יאיר לפיד / איור: גיל ג'יבלי
יאיר לפיד עומד להגשים את חלומו להיות ראש ממשלה. זו לא הערכה מופרכת, וחשיבותה כעת היא להצדקת המהלך שעשה והוביל להקמתה של הממשלה הנוכחית. סיום שלטון נתניהו היה מבחינת לפיד ומחנה "רק לא ביבי" הכרחי עבור עתיד המדינה, וכשלא נותרה ברירה הוא לקח אחריות ועשה את מלאכת התפירה העדינה הנדרשת כדי להקים ממשלה שחודשים ספורים קודם לכן הרכבה היה נשמע הזוי לחלוטין.
את בנימין נתניהו נהוג להכתיר בתואר "קוסם", אך נדמה שלפיד הוכיח במאי האחרון לאחר הבחירות כי הפעם הוא זה שראוי לתואר. על מנת ליצור חיבור בין מרצ והעבודה לימינה ותקווה חדשה בחר לפיד בנוסחת הדחיינות הישראלית המוכרת - לדחות את כל מה שבמחלוקת מהותית ולשמור על הסטטוס קוו. אבל ברמה האישית, הצעד השני ההכרחי להקמת הממשלה היה קשה יותר - ויתור על זכות הראשונים לראשות ממשלה לטובת נפתלי בנט, שעימו חידש את ברית האחים מ-2013. זה ויתור קשה לפוליטיקאי, יעיד על כך נתניהו שבגלל אי יכולתו לעשות ויתור דומה יושב כעת באופוזיציה. לפיד בחר לוותר על הבכורה כי זה היה התנאי שהציב בנט, וזה מה שאפשר את הקמת הממשלה. מבחינתו הזזת נתניהו, היריב העיקש שגם עם כתבי אישום חמורים שומר על בכורת הליכוד בין המפלגות, הייתה מטרת העל - ואחריה יש משחק חדש, כי תהילת ראש הממשלה לשעבר ותדמיתו כבלתי מנוצח נפגמו.
עם זאת, לאחר הקמת הממשלה נראה שלפיד מקפיד להפר אחת אחת את הבטחותיו ואת העקרונות שבשמם נבחר. ממשלה מנופחת, הסכם רוטציה, חוק נורבגי, מינויים פוליטיים למכביר, הן במשרד החוץ שעליו הוא מופקד והן במקומות אחרים. כעת כשכס ראש הממשלה באופק, הוא הכריז סוף סוף על הליך דמוקרטי במפלגתו - אם כי שליטתו במנגנון והיעדר אישיות מרשימה אחרת במפלגתו מבטיחים ככל הנראה את הישארותו בהנהגה.
ביום שבו לפיד באמת יושבע לראשות הממשלה, אז יגיע מבחנו האמיתי - האם יעמוד בציפיות ויהיה מנהיג לאומי, או שייפול לתדמית השטחית שמשייכים לו יריביו.