אחרי 20 שנה, חיילים אמריקאים מקפלים את דגל ארצות הברית במוצב באפגניסטן, מאי 2021 / צילום: Associated Press
ארה"ב הפסידה במערכה בת 20 השנים בה ניסתה לשנות את פני אפגניסטן, אבל הרבה קבלנים פרטיים ניצחו בגדול.
האנשים שהרוויחו מהזרמת כספי הממשלה נעים מיצרני וסוחרי נשק גדולים ועד יזמים שניצלו הזדמנויות שנקרו בדרכם. כך איש עסקים מקליפורניה המנהל בר בקירגיסטן הקים עסק בתחום הדלק, שהכניס לו מיליארדים; או מתרגם אפגני צעיר שהצליח להפוך הסכם לאספקת מצעים לחיילים האמריקאים לאימפריה עסקית, שכוללת כיום תחנת טלוויזיה וחברת תעופה מקומית. שני שומרים מהצבא, שמקורם מאוהיו פתחו עסק קטן, שסיפק לצבא מתרגמים אפגניים - העסק גדל והפך לאחד הקבלנים הגדולים ביותר של הצבא. החברה זכתה בכמעט 4 מיליארד דולר בחוזים פדרליים.
ארבעה חודשים אחרי שאחרון החיילים האמריקאים עזב את אפגניסטן, ארה"ב עדיין לומדת מפיקה לקחים מהאירוע. ביניהם, כך אומרים פקידים בכירים וארגוני משקיפים, מנסים לבחון את הלקחים מההסתמכות של הצבא על קבלנים פרטיים בשדה הקרב ואת השפעתה על עלויות הניהול של המלחמה.
מאז המתקפה על התאומים ב־2001, מיקור חוץ של הצבא הביא להגדלת הוצאת הפנטגון ל־14 טריליון דולר, ויצר הזדמנויות להפקת רווחים ככל שהמלחמות באפגניסטן ועיראק התמשכו.
שליש עד חצי מהסכום הזה הלך לקבלנים, וחמש חברות העוסקות בייצור צבאי - לוקהיד מרטין, בואינג, ג'נרל דינמיקס, רייתאון ונורתרופ גרומן - זכו במכרזים בכ־2.1 טריליון דולר, תמורת כלי נשק, אספקה ושירותים אחרים - כך על פי פרויקט "עלות המלחמה" (Costs of War Project) של אוניברסיטת בראון, קבוצה של חוקרים ומומחים משפטיים המנסים למשוך תשומת לב למה שהם קוראים "ההשפעה הנסתרת של הצבא האמריקאי".
הכסף נשפך ללא ביקורת מספקת
תצוגה מרשימה נתנו גם חברות קטנות יותר שהרוויחו מיליארדי דולרים בעבור אימון של קציני משטרה אפגניים, סלילת כבישים, הקמת בתי ספר ואספקת אבטחה לדיפלומטים מערביים.
בשני העשורים האחרונים, הן ממשלים רפובליקאים והן ממשלים דמוקרטיים ראו בשימוש בקבלנים דרך להוריד את מספר הנפגעים בקרב החיילים. כשנלחמים מלחמה עם צבא שכל כולו מתנדבים והוא קטן מאשר בסכסוכים קודמים, וללא גיוס חובה, "אתה חייב לעשות כל כך הרבה מיקור חוץ לקבלנים שיעשו פעולות בשבילך", אמר כריסטופר מילר, שנשלח לאפגניסטן ב־2005 כאיש הסיירת המובחרת של "הכומתות הירוקות". אחר כך הוא הפך לשר ההגנה בפועל בחודשים האחרונים של ממשל טראמפ.
כמויות הכסף הגדולות שיצאו על המאמץ המלחמתי ועל בנייה מחדש של אפגניסטן אחרי שנים של סכסוך מתחו את גבולות היכולת ממשלת ארה"ב לברור קבלנים ולוודא שהכסף מנוצל בצורה מיטבית באופן שמשרת את המטרות שהוגדרו.
המפקח הכללי המיוחד של ארה"ב לבנייה מחדש של אפגניסטן, משרה שנוצרה כדי לנטר כמעט 150 מיליארד דולר, שיצאו על בנייה מחדש של המדינה, קיטלג מאות דיווחים על בזבוז ולעתים גם מקרים של תרמית.
6 מיליון דולר על 9 עזים מאיטליה
סקר שהפיק המשרד ב־2021 מצא שמתוך 7.8 מיליארד דולר בפרויקטים שבחנו הפקחים במשרד, רק 1.2 מיליארד דולר, או 15%, נוצלו כפי שהיו אמורים על כבישים חדשים, בתי חולים, גשרים ובתי חרושת. לפחות 2.4 מיליארד דולר, כך נכתב בדו"ח, הוצאו על מטוסים צבאיים, משרדי משטרה, תוכניות חקלאיות ופרויקטים אחרים של פיתוח, שאחר כך נזנחו, הושמדו או שימשו למטרות אחרות.
הפנטגון הוציא 6 מיליון דולר על פרויקט יבוא של תשע עזים מאיטליה כדי לחזק את שוק הקשמיר באפגניסטן. הפרויקט מעולם לא גדל בקנה המידה והתרחב. הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי נתנה 270 מיליון דולר לחברה קבלנית לבניית כמעט 2,000 ק"מ של כבישי עפר באפגניסטן. ב־USAID אמרו שביטלו את הפרויקט לאחר שהחברה סללה 160 ק"מ של כביש בשלוש שנות עבודה שהותירו יותר מ־125 הרוגים בהתקפות מורדים.
לדברי רב סרן רוב לודוויק, דובר הפנטגון, "התמיכה המיוחדת שנתנו אלפי הקבלנים למשימות צבא ארה"ב באפגניסטן שירתה הרבה תפקידים חשובים כולל שחרור כוחות לובשי המדים למאמץ הלחימה החיוני".
ג'ון סופקו, המפקח הכללי המיוחד לבנייה מחדש של אפגניסטן מאז 2012, תיעד את כשלי הקבלנים במשך שנים. לטענתו, רבים מהם עשו את המיטב למלא את הדרישות שקובעי המדיניות הטילו עליהם, וקובעי המדיניות הם אלה שקיבלו החלטות גרועות.
"כל כך קל לומר שכל הקבלנים רמאים או מרוויחים מהמלחמה", אמר סופקו. "עובדתית חלקם עשו הרבה כסף - אבל זו השיטה הקפיטליסטית".
קבלנים פרטיים מאז מלחמת העצמאות
השימוש האמריקאי בקבלנים צבאים התחיל כבר במלחמת העצמאות האמריקאית, כשהצבא הקונטיננטלי הסתמך על חברות פרטיות למתן אספקה ואפילו לפשיטות שנעשו בעזרת ספינות. כך גם במלחמת העולם השנייה, אז על כל שבעה חיילים, היה קבלן אחד - כך על פי נתוני משרד התקציב של הקונגרס.
הנוהל פרח שוב בשנות ה־90, סביב מלחמת המפרץ. מאוחר יותר, ההחלטה לצאת למלחמה עולמית נגד הטרור בעקבות פיגועי 11 בספטמבר תפסה את הפנטגון לא מוכן, שדווקא החל בתהליך של הקטנת הצבא עם סיום המלחמה הקרה.
ב־2008, היו לארה"ב 187,900 חיילים באפגניסטן ועיראק. נוסף להם היו עוד 203,660 אנשי צוות בקבלנות. יחס עובדי הקבלן לעומת חיילים עלה. כשהנשיא אובמה הורה לרוב החיילים לצאת מאפגניסטן בסוף הקדנציה השנייה שלו, יותר מ־25 אלף קבלנים היו באפגניסטן, לעומת 9,800 חיילים.
עד שהנשיא לשעבר דונלד טראמפ עזב את משרתו, ארבע שנים לאחר מכן, נותרו באפגניסטן 18 אלף קבלנים ורק 2,400 חיילים.
כך מסתירים את עלות המלחמה
"נראה שהקבלנות נעה רק בכיוון אחד - הגדלה - ללא קשר לשאלה אם בבית הלבן יושב דמוקרט או רפובליקאי", אמרה היידי פלטייה, מפרויקט "עלות המלחמה". לדברי פלטייה, ההסתמכות על קבלנים הובילה להגדלת ה"כלכלה הסמויה", שבאמצעותה ממשלת ארה"ב הסתירה את העלות של המלחמה כדי שהתמיכה הציבורית בה לא תיפגע.
יותר מ־3,500 קבלנים אמריקאים נהרגו באפגניסטן ובעיראק, על פי נתונים לא־מלאים של משרד התעסוקה. יותר מ־7,000 חיילים אמריקאים מתו במלחמה שנמשכה שני עשורים.
אחד מהיזמים שראו במלחמה הזדמנות עסקית, הוא דאג אדלמן, מקליפורניה. אדלמן הקים בר ועסק למסחר בדלק בבישקק, בירת קירגיזסטן ב־1998. שלוש שנים אחר כך, כשהחלה המלחמה באפגניסטן השכנה, בישקק הפכה למרכז אספקה ובילוי עבור חיילים אמריקאים. אדלמן חבר לשותף מקומי וניהל שתי חברות, Red Star ו־Mina Corp, שהפכו לשותפות חיוניות במאמץ המלחמתי, כך אמרו עמיתים שלו לשעבר.
לאחר שזכה בסדרת חוזים מהפנטגון והפך לזכיין יחיד, החברות של אדלמן סיפקו דלק לצי מטוסי תדלוק, שבסיסם היה בבישקק. בתוך אפגניסטן, בנתה החברה שלו צינור דלק בבסיס חיל האוויר האמריקאי בבגרם.
החברות שלו זכו בחוזים בשווי מיליארדי דולרים, ואדלמן הרוויח מיליוני דולרים, על פי תביעה שהוגשה בקליפורניה ב־2020 על ידי עמית שלו לשעבר, שטען כי אדלמן קיצץ את חלקו באחת החברות שהיה שותף בה. בינתיים, עם הכסף הגדול שהוא הצליח לעשות, אדלמן עבר לגור באחוזה בלונדון, שבעבר הייתה שייכת לאיל התקשורת קונרד בלאק. אדלמן הכחיש את ההאשמות בתגובתו לתביעה.
חוזים למתורגמנים במאות מיליוני דולרים
Mission Essential Group, החברה מאוהיו שהפכה לספקית המתורגמנים הגדולה ביותר של הצבא האמריקאי באפגניסטן, מדגימה איך שיטת הקבלנות עובדת.
החברה הוקמה ב־2003 לאחר ששני חיילים, צ'אד מונין וגרג מילר, פטפטו בינם לבין עצמם על בשיעור ערבית על איכות הירודה של המתורגמנים עמם עובד הצבא. הם חשבו שהם יוכלו לעשות את זה טוב יותר. ב־2007 הם כבר זכו בחוזה בהיקף של 300 מיליון דולר לחמש שנים, לספק לצבא מתורגמנים ויועצים לתרבות המקומית באפגניסטן.
החברה צמחה במהירות. מונין, שעובדי Mission Essential סיפרו עליו שהיה נוהג לישון במכוניתו כדי לחסוך כסף על חדרים בבתי מלון, עבר לבית שרכש בכ־1.3 מיליון דולר, שהתפרש על שטח של 600 מ"ר בסמוך למגרש גולף, ורכש לעצמי מכונית פרארי משנות ה־70.
כשהמשימה הצבאית באפגניסטן החלה להצטמצם ב־2012,Mission Essential אמרה שהיו לחצים להוריד עלויות. החברה פתחה את החוזים עם מתורגמנים האפגניים והורידה את שכרם בכ־20%־25%. כלומר, המשכורת הממוצעת ירדה מ־750 דולר לחודש ב־2012 ל־500 דולר בחודש ה־2021.
"הם לקחו מממשלת ארה"ב מיליארדי דולרים אבל הדרך בה התייחסו למתורגמנים הייתה מאוד לא אנושית", אומר אניס חליל, מתורגמן אמריקאי־אפגני, שעבד כקבלן משנה של Mission Essential במשך כמה חודשים,
הוא ועובדים לשעבר אחרים מספרים שכמה מתורגמנים אפגנים, שעבדו לצד חיילים אמריקאים באזורים הקשוחים ביותר באפגניסטן, קיבלו לעתים רק 300 דולר בחודש. מהחברה נמסר שאין לה רישומים על אף עובד שקיבל 300 דולר לחודש כשעבד במשרה מלאה. להפך, בחברה טוענים שהמתורגמנים קיבלו "שכר טוב מאוד בהשוואה למשכורות הממוצעות בשוק". עוד נמסר כי בחברה עשו מאמצים גדולים מאוד ממש עד הסוף לעזור לעובדי החברה לברוח משלטון הטליבאן.
פיקוח בלתי מספק על הקבלנים
בינואר 2010, מתורגמן אפגני שעבד עבור Mission Essential בבסיס של הכוחות המיוחדים של צבא ארה"ב ליד קאבול השיג אקדח והרג שני חיילים אמריקאים. משפחות שני שהחיילים ההרוגים לצד קצין אחר שנפצע, תבעו את הצבא, והאשימו את Mission Essential בכך שכשלה בסינון המועמד ובפיקוח עליו. לדברי המשפחות, התביעה נועדה לגרום לממשלה לטפל במה שהגדירו כפיקוח הבלתי מספק על עובדי קבלן.
לדברי מילר, הירי ב־2010 היה "טרגדיה" והוסיף כי זו הייתה התקרית היחידה מסוגה ב־17 שנים בהן החברה עבדה באזורי מלחמה. מאוחר יותר, הוסיף מילר, הצבא ניקה את החברה מכל אחריות פלילית לאירוע. בצבא ארה"ב סירבו להגיב.
עד סוף 2010, Mission Essential העסיקה כמעט 7,000 מתורגמנים, שפעלו עם צבא ארה"ב באפגניסטן. היא הכניסה יותר מ־860 מיליון דולר, שקיבלה ממשרד ההגנה ב־2012.
כשכמות החיילים צומצמה באפגניסטן, קטנו גם החוזים הפדרליים של Mission Essential. מילר אמר שלו ולמונין היו חזונות שונים לגבי הדרך שבה צריכה החברה לגדול. מונין, שסירב לשוחח על ימיו בחברה, הסכים למכור את חלקו בה למילר.
מחלוקות פרצו גם בין מילר ושני חברי דירקטוריון בתביעה שהוגשה ב־2018 ועדיין תלויה. חברי הדירקטוריון מאשימים את מילר בכך שהעסיק קרובי משפחה ללא כישורים מתאימים; בהוצאת מיליוני דולרים מכספי החברה על עניינים פרטיים; בלקיחת תשלום מהחברה בגובה מיליון דולר עבור מטוס, שבו הטיס את בני משפחתו; וכן בלקיחת שכר של 500 אלף דולר מדי שנה ללא אישור מהדירקטוריון.
מילר טוען כי Mission Essential היא "עסק משפחתי" וכי שניים מאחיו עובדים בחברה בתפקידים שהם בהחלט מוכשרים לבצעם. לגבי המטוס, הוא אומר כי הוא שימש מנהלים לנסוע לפגישות עסקיות ברחבי המדינה ונמכר כשכבר לא היה עוד בו עוד צורך.
מילר הכחיש את ההאשמות והאשים את חברי הדירקטוריון בניסיון להשתמש ב־Mission Essential כמכונת המזומנים שלהם ובשימוש בסמים לא חוקיים, שסיכנו את מעמד החברה - כך ניתן ללמוד ממסמכים שהוגשו לבית המשפט. מילר מאשים את השניים בניסיון להשתמש במערכת המשפט כדי לקבל עסקה יותר טובה תמורת הוויתור שעשו על מניותיהם בחברה.
היעד הבא: יבשת אפריקה
עד שנשיא ארה"ב ג'ו ביידן הורה לאחרוני החיילים האמריקאים לעזוב את אפגניסטן באוגוסט, קיצצה Mission Essential את כוח האדם שלה לכ־1,000 איש. כמעט 90 עובדים של החברה נהרגו במלחמה, אמר מילר. 22 האפגנים האחרונים שעבדו לצד כוחות אמריקאים, עזבו את קאבול במטוסים של חיל האוויר האמריקאי ששימשו ליציאה מהמדינה באוגוסט, כך סיפר.
עד אז, מילר עבד כבר על מיתוג מחדש של Mission Essential. החברה זכתה בחוזה בגובה 12 מיליון דולר לספק לצבא האמריקאי מתורגמנים באפריקה, וכיום היא פועלת לגוון את עסקיה על ידי רכישה של חברת טכנולוגיה.