מתגייסים חדשים ברחבת הכניסה לבקו''ם, תל השומר / צילום: אבי אוחיון - לע''מ
ימים ספורים לפני פקיעתה, בסוף 2021, האריכה הכנסת את הוראת השעה שמאפשרת לצעירים וצעירות בישראל לשרת את שירות החובה שלהם מחוץ לצה"ל במשטרת ישראל ובשירות בתי הסוהר - עניין שעלה לאחרונה לכותרות בנסיבות עגומות, בפרשת הסרסור בסוהרות בכלא גלבוע.
הממשלה ביקשה להאריך את הוראת השעה בשלוש שנים נוספות, ואולם לאחר דין ודברים בוועדת החוץ והביטחון, הוארך ההסדר בשנה בלבד. הוראת השעה העומדת על הפרק ממחישה את האמרה המקובלת כי אין דבר קבוע יותר מהזמני.
ההסדר במשטרה החל בשנת 1994 ובשב"ס ב-2005, ומאז מעורר קשיים שונים - השאלה האם הצעירות והצעירים המשרתים מחוץ לצה"ל (לא רק במשטרה ובשב"ס) זוכים לתנאי שירות הולמים ומכבדים, שהרמטכ"ל הודיע על הקמת צוות לבחינתה, היא רק אחת מהם. שירות חובה בכלל, ובפרט שירות ממושך כמו זה הנהוג בישראל, הוא פגיעה קשה בחרות הפרט. ניתן להצדיקה אם צבא המבוסס על שירות חובה הכרחי להגנת המדינה, אך במשימות אחרות, חשובות ככל שתהיינה - בחינוך, בבריאות ואפילו בביטחון הפנים - שניתן לבצע באמצעות מי שבחרו לעסוק בכך בשכר, הצבת משרתי חובה מעוררת קושי ערכי.
גם מבחינה מעשית התועלת של הסדר זה מוטלת בספק. האם נכון מקצועית להעמיד אנשים צעירים עם הכשרה קצרה במצבי חיכוך עם אזרחים כמו במשטרה, או במגע קרוב עם אסירים ביטחוניים כמו בשב"ס? האם ההסדר אינו פוגע בשוק העבודה ובמשרות בשכר של שוטרים וסוהרים מקצועיים? שורה ארוכה של גורמים שעסקו בנושא, מוועדת בן בסט, ב-2006, עבור במבקר המדינה, ב-2010 וכלה בוועדת החוץ והביטחון, שאישרה לפני שלוש שנים את הארכת ההסדר, הסתייגו מכך. בדיון ב-2018 אמר יו"ר וועדת החוץ והביטחון דאז ח"כ דיכטר: "אני חושב שזו צריכה [להיות] ההארכה האחרונה שהחוק נותן להקצאת חיילים וחיילות במקום תקנים של שוטרים וסוהרים. כל הצדדים לא מרוצים וזה לא יכול להיות שאנחנו ממשיכים את זה רק מכוח האינרציה".
ואולם, נכון לראות את הסוגייה הזו כחלק מסוגייה רחבה יותר: עתידו של שירות החובה בכלל. שורה של שינויים מחייבים בחינתו מחדש. אחוז המתגייסים מתוך פוטנציאל הגיוס הולך ויורד בעוד שמחזורי הגיוס ילכו ויגדלו בשל הגידול הדמוגרפי. האם צה"ל זקוק לכל הצעירים הללו? כיצד משפיעות ההתפתחויות הטכנולוגיות על צרכי כוח האדם של צה"ל -הן בכמות והן באיכות? מה משמעות השינוי בטיבו של האיום הביטחוני על מדינת ישראל? מהן ההשלכות הכלכליות של ההסדר הקיים על המשק כולו? ומה בדבר העדר השוויון המחריף בנטל השירות הצבאי?
כל השינויים הללו מחייבים בחינה מחדש של מודל השירות. הבחירה אינה בהכרח בין המשכו של המצב הקיים לבין מעבר לצבא מקצועי במודל אמריקאי. יש הרבה חלופות ביניים שמהותן שינוי ועדכון של שירות החובה, ולא ביטולו. למשל, קיצור שירות החובה, תוך מתן מענה לצורך בשירות ארוך יותר בתפקידים מסוימים, על ידי תגמול הולם לאותם חיילים, כמו שהציעה וועדת בן בסט עוד ב-2006. קיצור השירות גם יפחית את הפער בין המשרתים לבין אלה שאינם משרתים. עם זאת, כל חלופה שתיבחר תצטרך לקחת בחשבון כמובן גם את התפקיד החברתי ששירות החובה ממלא.
לאחרונה פורסם שראש הממשלה ושר הביטחון סיכמו על הקמת צוות בין-משרדי לבחינת מתווה השירות החדש. נושא זה נידון במכון הישראלי לדמוקרטיה בהשתתפות גורמים רבים והוצע מצע לדיון במתווה השירות המיטבי. יש לקוות שהחלופות ייבחנו בראייה רחבה של האפשרויות והשיקולים השונים, וכי בסופו של דבר יאומץ מתווה שייתן מענה מיטבי, ישים, יעיל והוגן, לצרכיה של מדינת ישראל בעתיד.
הכותב הוא עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לשעבר ראש מחלקת הדין הבינלאומי והתובע הצבאי הראשי בצה"ל