מה עומד מאחורי החוק ל"חיפוש ללא צו" שהפך לקרב בכנסת

אם נספר לכם שבקרוב שוטר יוכל להיכנס לביתכם ולחטט בחפצים האישיים שלכם ללא אישור מבית משפט, סביר להניח שלא תחושו בנוח. אולי אפילו תסווגו את הרעיון ככזה שלא מתאים לסוג המשטר הנהוג בישראל. זה מה שנטען השבוע בחשבון הטוויטר של הליכוד שם הזכירו את "החוק לחיפוש בבתי אזרחים בלי צו שופט" כאחד משורה של חוקים "שלא קיימים באף דמוקרטיה בעולם!". ראש האופוזיציה, בנימין נתניהו, אף כתב שמדובר בחוק "בסגנון צפון קוריאה".

מי שעומד מאחורי היוזמה הזאת הוא שר המשפטים גדעון סער. לסער הייתה תשובה מוכנה למבקריו. "ביבי 'מגן הדמוקרטיה' בשקר מס' 111983", הוא צייץ בשבוע שעבר בתגובה למתקפות של ראש האופוזיציה, וצירף צילום של הצעת חוק מ-2014. "זה חוק החיפוש ללא צו שופט שהובא לכנסת בתקופת ממשלת נתניהו. לא מאוזן והרבה יותר קיצוני מהחוק שהבאתי השבוע".

וכמו שנהוג במקומותינו, לתגובה של סער הגיב ח"כ שלמה קרעי. "אצל סער השקרים הפכו למקצוע", כתב בציוץ משלו. "הוא כמובן 'שוכח’ לציין כי מי שהביאה את החוק זו שרת המשפטים ציפי לבני, והחוק לא עבר כי הליכוד(!) הוא זה שעצר אותו בגלל סוגיית החיפושים".

עוד נשוב להתכתשות הפוליטית ולזריקת הבוץ הבלתי נגמרת בין האופוזיציה לקואליציה. אבל ננסה להתחיל במהות. מה קובע החוק החדש שאותו מקדמת הקואליציה, כמה הוא צפוי לשנות את חיינו אם יעבור בקריאה שנייה ושלישית, ומה בכלל המצב החוקי כיום?

ההצעה עברה ריכוך

הדבר הראשון שמגלים כשמתחילים לצלול לעומק הסוגייה הוא שכבר כיום החוק לא שולל לחלוטין את האפשרות ששוטר יערוך חיפוש בביתכם גם ללא צו חיפוש. סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי, שמקורה בתקנות המנדט, דן ב"חיפוש שלא על פי צו חיפוש", ומגדיר ארבעה מקרים שבהם ניתן לחפש בבית גם ללא צו: אם יש לשוטר חשד שמבוצעת שם עבירה מסוג "פשע" או שבוצע שם "פשע" זה מכבר; אם הדייר בבית פונה לעזרת המשטרה; אם אדם אחר שנמצא שם פונה למשטרה ויש יסוד להאמין שבמקום מבוצעת עבירה; ואם השוטר רודף לתוך הבית אחרי אדם שנמלט ממעצר.

אז מה מבקשת לשנות הצעות החוק הנוכחית שעברה בינתיים בכנסת בקריאה ראשונה? הנוסח מבקש להוסיף עוד שני מצבים שבהם ניתן לערוך חיפוש ללא צו: אם יש חשד שבמקום מוחבא חפץ שיכול לשמש ראייה לביצוע פשע חמור; או במקרה שיש צורך לחפש אדם שחשוד בפשע חמור ש"נעבר זה מקרוב". כלומר, לא רק במקרה של אסיר או עציר נמלט כפי שמתיר החוק כיום. לפי דברי ההסבר לחוק, הוספת הסעיפים הללו נעשית במטרה להתמודד עם "תופעת הפשיעה בחברה הערבית", אך כמובן שאם השינוי יאושר הוא יהיה תקף עבור כלל האזרחים.

דברי ההסבר מבקשים לשכנע כי התוספות הללו, שאין להקל בהן ראש, נוסחו בצורה זהירה. כך, למשל, העבירה הרלוונטית לעצם החיפוש צריכה להיות מסוג פשע חמור, שלפי הצעת החוק היא עבירה שהעונש עליה הוא לפחות עשר שנות מאסר, או לחלופין אחזקת נשק שלא כדין, ירי באזור מגורים באופן שמסכן חיי אדם וסחיטה באיומים.

  

עוד מוסבר שהחוק יאפשר "לתפוס חפצים" במהלך החיפוש, אך לא לבחון את תוכנם. כך, אם במהלך החיפוש יתפסו מחשבים או מצלמות אבטחה, עדיין יהיה צורך בצו בית משפט כדי לעשות שימוש בתוכן שבהם. שנית, חייב להיות חשד סביר שאם החיפוש לא יתבצע באופן מידי, הדבר יוביל להעלמת הראיה. ושלישית, השוטר בשטח עדיין לא יוכל לבצע את החיפוש על דעת עצמו, ויידרש אישור מקצין משטרה.

השתכנעתם? גם אם לא, חשוב להדגיש שהנוסח הזה, שכאמור אושר בכנסת בקריאה ראשונה, הוא תולדה של ריכוך משמעותי שעבר תזכיר החוק שאותו ביקשה להעביר הממשלה. ראשית, כלל השינויים הללו יאושרו כחלק מהוראות שעה שתהיה תקפה לשנה וחצי בלבד (אלא אם כן הכנסת תחליט להאריך אותה בעתיד). שנית, במקור לא נדרש אפילו אותו אישור של קצין משטרה שהזכרנו. ויש גם תיקונים נוספים שהוכנסו.

מי שמתחו ביקורת על התזכיר המקורי, שאפשר ליחס לה גם חלק מהשינויים שהוכנסו, הם ד"ר עמיר פוקס ועו"ד לילה מרגלית מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, שפרסמו נייר עמדה בנושא. חלק מהביקורת שלהם לא תקפה יותר לאור השינויים. אבל, למשל, הביקורת שהם מתחו על כך שהסעיף שמאפשר לערוך חיפוש בבית במקרה שהשוטרים סבורים שנמצא בו חשוד בפשע חמור הוא מעורפל מדי, עדיין נותרת בעינה.

יחד עם זאת, מעניין לציין כי נייר העמדה לא כלל ביקורת על עצם הצעת החוק כולה. יתרה מכך, במאמר דעה שכתבה עו"ד מרגלית יחד עם פרופ' יובל שני (גם הוא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה) לאתר N12, הם מגדירים את החוק "רע הכרחי". "חשוב כי את הסמכויות החדשות המשטרה תפעיל בזהירות ובמתינות - רק כשאין ברירה אחרת - תוך הפנמה של האופי החריג שלהן במשטר דמוקרטי", הם מדגישים.

הליכוד לא בלם

אז החוק המדובר, שאכן מעורר אי נוחות במשטר דמוקרטי, הוא כרגע בגדר הוראת שעה שרוככה, לפחות במידה מסוימת, בהשוואה לכוונה המקורית של הממשלה. זה הזמן לחזור לוויכוח הפוליטי ולבחון איזה חוק ביקשה הממשלה להעביר תחת נתניהו.

ב-2014 אישרה הממשלה חוק נרחב בהרבה שכלל מספר רב של תוספות ותיקונים להצעת חוק סדר הדין הפלילי. סעיף 20 להצעת החוק עסק בחיפוש ללא צו, והוא אכן מזכיר את הצעת החוק הנוכחית. למעשה, מבחינת רוב הסעיפים בהצעה, מדובר בחוק נוקשה בהרבה. הרף לביצוע החיפוש הוא חשד לביצוע "פשע", ולא "פשע חמור"; מהשוטר שמבקש לערוך את החיפוש נדרש "שיקול הדעת" ואין לו צורך באישור קצין משטרה. וכמובן שלא מדובר בהוראת שעה שמוגבלת בזמן. יש גם כמה הבדלים שהם "לרעת" ההצעה החדשה, אבל באופן כללי מי שתמך בהצעה מ-2014 ומתנגד בכל תוקף להצעה הנוכחית יצטרך להתאמץ מאוד כדי להוכיח שהוא לא מדבר מפוזיציה.

אלא שלח"כ קרעי כזכור היה הסבר לעניין הזה. לפי הציוץ שלו, זה נכון שההצעה קודמה בימים שבהם נתניהו היה ראש הממשלה, אבל בפועל קידמה אותה לבני, שהיא מהמחנה הנגדי, ובכלל, בסופו של דבר הליכוד עצר את ההצעה.

הבעיה היא שהעובדות ההיסטוריות לא ממש מתיישבות עם התיאור הזה. נכון שההצעה עברה קריאה ראשונה ב-2014, בתקופת הממשלה ה-33 שבה לבני כיהנה כשרת משפטים. אבל בהמשך הכנסת פוזרה, נתניהו הקים ממשלה חדשה, וכעת ללא לבני בממשלה, הליכוד בכל זאת תמך בבקשה להחיל דין רציפות על נוסח החוק.

במהלך 2018 קיימה ועדת חוקה חוק ומשפט מספר דיונים בחוק כדי להכינו לקריאה שנייה ושלישית בכנסת, ואף שהוא עורר עניין רב, וגם לא מעט התנגדויות, מה שעמד אז על הפרק כלל לא היה עניין החיפוש ללא צו, שנגדו יוצאים כעת אנשי הליכוד בחריפות. הדיון האחרון בוועדה התקיים בסוף נובמבר 2018, ובמרכזו עמד דווקא הסעיף שהיה אמור לאפשר חיפוש בעירום על גופו של עצור, גם אם אין חשד קונקרטי להחזקת חפץ אסור. חודש לאחר מכן הכנסת כבר התפזרה שוב, מבלי לדעת שישראל עומדת בפני פלונטר פוליטי חסר תקדים.

לקריאה נוספת:

- סעיף 25 לפקודת סדר הדין הפלילי - חיפוש ללא צו

- תזכיר החוק שהממשלה ביקשה להעביר

- הצעת החוק הנוכחית שעברה בקריאה ראשונה

- הצעת החוק הממשלתית שקודמה על ידי השרה לבני

- מאמר הדעה של פרופ' יובל שני ועו"ד לילה מרגלית באתר N12