השופטת רבקה פרידמן-פלדמן / איור: גיל ג'יבלי
השופטת רבקה פרידמן-פלדמן הפכה לשם שגור בישראל בשנה שעברה, ולא ברור איך זה לא קרה קודם. היא מונתה לבית המשפט המחוזי בירושלים עוד ב-2012, ונטלה חלק בהרכב שהרשיע את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט בפרשת מעטפות הכסף. היא גם ישבה בדין בתיקים משמעותיים נוספים, כמו רצח מוחמד אבו ח'דיר ונועה אייל.
למרות זאת כאשר הודיע ב-2020 נשיא בית המשפט המחוזי אהרן פרקש כי פרידמן-פלדמן תעמוד בראש ההרכב במשפט נתניהו, הציבור היה צריך לעשות מחקר עצמאי בגוגל כדי לברר מי זו. ויקיפדיה לא סייעה, כי אפילו שם לא היה ערך על שמה. נראה שכך נגזר על שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים, רחוקים מהתודעה הציבורית ומהעיסוק התקשורתי והעיתונאי לעומת חבריהם מבית המשפט המחוזי בתל-אביב.
אבל שנת 2021 הקפיצה כאמור לתודעה את פרידמן-פלדמן ואת חבריה להרכב, משה בר-עם ועודד שחם. העניין הציבורי בה עוקף בסיבוב אפילו את העניין הציבורי בנשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות.
נראה כי פרידמן-פלדמן מודעת לכך שכל חצי משפט שלה במהלך הדיון זוכה לכותרות, ולכן היא ממעטת להעיר הערות מהותיות במהלך דיוני ההוכחות. גם החלטותיה מאופיינות בחוסר פירוט ונימוק, בין אם ההחלטה לטובת ההגנה ובין אם היא לטובת התביעה. פרידמן פלדמן מקמצת במילים, אפילו כאשר הורתה לתקן את כתב האישום בפרשת 4000. בסוף 2021 אנו עדיין לא יודעים אם השופטים סבורים שהתיק הזה קרס או נותר איתן. אולי נהיה יותר חכמים בשנה הבאה.