עצור אזוק ברגליו (ארכיון) / צילום: אמיר מאירי
גידי וייץ הוא אחד העיתונאים המוערכים ביותר בעיני. כבר שנים שאיני מפספס אף תחקיר שלו. בניגוד לזן כוכבני-העיתונות שהשתלטו על המקצוע, אגב תרגום רעיון הניו ז'ורנליזם לנרקיסיזם של ידועני רשת - וייץ נותר דבק בעקרונות העיתונאות הבסיסיים: העבודה שלך אינה נמדדת במהירות הקלדת הציוצים מהרגע שקיבלת מידע בנייד שלך מבעל עניין, והיא גם לא נבחנת ברהיטות ה"תובנות" שאתה יורה לחלל האולפנים משל אתה מומחה לכל עניין. העבודה שלך היא להביא סיפורים שבעלי הכוח מנסים להסתיר, וזאת בדרך של איסוף ראיות מוצקות שאתה יכול לעמוד מאחוריהן. זהו וייץ: איש שהכותרת האדומה הענקית לא באמת מעניינת אותו אלא דווקא ריבוא המילים האפורות שמתחתיה.
דווקא משום כך, חרה לי הזעם הקדוש שפרץ השבוע מאנשי תקשורת רבים בכל הקשור למעצר וייץ בתל אביב. הוא נעצר ונאזק לאחר שפנה לשוטרים בשאלות לגבי מעשיהם שנראו לו לא ראויים, נלקח לתחנת המשטרה, שם עבר חיפוש גופני ורגע לפני שנשלח לתא המעצר, הגיע מפקד התחנה ושחרר אותו.
על פניו, מדובר בהתנהגות לא חוקית של השוטרים, הן בשטח והן בתחנה, אבל מדאיג הזעזוע שאחז בעיתונאים (שאמורים מתוקף תפקידם לדעת מה שכיח ומה נדיר בחברתנו), מעצם העובדה שהשוטרים שעצרו אדם סתם כך, סתם אזקו אותו ברגליו ובידיו, ערכו חיפוש על גופו, ולקחו את שרוכיו(!). אלוהים אדירים, איפה הייתם עד כה? לא יצא לכם מדי פעם להגיח מהאולפנים הממוזגים לרחובות המיוזעים?
המעצר של וייץ הוא הכל חוץ מאשר מפתיע. לגבי וייץ, הוא לא מפתיע בשני מובנים: ראשית בעובדה שרק בזכות זה שהוא עיתונאי אמתי ששומר על אלמוניותו היחסית (בוודאי בניגוד לאותם כוכבני תקשורת שמצייצים השכם וערב ציוצי "בום" על עצמם), הוא "זכה" לקבל יחס ששמור לכל מי שאינו ידוען או בעל כוח. אם הוא היה סלב כל זה היה נמנע ממנו ומאתנו. שנית, וייץ לא הפתיע במעשה האנושי הפשוט שעשה: ראה אי צדק מול עיניו והתערב מיד, בלי להצטייד בשכפ"ץ ובתעודת עיתונאי אלא רק במצפון ואומץ. זה מתאים לדמותו המצטיירת בכתיבתו.
המעצר גם לא מפתיע ביחס למשטרה. נכון שבגלי צה"ל כל כך התרגשו מהאירוע שהעלו לשידור עובר אורח תל אביבי שהיה עד למעצר ותאר אותו לפרטי פרטים, משל מדובר באירוע נדיר (איך לא נשלחה לשם ניידת שידור מיוחד? תמהני) אבל בדיקה מהירה של תחקירן מתחיל הייתה מגלה שמעצרי שווא, איזוקים בניגוד לדין והשלכה לכלובי מעצר המכונים תאים היא בחזקת "כלב נשך אדם" בתרבות הישראלית ולא להפך.
מילא העיתונאים, שכמו כולנו קרובים אצל עצמם, אבל מה שמדאיג יותר הוא האופן בו הזעם התקשורתי השפיע על פעולת הרשויות, שהן בהחלט חייבות על פי הדין לשמור על שוויון בסיסי בין האזרחים, גם בין בעלי הקשרים והכוח לבין אלה שאינם כאלה. השר לביטחון פנים עומר בר-לב, מיהר לעדכן ביומני הצהריים ש"לאחר שנודע לי על המקרה מציוץ, ולאחר שביררתי פרטים, התקשרתי לגידי, שוחחתי אתו והתנצלתי על מה שקרה". במקביל פורסם שהמפכ"ל הנחה לבדוק את העניין לעומק ולאלתר.
שלא אובן לא נכון: כל התביעות הללו נכונות ומוצדקות בעיני. יד כל שוטר חייבת לרעוד לפני שהוא אוזק אדם שאינו מסכן אחרים. יותר מזה, מעצר, גם בלי אזיקים, הוא אמצעי שיש להידרש אליו רק בלית ברירה ולא כאמצעי ראשוני. אבל תגובת הרשויות למעצר וייץ לא מלמדת טובות עליהן אלא דווקא נזקפת לחובתן. הרי לא ייתכן שהשר שמופקד על המשטרה לא יודע שלפי הנתונים שלה עצמה, ביותר ממחצית מהתיקים שמתחילים במעצר מהסוג הזה לא מוגש כתב אישום, קרי: הם לא מוצדקים.
זאת ועוד, מעצר ואיזוק וייץ הם תופעה שכיחה למרבה הצער. הנה מקבץ מקרים מקרי שאספתי לטובת כתיבת טור זה מאנשי הסניגוריה הציבורית. ממש בסמוך למעצר וייץ, ישב עציר אזוק ברגליו ובידיו במשך שלוש שעות תמימות בחצר בית משפט השלום בירושלים, ולולא הפנה הסניגור הציבורי התורן את תשומת לב השופטת עדי בר טל לנעשה, זה כנראה היה ממשיך. בבית משפט השלום בבאר שבע ביקשה המשטרה לעצור עד תום ההליכים נתין זר מסודן (שמתמודד עם מחלת נפש - והמשטרה מודעת לכך), רק בגלל שפתח דלת של מסעדה שלא הייתה נעולה. לולא השופט חיים פס, שביקר בחריפות את המשטרה על עצם הגשת בקשת המעצר הוא היה עדיין בתא. במקרה אחר, נעצר חשוד לשבעה ימים, בין היתר כי שר בקול רם מדי בשעה 18:15 לפנות ערב. לא, זה לא טעות. זו עילת המעצר נגדו: השכנים התלוננו על עוצמת הקריוקי והשוטרים עצרוהו. השופטת זהר דיבון סגל מבית משפט בראשון לציון, שהורתה על שחרורו בתנאים, מתחה ביקורת על המשטרה שאילצה אותו לשהות לילה מיותר במעצר שווא. אלה רק מעט דוגמאות שמלמדות על הכלל. בכל המקרים הללו אנשי הסניגוריה הציבורית פעלו ותיקנו עוולות. אפשר רק לשער מה קורה כשהאחרונים לא נמצאים בסביבה.
אינני תמים. ברור שיותר מעניין לכתוב על מעצר עיתונאי, ששמו ידוע לציבור, מאשר על מעצר אזרח "קטן" אחר, אבל גם העיתונאים וגם הרשויות חייבות לנהוג במקצועיות. לגבי האחרונים - הם חייבים מכוח הדין לנהוג בשוויון כלפי כולם. אם השר מתקשר לעציר שנעצר במעצר ונאזק לשווא, הוא חייב לעשות זאת גם לאותו נתין סודני בבאר שבע ולאותו יוצא אתיופיה בירושלים ולחובב הקריוקי מהמרכז. באשר לראשונים, אקוטי שמסגור הפרשה ייצא מהמיקוד בהיות וייץ עיתונאי, לכך שמדובר באזרח, סתם אזרח - שראה עוול ובחר לא לעצום עיניים ובעקבות זאת, מצא עצמו מאחורי סורג ובריח. העובדה שהוא עיתונאי לא באמת משנה. ואם היא משנה - זה נורא. ובלי לדבר עם וייץ, ורק על בסיס עבודתו העיתונאית המשובחת אני משוכנע שהוא היה מסכים שזה מסגור נכון וחשוב יותר.
הכותב הוא דיקן הקמפוסים הרב-תרבותיים של הקריה האקדמית אונו