תלמידי ישראל גם הם אינם מוכנים להיות חלק מ''קו הייצור'' של תעשיית התיירות והמלונאות / צילום: Shutterstock, panitanphoto
בניגוד לדעתו של שר האוצר הנוכחי אביגדור ליברמן, ממשלת ישראל חייבת להכיר בחשיבותה של תעשיית התיירות לכלכלת ישראל (נתעלם מהתרומה החשובה לאיכות החיים של התושב המקומי ולתפקידם של אתרי תיירות מורשת כמו מערת המכפלה, עיר דוד, יד ושם וקבר רחל לעיצוב הזהות היהודית-ציונית). בניגוד לעמדת שר האוצר, דווקא כעת נכון להשקיע בתעשיית התיירות וזאת כדי שבתום משבר הקורונה תעשיית התיירות תתפוס חלק מכובד בתל"ג, בדומה לחלקה של תעשיית התיירות בכלכלת מדינות אירופה. אסור להקפיא את תעשיית התיירות, וזאת בזכות יכולתם של התיירנים, המלונאים והמסעדנים לעשות "תיירות באחריות". בעלי עסקים המסתמכים לפרנסתם על תיירים, לוקחים ברצינות רבה את המלצות ראש הממשלה.
אחד האתגרים החשובים ביותר הניצבים בפני תעשיית התיירות, המלונאות והמסעדנות היא גיוס כוח אדם בכלל איכותי בפרט. תשאלו מלונאים ומסעדנים מה הבעיה הגדולה ביותר עימה הם מתמודדים ותתפלאו ללמוד שגם כיום למרות רמת האבטלה, הבעיה בה' הידיעה היא חוסר יכולתם לגייס עובדים, מדרגת שוטף הכלים ועד לעמדת המנהל/ת. בזכות התערבות המדינה וחברות כוח אדם, נמצאו עובדים ממדינות כמו גיאורגיה, אוקראינה, הפיליפינים וירדן העובדים כמלצרים ואנשי משק בית. אולם, אנו מתעלמים מהשאלה הקשה יותר - מדוע הישראלים מעדיפים לנהל "סניף של בנק מקומי" ולא מלון, רשת מסעדות או סוכנות תיירות וזאת למרות השכר בעמדות ניהול בענפים אלו, האפשרות לקידום מהיר ואופי העבודה הדינאמית והמרתקת.
ענפי התיירות, המסעדנות והמלונאות הם תחומי עיסוק מורכבים, בהם הדרג הניהולי נדרש לראייה אסטרטגית מורכבת וכישורי ניהול גבוהים. מנכ"לית רשת מסעדות היא מי שהחלטותיה העסקיות מקישות באופן ישיר על 600 משקי בית, לעיתים אף יותר. מנכ"לים בענפים אלו נדרשים לקבל החלטות מורכבות בנושאים כמו תמחור, שיווק והנעת עובדים, כל זאת בתנאי לחץ תוך יכולת לפתרון בעיות מורכבות בסביבת עבודה משתנה. מנכ"ל מלון אינו אמור להיות חדרן ששרד במערכת ולא רכש השכלה בתחומי הניהול. לצערי, כיום בישראל מנכ"ל מלון נתפס כעובד מסור המוכן להקריב את חיי משפחתו ולא כמי שמנהל יחידה עסקית מורכבת. בעלי חברות תיירות נתפסים כבוגרי החברה להגנת הטבע, ולא כאנשי שיווק מהמדרגה הראשונה הנדרשים ליכולות ניהול גבוהות. המנהלים בענפים אלה נתפס כאחראי משמרת בכירים להם יכולת "לתקתק", אבל לא כמנהלים. באנלוגיה לצבא, כרס"רים ולא כקצינים.
דימוי רע לקריירה בתעשייה
חייבים להודות על האמת, מחקרים מלמדים כי אחד הגורמים הקריטיים שמונעים מצעירים לבחור בקריירת ניהול בתחומים אלו הוא הדימוי שיש לקריירה בענפי התיירות והמלונאות. איך אפשר לשפר את דימוי הקריירה בענף? לאורך השנים הועלו שלל הצעות והושקעו כספים רבים בניסיונות לגייס כוח אדם איכותי כדי לשדרג את השדרה הניהולית בענפיי התיירות. ברצוני להציע הצעה נוספת, פחות מנומסת, זולה, שאין בה מן התקינות הפוליטית. בשלב הראשון, יש לסגור את כל מגמות התיירות בבתי הספר התיכוניים בארץ.
לאורך שנים רבות במסגרת תפקידי כראש המחלקה לניהול מלונאות ותיירות, פנו אלי סטודנטים רבים וטענו כי שאפו לקריירה בענפיי התיירות אבל "בבית הספר שלנו הייתה מגמת תיירות, ואתה יודע מי הלך ללמוד בה". תארו לכם כי שרת החינוך הייתה מודיעה על סגירתה של מגמת התיירות כבר מחר בבוקר. האם הנ"ל היה משפיע על כמות העובדים בענף? אולי לחיוב. צר לי על התלמידים והמורים המלמדים במגמת התיירות, אולם סגירת מגמה זו לה דימוי גרוע בציבוריות הישראלית, תתרום לשיפור בדימוי העבודה בענף. אשר למורים, שרובם מוגנים בקביעות, להם תימצא עבודה במגמות אחרות. אשר לתלמידים, סגירת המגמה תעשה עימם חסד וזאת מכיוון שגוף הידע אליו יחשפו לא יאפשר להם להשתלב במשרות ניהול, וכמו שאר תלמידי ישראל גם הם אינם מוכנים להיות חלק מ"קו הייצור" של תעשיית התיירות והמלונאות.
אם חוששים לסגור את מגמת התיירות, הרי יש לשנותן מן היסוד. מגמת התיירות חייבת לעבור רפורמה כך שתיתפס כמגמת לימוד עיונית מכובדת. צריך לתת למגמה זו שם חדש, לעדכן את תוכניות הלימודים המיושנות, ולעלות את סף הקבלה. אין ברירה, המורים חייבים להיות בעלי תואר אקדמי בתחומי ניהול תיירות ומלונאות. לימודים במגמה זו יתבדלו ממגמות עיוניות אחרות בקורסים בתחומי ההיסטוריה של ארץ ישראל, הניהול, קבלת החלטות ופתרון בעיות, שיווק בין לאומי וקורסי שפות (בוגרי המגמה ידרשו לרמה גבוהה של אנגלית עסקית). את מגמת התיירות יש לפתוח בערים ואזורים מוטי תיירות (ירושלים, תל אביב, אילת, הערבה, מצפה רמון הגולן טבריה).
סגירת מגמת התיירות במתכונתן הנוכחית זהו הצעד הראשון אותו יש לעשות כדי לשפר את דימוי העבודה בענפי התיירות. שיפור הדימוי קריטי לכך שמדינת ישראל תממש את הפוטנציאל הטמון בתעשיית התיירות, מה שיקיש על רמת ואיכות החיים של כולנו. אנו חייבים לזכור, כי תעשיית תיירות פורחת משמעותה שלל מרחבי פנאי ובילוי עבורנו הישראלים. יותר תיירים משמעותו יותר מסעדות, פאבים, תיאטראות, מוזאונים, מרחבי קניות, חופים, כל אלה יגרמו לילדנו להישאר בארץ ולא להגר לערים כמו ברלין, לונדון ואמסטרדם המשקיעות רבות בתעשיית התיירות שלהן מתוך הבנה שזה גם תורם לכלכלה וגם מונע הגירה שלילית של תושביהם.
הכותב הוא מומחה לניהול מלונאות ותיירות, דיקן קמפוס אילת, אוניברסיטת בן גוריון בנגב