לצערנו היו לא מעט. במהלך מבצע "צוק איתן" דניאל היה, כצפוי, בשידור. אזעקה נשמעה, אבל הוא התעקש לשדר עסקים כרגיל ולא נטש את העמדה. היו מי שהעריצו אותו, אחרים טענו שהוא נותן דוגמה רעה לציבור.
"אני בעניין הזה אידיוט", הוא סיפר בראיון האחרון שהעניק, "אני לא גאה בעצמי, ואני ער לעובדה שאני קצת מתנהג בטיפשות. וכמובן שננזפתי ואמרתי למנכ"ל החברה, לאבי וייס שאני מאוד מעריך אותו, אמרתי: 'אתה צודק ב-100%, אבל תאמין לי, אני לא יכול להבטיח לך שבפעם הבאה אני אתנהג אחרת'. יש לי איזו מין תחושה של בושה להתכופף ולברוח ולרוץ, לא יכול".
הבית תמיד זוכה, עד שלא
שלדון אדלסון: 1933-2021
שלדון גדליה שלום גארי אדלסון נולד בבוסטון בשנת 1933 כבן למשפחה דלת אמצעים. בגיל 12 הוא כבר מכר עיתונים ואחרי שירות בצבא ארה"ב הוא הקים עם שני שותפים חברה לטיולים. הוא ניסה את מזלו גם כסוכן משכנתאות ויועץ השקעות.
הוא צבר הון אחרי שארגן תערוכת מחשבים, אבל את הקפיצה הגדולה באמת עשה הודות להפעלת בתי קזינו ברחבי העולם. הבית, כידוע, תמיד זוכה. בדצמבר 2020, כחודש לפני מותו, ההון שלו הוערך ביותר מ-35 מיליארד דולר.
בנוסף להימורים ולפעילות פילנתרופית ענפה, אדלסון הפך גם לשחקן חשוב בשוק התקשורת בישראל. בשנת 2006 הוא הקים, בשיתוף פעולה עם רעייתו מרים, את החינמון "ישראל היום". המהלך נחשב להצהרת מלחמה נגד ארנון (נוני) מוזס, בעל השליטה ב"ידיעות אחרונות".
אדלסון נחשב לידיד קרוב, יהיו מי שיגידו פטרון, של ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו - שכינה אותו "הג'ינג'י". מערכת היחסים בין המיליארדר האמריקאי לבין הפוליטיקאי הישראלי הגיעה לחדרי החקירות של משטרת ישראל. בשיחה שניהלו נתניהו ומוזס הם שוחחו על צמצום מספר העותקים שמפיץ "ישראל היום" - מהלך שהיה אמור לתרום למוזס - והסוגיה הזאת תגיע בעתיד לבית המשפט, במסגרת הדיון ב"תיק 2000".
לפי הערכות שונות "ישראל היום" הפסיד קרוב למיליארד שקל מאז הקמתו. הוא הפך לעיתון הנפוץ ביותר בישראל, אולם ישנם סימני שאלה לגבי מידת ההשפעה של העיתון בזירה הציבורית.
סופו של הנוכל הגדול בהיסטוריה
ברני מיידוף: 1938-2021
"יש מספיק בעולם לספק את כולם, אין מספיק בעולם לספק את תאוות הבצע של כולם". את הציטוט הזה, שמיוחס למהאטמה גנדי, ניתן לחקוק על קברו של ברני (ברנרד) מיידוף - האיש שנחשב לגדול הנוכלים בהיסטוריה האנושית.
מיידוף היה, לפחות בשלב מסוים, איש עסקים לגיטימי. הוא אפילו כיהן כיו"ר הדירקטוריון של בורסת הנאסד"ק. הג'וב הזה היה אמור להפוך אותו לאדם אמיד - אבל הוא רצה יותר. מיידוף הקים קרן גידור שהסתירה מאחוריה הונאת פונזי - סוג נבזי של פירמידה. העיקרון פשוט: הקרן הבטיחה למשקיעים תשואה חלומית - השמועה עשתה כנפיים - ועוד ועוד גופים נהרו אל מיידוף וביקשו שייקח את הכסף שלהם.
משבר הסאב פריים בשנת 2008 הוביל למשבר נזילות חריף והמשקיעים דרשו למשוך את הכסף. הונאת פונזי מבוססת על זרם עקבי של מצטרפים חדשים שמממנים את התשואות הפיקטיביות של מי שהיה שם קודם. כאשר מסה קריטית של משקיעים (או פראיירים) דורשים להיפגש עם מזומן, הבלון מתפוצץ.
כמה כסף השמיד מיידוף? כל מספר זוכה. הערכות מסוימות מדברות על 65 מיליארד דולר. נתונים אחרים מצביעים על 20 מיליארד "בלבד". נכסיו האישיים של האיש חולטו, אבל זו הייתה טיפה בים. מיידוף קיבל עונש של 150 שנות מאסר - כך שאפילו האיחול "עד 120" לא היה מסייע לו. הוא נפטר בגיל 82 בתא הכלא שלו, אחרי שריצה עשר שנות מאסר.
הגאון שטבע בשיגעון של עצמו
ג'ון מקאפי: 1945-2021
הסיפור הסוער והמסעיר של ג'ון מקאפי הגיע לקיצו בחודש יוני השנה, בתא כלא בברצלונה, שם בחר הממציא המוזר לשים קץ לחייו. מקאפי נולד בבריטניה וגדל בארה"ב. הוא עבד כמתכנת בנאס"א בתוכנית אפולו - וכן, יוסטון, הייתה לו בעיה.
במהלך הקריירה שלו גילה מקאפי שהמחשב שלו נגוע בווירוס והחל לפתח תוכנת אנטי וירוס. הוא הפיץ גרסה ראשונית של המוצר, ראה כי טוב והחליט למסחר. הוא הקים את החברה שקרויה על שמו והנפיק אותה בנאסד"ק בשנת 1992.
מקאפי נחשב לגאון, אבל לחריגות הזאת היו גם חסרונות. בצעירותו הוא התמודד עם התמכרות לאלכוהול ולסמים ובגיל 47 לקה בהתקף לב. הוא טען שעבר מהפך ומצא את האושר ביוגה, אבל הסיפור כנראה יותר מורכב. הוא היגר לבליז שגובלת במקסיקו למשך מספר שנים. למשטרה המקומית הגיע מידע שלפיו מקאפי מפעיל מעבדת סמים. השוטרים פשטו על הבית וגילו שם ציוד כימי, רובי ציד ומאות מחסניות.
בהמשך הוא נחשד ברצח בעקבות מה שהוגדר כסכסוך שכנים. הוא ירד למחתרת, עבר לגואטמלה וביקש מקלט מדיני. הבקשה נדחתה ומקאפי גורש לארה"ב. היזם האקסצנטרי הפך לפעיל פוליטי, הביע תמיכה בלגליזציה של מריחואנה והשתלב במפלגה הליברטריאנית. הוא קיווה להיבחר לנשיאות ארצות הברית - לא פחות - ללא הצלחה. ב-2020 נעצר מקאפי, אז כבר בן 75, בספרד בחשד להעלמת מס בארה"ב. הספרדים החליטו להסגיר אותו לארה"ב ואחרי זמן קצר הוא התאבד.
ההצלחה, הכישלון והחושך שבלע את הכל
יוסי מימן: 1946-2021
השליטה בערוץ 10 (ז"ל) הפכה את יוסי מימן לאחד מהאישים המשפיעים בתקשורת הישראלית ועלתה לו בהפסד של מאות מיליוני שקלים. לסיפור של מימן יש פוטנציאל להפוך לדרמת דוקו מושקעת. בפריים הראשון ניתן לראות את מימן (בגילום ליאור אשכנזי? אולי יוסי מרשק?) יושב על היאכטה שלו, מעשן סיגר ושותה.
מימן בנה את עצמו בעשר אצבעות. הוא נולד במחנה עקורים להורים ניצולי שואה מפולין, גדל בפרו ועלה לישראל בשנת 1971. הוא הקים את מרחב, חברה שעשתה עסקים בסין, בדרום אמריקה ובשורה של טריטוריות נוספות. מרחב עסקה בחקלאות, תקשורת, תחבורה וגז. הכל מכל. הוא העסיק את שבתי שביט, ראש המוסד לשעבר ואת נמרוד נוביק, אחד מיועצו של שמעון פרס, עם שניהם הוא גם הסתכסך.
מימן הוביל גם את אמפל, חברה בעלת אחזקות בצינור שהיה אמור לשנע גז מצרי לחברת החשמל בישראל. הצינור החל לפעול בשנת 2008, בברכתו של חוסני מובארק, נשיא מצרים. כאשר האביב הערבי שטף את מצרים, נשבו במדינה רוחות אנטי ישראליות, מובארק נשלח לכלא וצינור הגז פוצץ. האספקה חודשה אבל הצינור פוצץ שוב ושוב, לפחות שבע פעמים, עד שמימן והשותפים אחרים הבינו שהמיזם קורס.
מימן נקלע למשבר אישי וכלכלי עמוק. בגילוי לב נדיר הוא סיפר לדיאנה בחור ניר מ"כלכליסט" שהתמכר לאלכוהול ועל כך שחלה בשחמת הכבד. הוא המשיך לנהל קרבות משפטיים ובשנת 2019 נטען שהוא מעורב בפרשת שוחד בפרו. מימן, בן 75 במותו, נפטר בחודש אוקטובר.
האייקון של אסירי ציון שסירבה להניח את החרב
אידה נודל: 1931-2021
האתוס הציוני ספוג בכיסופים למולדת. מ"לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב" של יהודה הלוי ועד "להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים", שכתב נפתלי הרץ אימבר.
אידה נודל, שנפטרה השנה בגיל 90, נולדה בפרבר של מוסקבה. היא למדה בבית ספר לא יהודי, אך בהמשך סבלה מהתנכלויות מאחר שהייתה היהודייה היחידה בחוג שלה באוניברסיטה.
אביה של נודל נפטר כשהייתה בת 12. אחרי מות האם, בשנת 1971, ביקשו אידה ואחותה אילנה לעזוב את ברית המועצות. האחות ובעלה זכו באישור הנכסף אך נודל, שהייתה רווקה, סורבה.
הסירוב הפך את נודל לפעילה פוליטית. היא שבתה רעב, נפגשה עם זרים שהגיעו לבקר במוסקבה ונאבקה למען זכויות האדם של האסירים בארצה. הפעילות הזאת הובילה להתנגשות עם השלטונות שהסתיימה, באופן לא מפתיע, בארבע שנים של גלות בסיביר.
נודל הוגדרה כ"סירובניקית" והפכה לאח"מית בקנה מידה בינלאומי. מנהיגי תבל, לרבות רונלד רייגן ומרגרט תאצ'ר, ניסו לשכנע את השלטונות לאפשר לה לעלות לישראל - אך ללא הצלחה. המשוררת נעמי שמר כתבתה בהשראתה את השיר "מה שלומך אחות" שכולל את השורות: "אין הרבה סיבות לשמוח, בא יותר לבכות. אין כמעט לאן לברוח, יש עוד לחכות".
היא שוחררה ממאסר ב-1982 במצב גופני רעוע וציפתה שתוכל לעזוב את המדינה, בדומה ללא מעט אסירי ציון. העובדה שהפכה לסמל הייתה בעוכריה ונודל זכתה לעלות לישראל רק ב-1987, כ-16 שנים אחרי שביקשה את הוויזה המקורית.
האישה והנקודה: פרזנטורית שלא מודעת לפרזנטוריותה
יפית גרינברג (ג. יפית): 1951-2021
במשך שנים ארוכות הייתה ג. יפית (היא נולדה בתור יפה מימון ונקראה יפית גרינברג בתעודת הזהות), המלכה הבלתי מעורערת של הפרינט. היא פרסמה כפולות של תוכן שיווקי במוספי סוף השבוע, בימים שבהם המושג הזה בקושי היה קיים. היה מי שהתבדח ואמר שמבחינת חלק מהישראלים יפית היא העיתונאית הכי מפורסמת בישראל.
יפית בנתה את עצמה בעשר אצבעות ואז נתקלה במשוכה בלתי עבירה לכאורה - ב-4 בנובמבר 1993 החל ערוץ 2 את דרכו החדשה הפעם עם פר-סו-מות. "מסעודה משדרות" למדה להכיר את נערת תפוזינה ואת המעילים של יעל אבקסיס וליאור מילר.
על פניו, לגרינברג לא היה מה להציע במגרש הנוצץ הזה, אבל השם שיצרה לה הצליח לפצות על היעדר הגלאם. גרינברג ייצרה פרסומות "משעממות" ובהתאם זולות להפקה. בלי עשרות ניצבים ברקע, בלי אפקטים, בלי שיק. ג. הבטיחה שבדקה את המוצרים והם מוצלחים. "זה עובד וזה עובדה", היא הכריזה ואז חתמה עם הסמל המסחרי שלה: "נ-קו-דה". זה הצליח.
מעבר להיותה פרנזטורית שאינה מודעת לפרנזטוריותה, יפית הייתה גם אשת עסקים. היא השקיעה בנדל"ן, יחד עם בנה היחיד אייל גרינברג שהפך ליד ימינה. כאשר גרינברג ג'וניור התחתן עם הדוגמנית מאיה ישעיהו, גם האחרונה שולבה בפרסומות של הקונצרן המשפחתי. בהמשך דרכה העסקית השקיעה יפית בסטימצקי וגם בגולף - ובשני המקרים נחלה הצלחה. היא נפטרה בחודש דצמבר בגיל שבעים, אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן.
האהבה שניצחה את בקינגהאם
הנסיך פיליפ: 1921-2021
קרוב ל-4.6 מיליון בני אדם עוקבים אחרי חשבון הטוויטר הרשמי של משפחת המלוכה הבריטית (@royalfamily אם אתם חובבי הז'אנר). ב-9 באפריל הודיע החשבון על מותו של הנסיך פיליפ, דוכס אדינבורו, בעלה של אליזבת השנייה. הנסיך החזיר את נשמתו לבורא בגיל 99.
הוא נולד ביוון ובהמשך היגר לצרפת. אביו התמודד עם חיבה לאלכוהול ולהימורים ואילו האם סבלה ממשבר רגשי. בסך הכול סביבה נורמטיבית. הוא התגייס לצי המלכותי ואף סייע להטביע שתי סירות של איטליה הפשיסטית. אחיותיו של הנסיך, שחיו בגרמניה, היו חברות במפלגה הנאצית.
בשנת 1939 הוא פגש את אליזבת, אז עדיין הנסיכה אליזבת, במשחק טניס. ג'ורג' השישי, אבא של אליזבת, התנגד לזוגיות, אבל האהבה ניצחה והשניים התחתנו באירוע שהועבר בשידור חי ב-BBC. אנחנו מדברים כמובן על תחנת הרדיו של ה-BBC.
בשנת 1956 הוא ביקר באנטארקטיקה ובהמשך הפך לפעיל בתחום איכות הסביבה, עשרות שנים לפני גרטה טונברג. לנסיך היה חוש הומור - אבל לא בדיוק בריטי אנין. הוא תועד לא פעם ברגעים מביכים. בשנת 2001 הוא פגש ילד בן 13 שחלם להיות אסטרונאוט והודיע לו שהוא "שמן מדי". ב-2002 הוא פגש צעירה שלבשה אפוד מגן ואמר לה: "את נראית כמו מחבלת מתאבדת". נסתכן בכך שלא יזמינו אותנו ללגום תה של מנחה בטירת וינדזור ונעריך שהמנוח היה בומר.
הלווייתו נערכה בפורום מצומצם יחסית, עקב התפרצות הקורונה. הוא נטמן בקבורה זמנית בכנסיית סנט ג'ורג' עד ליום שבו המלכה אליזבת - בת 95, אבל לא נראית - תיפרד מהעולם.
מנער אוצר לאיש שהעלה את הריבית לגבהים חדשים
דוד קליין: 1935-2021
לנגידי בנק, כך לפי בדיחה שחוקה, יש את העבודה הכי קלה בעולם. פעם בחודש הם צריכים להודיע אם הם מורידים את הריבית או מעלים אותה, ובלא מעט חודשים אין אפילו שינוי.
המציאות כמובן שונה, כפי שניתן ללמוד מהסיפור של דוד קליין, שכיהן כנגיד בנק ישראל מ-2000 עד 2005. קליין התחיל את דרכו כ"נער אוצר" באגף התקציבים ובהמשך מונה לאחראי התקציב של משרד הדואר - לימים משרד התקשורת. הוא עבד בקרן המטבע הבינלאומית ובהמשך הצטרף לבנק לאומי.
אחרי שמילא בבנק הפרטי שורה של תפקידים בכירים הוא חזר למגזר הציבורי - הפעם לבנק ישראל. בשנת 2000 הוא החליף את יעקב פרנקל והפך לנגיד השביעי של ישראל. הוא כיהן תחת שלושה שרי אוצר שונים - אברהם (בייגה) שוחט, בנימין נתניהו וסילבן שלום.
קליין נכנס לתפקידו במקביל לתקופה סוערת בשווקים ובכלכלה הריאלית. בועת הדוט קום קרסה, האינתיפאדה השנייה פרצה וסוכנויות דירוג האשראי עקבו בדאגה אחרי כלכלת ישראל המדשדשת. ריבית בנק ישראל עמדה בחודש דצמבר 2001 על 5.8% - נתון שנשמע כמעט כמו מדע בדיוני בסביבת הריבית האפסית. קליין ניסה להעניק למשק זריקת עידוד והחליט להוריד את הריבית בשיעור חד של 2%. הפעילות במשק התעוררה והבנק המרכזי חשש מפני אינפלציה וקליין התחיל להעלות את הריבית. ביוני 2002 הגיעה הריבית לרמה של 9.1% - נתון שספק אם נחזה בו שוב אי פעם.
קליין נפטר בחודש מאי השנה בגיל 85.