מפגינים בארה''ב קוראים להחרים את אולימפיאדת החורף בבייג'ינג / צילום: Associated Press, Damian Dovarganes
משחקי אולימפיאדת החורף יחלו בבייג'ינג בפברואר 2022, אך "מרתון המעצמות" בין סין לארה"ב כבר יצא לדרכו מזמן. כמו במרוץ שליחים, המעצמות החלו במלחמת סחר, עברו למרוץ טכנולוגי, דרך נושאי תשתית ובריאות וכעת הגיעו לנושא זכויות אדם, כשהאולימפיאדה הקרבה משמשת כמנוף לחץ עולמי על בייג'ינג. ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, בריטניה ומדינות נוספות הכריזו כי נציגיהן הדיפלומטיים יחרימו את המשחקים האולימפיים, זאת בשל הפרת זכויות אדם בעיקר במחוז שין-ג'יאנג ובהונג קונג.
לא ברור כמה דיפלומטים, אם בכלל, התכוונו להגיע לאולימפיאדת החורף, במיוחד לאור הדרישות הדרקוניות שמטילה בייג'ינג על הנכנסים בשעריה בשל מגפת הקורונה ומדיניות "אפס הדבקות" בה היא נוקטת.
נוסיף לכך את העובדה שהספורטאים ונותני החסויות אינם לוקחים בו חלק ומכאן שמעשית, החרם לא צפוי להשפיע על עצם קיום המשחקים, ובוודאי שלא ישפיע על סין לשנות את מדיניות הפנים שלה. אך ההצהרות הפומביות פוגעות ביכולת של הנשיא שי ג'ינפינג לשדר יוקרה לעמו ולעולם, במיוחד כעת לאחר שמעמדה של סין בעולם ספג פגיעה קשה בשל התפרצות מגפת הקורונה.
סימבוליקה חשובה לבייג'ינג. זוהי דרכה של המפלגה הקומוניסטית לכנס את ההמונים תחת כנפי השלטון ולהזכיר להם בזכות מי סין הגיעה לאן שהגיעה. דוגמה לחשיבות הסימבולית ניתן לראות בשחזור קו הרכבת מבייג'ינג לכפר האולימפי בג'אנג-ג'יה-קואו והפיכתו לקו רכבת מהירה. הקו ההיסטורי הוקם ב-1909 והיה קו הרכבת הראשון שהוקם בידיים סיניות וללא סיוע מכוחות המערב. שחזורו והפיכתו לקו רכבת מהיר הם סמל בולט וברור להצלחתה של סין לצאת מלפיתתו של המערב הקולוניאלי ולהפוך למעצמה מובילה בזכות עצמה. הסטת תשומת לב התקשורת למי הגיע ומי לא הגיע לצפות במשחקי החורף עלולה לקלקל למפלגה את רגעי הגאווה האלה.
אבל אם לחרם אין משמעות מעשית, מה בכל זאת מקווה ארה"ב להשיג בו, מעבר להעלבת מנהיגי המעצמה היריבה? מאז כניסתו של הנשיא ביידן לתפקיד, הממשל האמריקאי עושה מאמצים לגבש קואליציה נגד בייג'ינג. פקידים אמריקאים נשלחו לבעלות בריתה של ארה"ב כדי להזהיר מפני האיומים שסין מציבה להן, ובהם מלכודות חוב כתוצאה מהשקעות בתשתיות; איומים ביטחוניים דרך טכנולוגיות מתקדמות כמו 5G; ומינוף תלות כלכלית להשפעה פוליטית. נושא זכויות האדם הוא נושא נוסף שניתן לגבש סביבו קואליציה של מדינות "תמימות-דעים", כנגד סין.
לישראל אין כל צורך או עניין לקחת חלק בחרם הנוכחי או בפעילויות דומות שמארגנת ארה"ב נגד בייג'ינג. ישראל אינה זו שנמצאת בסכסוך עם סין ויחסי שתי המדינות מתנהלים בצורה מבוקרת ומאוזנת. בנוסף, האיומים עליהם מדברת ארה"ב אינם תקפים לישראל: האחרונה אינה לווה כספים מסין וההשקעות הסיניות בישראל אינן גבוהות ואינן מאפשרות לה מינוף כלכלי. באשר לאיומים הביטחוניים, יתכבדו גורמי הביטחון הישראליים, שעובדים גם בשיתוף פעולה עם מקביליהם האמריקאים, ויטפלו בהם. מנגד, ההשקעות הסיניות בישראל ויחסי הסחר בין המדינות הם הזדמנות חשובה מכדי להחמיצה. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה לוותר על קשרים עם הכלכלה השניה בגודלה בעולם, בדיוק כפי שארה"ב עצמה לא מוותרת על קשריה אלו עם בייג'ינג.
הכותבת היא עמיתת מחקר ורכזת תוכנית ישראל-סין במכון למחקרי ביטחון לאומי, אוני' ת"א