חנן בן ארי / איור: גיל ג'יבלי
כל ניסיון להגדיר את הזמר חנן בן ארי תחת תווית אחת נידון מראש לכישלון. אם בתחילת דרכו הוא סומן כחלוץ ז'אנר הפופ האמוני וכמי שהחדיר עוד כיפה לפלייליסט של גלגלצ, היום ברור שבן ארי כבר מזמן חצה את גבולות המגזר ורכש את מקומו בצמרת המוזיקה הישראלית.
שבע שנים חלפו מאז פרץ לחיינו עם להיט הפופ "החיים שלנו תותים", אבל נדמה שרק השנה קיבל בן ארי את חותמת ההצלחה הרשמית. הקפאת עולם התרבות בתחילת הקורונה הפכה דווקא את 2021 לשנת ההתפוצצות - כשיצא לראשונה למסע הופעות בקנה מידה שלא מבייש אמן בינלאומי. בחודש מאי הוא הופיע ברצף של ארבע הופעות באמפי לייב פארק ראשון לציון, יום אחרי יום, וחודש לאחר מכן כבר כבש את קיסריה - שוב, ברצף של ארבעה הופעות.
והיה גם את טקס פרסי אקו"ם לשנת 2020, שבשל הקורונה התקיים באוגוסט האחרון, בו זכה בשני פרסים: מחבר השנה ופרס השיר המושמע ביותר; ושתי תוכניות ספיישל בכוכב הבא שהוקדשו לשיריו. אבל גם כשהוא שובר שיא אחר שיא, התחושה היא שהוא עצמו לא באמת התרגל למעמד.
בעידן האינסטגרם והיחצנות העצמית - האיש רחוק מכל פיקציה של חיי זוהר. נטול סמארטפון, בלי סיפור מסעיר על חזרה בתשובה - אחרי שבן ארי ממלא את קיסריה, הוא פשוט חוזר לביתו שבפרדס חנה לגדל עם אשתו שישה ילדים.
ואולי הפשטות היום יומית הזו היא סוד ההצלחה של שיריו. בין אם אלו בלדות על יחסים משפחתיים ואמונה או להיטי פופ קצביים - נדמה שמה שמאפיין את המוזיקה שלו זו היכולת לגעת בכלל המגזרים. בטקס פרסי אקו"ם התעוררה מיני סערה כשבן ארי עלה לבמה להודות על הפרס, כשבקהל נכח לא אחר מאשר הבמאי קוונטין טרנטינו.
"יושב פה בשורה הראשונה בן אדם שזכה בפרס קצת יותר גדול, בפרס האוסקר, ולא הייתי מתחלף איתו לשנייה", הוא אמר. "כי אין כבוד גדול יותר מלהיות יוצר בעברית". היו שראו באמירה הזו עלבון למיסטר הוליווד, אבל האמת היא שבעידן שבו כל זמר בן 16 רוצה לכבוש את אמריקה - יש משהו מרענן באמן ישראלי, תוצר מקומי, שההוויה שלו נטועה עמוק בחברה המורכבת שלנו, ואוהב לאהוב אותה בעברית בלעדית.