הראל ויזל / צילום: דימה טליאנסקי
בעבודה עם מנכ"לים אני רואה אותם מאחורי הקלעים, בכולם יש משהו אינטנסיבי, אפשר להבין את זה, זו האחריות והציפייה הבלתי נגמרת מהם - ליצור צמיחה. אבל הראל ויזל, מנכ"ל ובעלי קבוצת פוקס-ויזל, מביא את האינטנסיבי לרף חדש. הוא תמיד נראה בעיניי כמו D9, מישהו שהייתי שמח ללכת אחריו, שיפלס לי את הדרך, אבל חס וחלילה שלא יבוא מולי.
באיזו שעה התחלת את היום שלך?
"היום התחלתי מאוחר, בשש וחצי, בדרך כלל שש".
שש במשרד?
"שש בבוקר במשרד".
עד מתי?
"בדרך כלל בשש אני יוצא הביתה למשפחה".
אנשים שעובדים איתך אומרים שמבין כל הצוות אתה עובד הכי קשה, שאפילו ביום שישי אתה תופר פגישות.
"בימי שישי אני עובד מבית קפה. המקום שאני רגיל לשבת בו נפתח בשמונה וחצי, אז יש לי סיכום שאני יכול להתפלח בשמונה".
הבנתי גם שיש מין ואן כזה שאתה נוסע בו עם כל הצוות ואתם חורשים את המדינה.
"כן, יש ואן גדול. הרבה פעמים בעיקר כשנכנסות קולקציות, בערב ראש השנה או בערב פסח, מנכ"לים רלוונטיים עושים סבב של חנויות - גם להגיד שנה טובה, גם לראות את החנויות, את המתחרים, את העובדים.
"אנחנו מתכננים כרגע סיור לקנדה עם נייקי, חמישה ימים, כל יום מהבוקר עד הלילה - פגישות עם קבוצות הקניונים הכי גדולות ופרויקטים חדשים".
הקצב מתגבר עם השנים?
"מאוד מתגבר. ההחלטות נעשות יותר קשות, האחריות יותר גדולה. אנחנו כבר מעסיקים אולי 9,000 עובדים, ואנחנו צריכים לשבור את הרעיון של קבוצה ענקית גלובלית בשמירה על המשפחתיות."
"בוא נאמר שכששמעתי שהודיעו לאחד העובדים שצריכים לכרות לאבא שלו רגל בגלל סוכרת, דאגתי לו לחוות דעת שנייה עם פרופסור שאני מכיר בבית חולים אחר; וכשיש עובד מהקהילה הגאה שהחלום שלו לאמץ בפונדקאות, ופותח במבצע לגיוס המונים, אז אני אומר לו שאם יהיה חסר לו כסף פוקס תעזור לו".
אומרים עליך שיש לך שני צדדים - הראל הדורסני והכוחני והראל החבר, שמישהו שקשור אליו יצטרך עזרה והוא יזיז הכול ויעלה על מטוס.
"מה זה דורסני? אנחנו נמצאים בשוק מאוד תחרותי וכולם רוצים להצליח. אבל אם תשב בארבע עיניים עם כל אחד מהמתחרים הגדולים שלנו ותשאל אותם אם אי פעם פגעתי בהם מרצון - הם יגידו לך שלא. הראל ויזל רוצה להצליח. זה לגיטימי. הראל ויזל מאוד מבין במותגים, רוצה שהחנויות שלו יתנהלו בצורה מקצועית. זה לגיטימי. הראל ויזל רוצה להתפתח. זה לגיטימי. חלק לפעמים יכולים לתרגם את זה כדורסנות. זה פשוט מאוד רצון להצליח. למה אני פה בשש בבוקר?"
למה באמת?
"כי אני מאמין שמזל יכול להיות לחודש, שיש הרבה יותר חכמים ממני, אז אם אני רוצה להצליח לטווח ארוך אני צריך לעבוד יותר קשה. אני למשל לא מבין את אלה שמגיעים אליי לראיון ושואלים 'מה זה משנה אם אני עובד עד שתיים בצהריים אם העבודה מתבצעת'. אבל אפילו חברות ההייטק הגדולות בעולם, שנחשבות הכי ליברליות מבחינת שעות העבודה, מציעות בשבע בערב ארוחה ברמה של מישלן. למה זה? כי רוצים למשוך את העובדים שיישארו. אז בואו, צריך לעבוד קשה".
אבל אותי מעניין למה אתה עושה את זה. יש כאלה שאומרים שאתה אדם עשיר, שקנה את הזמן שלו בחזרה. בסוף הזמן שלך יקר, הוא הולך ונגמר. אז מה מניע אותך? מאיפה הרעב הזה?
"בוא נאמר כזה דבר: הרעב הוא לא בגלל כסף. הרצון להצליח לא קשור לכסף בכלל. על הרבה עסקים אני מסתכל בכלל כמו על תשבץ. אני בא ואומר: יש פוטנציאל או יש רעיון, שאם אני פשוט אחשוב לתוכו, הוא יצליח. אני חושב מה אני אעשה כדי שיותר אנשים ירצו לקנות בעסק הזה? זה אומר להמציא דברים שהרבה אנשים ירצו במחיר שיהיה מצוין להם".
ומה הנפש שלך צריכה?
"אני אתן לך דוגמה. ב-1980 נפתח השקם הגדול בגבעתיים, זה היה כמו לפתוח קניון עצום היום, לא היה פרויקט כזה בישראל. צמוד אליו פתחו שני אחים את 'פלאפל התאומים' המיתולוגי. כל המדינה הגיעה לשם. הייתי בן 14, והדבר הראשון שקפץ לי הוא מה אני יכול לעשות עם הטראפיק הזה. נסעתי לפרדס ברמת גן, קטפתי סברסים, לקחתי דלי עם קרח, עמדתי כל יום בכניסה לתור הגדול לשקם, ומכרתי. סך הכול באתי וראיתי מה הולך וניסיתי להתחבר לזה. למה עשיתי את זה? בוא נאמר שאז המצב הכלכלי שלנו בבית עוד היה סביר, לא הייתי צריך את הכסף. אבל רציתי לעשות משהו שמצליח. גם ביסודי הצלחתי לשכור מכונה שמדפיסה על טישירטים, ומכרתי בהפסקות חולצות של סטיב אוסטין ופארה פוסט".
"מונו-ברנד לא שובר כיוון"
קבוצת פוקס-ויזל חולשת על מותגים רבים בתחומי האופנה, עיצוב הבית, הספורט, הטיפוח והתינוקות, בהם שילב, ללין, דרים ספורט וכן 20 מותגים בינלאומיים כמו מנגו, אמריקן איגל ובילבונג. היא גם הבעלים של אתר טרמינל X, שבו נמכרים מותגי החברה, ומחזיקה במועדון הלקוחות דרים קארד. הקבוצה נסחרת בבורסת תל אביב.
מה שקרה לפוקס בשלוש השנים האחרונות הזוי.
"כל הקבוצה עובדת לפי תוכניות אסטרטגיות ארוכות טווח כבר המון שנים. אמרנו שאנחנו לא רוצים להיות תלויים רק במותג פוקס, אלא להיות פרוסים בהרבה חברות אופנה, עשינו את זה. אחרי זה ראינו הרבה מותגים בינלאומיים שנכנסים לארץ, אז החלטנו להיות זכיינים של מותגי אופנה גדולים. אחרי זה הבנו שאנחנו לא רוצים להיות תלויים אך ורק באופנה, אז פיתחנו את פוקס הום, קנינו והשבחנו את ללין, נכנסנו לעוד תחומים."
"אחרי זה הגיע התחום של האינטרנט: זיהינו שבמדינה קטנה כמו ישראל אתרים של מונו-ברנד לא ממש יכולים להיות שוברי כיוון, שצריך ללכת על אתרים של מולטי-ברנד. אנחנו הראשונים בישראל שעשו מועדון לקוחות שחוצה את כל הקבוצה".
מעניין אותי איך נראה הרגע שבו נופל האסימון על מהלך אסטרטגי.
"קודם כול בוא נסתכל על השוק ומה צפוי קדימה. אני לא בטוח שאני אכנס אליו, אבל תראה מה קורה בתחום הבילוי בקניונים בארץ ובעולם. בארץ בכל קניון יש שלושה-ארבעה סניפים של רשתות בתי קפה ואין ביניהם בידול משמעותי. בעולם יש מזון מהיר בקניונים. עכשיו, אתה יכול לראות את זה ולעצום עיניים, להגיד 'בוא נראה בעוד שנה-שנתיים אם זה באמת הכיוון' . אבל אתה לא יכול שלא לחשוב אם זה מתאים לישראל או לא. עסקים נעלמים לא בגלל שהם לא טובים, כי העולם זז, והם לא מפנימים את זה".
"כשצעקתי לא ידעתי שיהיה טוב"
ויזל (55) נולד ברמת גן לאמא גננת ואבא איש קבע. הוא שירת בגבעתי והתחתן עם לימור בגיל 20. את דרכו בתעשיית האופנה החל כשעבר כסוכן בדים עבור המותג טריקו פוקס, ובשנת 1992 פתח את החנות הראשונה שלו ברמת גן, והחל את הקריירה העסקית. התחושה הזאת שלו, שתמיד יש עוד משהו לעשות, עוד מדרגה לטפס, כל הזמן הייתה שם. "שמע סיפור. בערך לפני 25 שנה פתחו את קניון עזריאלי בתל אביב, ואז היו לנו אולי 15-10 חנויות בישראל. כשישבנו על המפה של הקניון כדי למצוא חנות לפוקס, נתנו לנו מקום בסדר, לא הכי טוב, ואני זוכר שחודשיים לפני הפתיחה הבנתי את זה. באחד הימים נסעתי עם אשתי והילדה לחרמון. בדרך חזרה ראיתי את הבניין של עזריאלי. אמרתי שאני חייב לראות אם אני יכול להשיג חנות במקום יותר טוב. אשתי אמרה: יש גשם, יצאנו בשש בבוקר לחרמון, עכשיו ערב. אמרתי לה: אני רוצה שתורידי אותי פה."
"נכנסתי למשרדים, זה היה בכאלה פריקסטים. המנכ"ל ישב עם מישהי מחו"ל. הוא אמר: שמונה בלילה, מה אתה עושה פה? אמרתי לו: אני רוצה לראות אם אפשר להזיז את המיקום של החנות לעיגול המרכזי של הקניון. הוא ענה: שמע, יש מישהו צרפתי שסגר על החנות אבל הוא מגמגם לי בימים האחרונים. קח פנס, קח את המפה, תחזור אליי. הלכתי לבדוק וזה היה מיקום וואו. כשחזרתי הוא היה בישיבה והדלת הייתה סגורה. לקחתי כיסא וישבתי בחוץ. "באחת עשרה וחצי בלילה הוא יצא מהפגישה, ואומר לי: מה אתה עושה פה? הוא שכח בכלל שהוא שלח אותי. בסוף הוא הסכים, אבל אמר שיש בעיה עם החנות קודמת, כי היא נשארת ריקה. אמרתי לו: תקשיב, יש לי קונספט מיוחד בשבילה, אני אבוא מחר לעשות לך מצגת".
לא היה לך כלום באותו הרגע.
"כלום. דיברתי פה עם רן, שהיום הוא משנה שלי, והוא אמר: תראה, אנחנו מוכרים טישרטים ב-40 צבעים, 80% מהצבעים שנמכרים זה שחור, לבן ואפור. בוא נגיד נעשה עוד חנות של פוקס שהיא רק בצבעים האלה ונייצר עוד דגמים. באנו, הצגנו לו והוא אהב. אז פתחנו, לא בגלל שרצינו, בגלל שאחרת לא היינו מקבלים את החנות המרכזית".
אז יש פה שלושה דברים: רעב, קבלת החלטה ואקסקיושן.
"צריך לקרוא, ללמוד, לראות מה נעשה, לראות לאיפה העולם הולך, לקבל החלטה, לבצע, להביא את העובדים הכי טובים, את ההנהלה הכי טובה, להחדיר מוטיבציה".
בוא נדבר רגע על התקופה של הקורונה. מה למדת?
"זה המשבר הראשון האמיתי שהיה לי, הייתי בטוח שיכול להיות שאין פוקס, שאולי מחר אין כלום, כלום, כלום".
"ואז התברר שהעולם יותר חזק ממה שחושבים. כל הקניונים מיוזמתם נתנו הנחות לפתיחת העסקים אחרי הסגרים, כי העריכו שאחרי ששלושה חודשים אנשים ישבו בבתים יבואו פחות מאשר לפני הקורונה, שהעולם השתנה. אבל זה לא היה ככה".
כזכור, חודש אחרי שפרץ בישראל משבר הקורונה ויזל הזדעק מעל כל במה על קריסת העסקים שהמדינה גורמת לה בהחלטתה לצאת לסגרים - זעקה שעוררה ביקורת רבה כמה חודשים לאחר מכן, כשקבוצת פוקס רשמה שיאי מכירות.
אתה מצטער על זה?
"מאוד מצטער. חשבתי שהעולם חרב, שהממשלה לא עוזרת מספיק לעסקים. היו פה כל יום עסקים שביקשו עזרה ותזרימים, והאמנו שהעולם הולך להיגמר ושהמדינה צריכה לעזור כמו מדינות אחרות. בפועל באמת עזרו פה אחר כך".
למה אתה מצטער?
"באו ואמרו עליי: אנחנו לא מבינים מה הוא צעק, תראו כמה הוא חזק".
כאילו בהתחלה היית סוג של אביר.
"לא, לא הייתי אביר".
ואז פתאום עשית מלא כסף.
"נכון. אבל כשצעקתי לא ידעתי שאחרי זה יהיה טוב. הייתי בטוח, כמו כולם, שהולך להיות נורא".
ספר לי על טעות עסקית שהיום אתה שונה בגללה.
"יש מלא, אבל אם אתה רוצה אחת אז להביא את צ'רלס אנד קידס לישראל. זו הייתה רשת הנעלה סינגפורית מדהימה. עקבנו אחריה הרבה שנים. אבל מתברר שאם יש משהו שהישראלים לא מכירים מנסיעותיהם הרבות לארצות הברית או לאירופה, גם אם הוא מאוד מתאים, הרבה יותר קשה להחדיר אותו".
איזה פרט מפתיע אנשים שלא מכירים אותך?
"אחד הדברים הכי טובים שקורים לי בשנתיים-שלוש האחרונות הוא שביום שישי אחרי הארוחה המשפחתית, הנכד שלי בא לישון אצלי. אנחנו שמים שירי ילדים ביוטיוב ושרים במיטה עד שהוא נרדם".
ערן גפן הוא מייסד G^Team, חברה לייעוץ אסטרטגי, שעוזרת לחברות לפתח מנועי צמיחה חדשים. הוא בעל ניסיון בעבודה עם מנכ״לים והנהלות של החברות המובילות בארץ ובעולם, בהן קוקה קולה, וולט, מיקרוסופט, שטראוס וקימברלי קלארק. חברה קודמת שהקים נרכשה על ידי WIX. גפן מפעיל את הפודקאסט "חצי שעה של השראה" ומחבר הספר "יוצרים צמיחה - כך הופכים יצירתיות עסקית לתוכנית עבודה".