עינת גמזו / צילום: איל יצהר
"לאנשים אין מושג מה עובר על טיפת מים מהרגע ששואבים אותה מהכנרת, מהקידוח או ממתקן התפלה ועד שהיא מגיעה אליהם לברז", אומרת עינת גמזו לביא, שמשמשת בשנתיים האחרונות כמנהלת יחידת כלכלה ותקציבים בחברת מקורות. "זו עבודה שמצריכה יכולת לפרום קשרים, קשר אחרי קשר, לפעמים בעדינות, לפעמים בבולדוזריות, עד שמשלימים פרויקט - וכל פרויקט הוא ענקי, שאפשר לראות בעין ומשפיע לטובה על החיים של המון אנשים".
בתפקידה אחראית גמזו לביא על הכנת תקציב החברה, בוחנת כדאיות כלכלית של פרויקטים ומטפלת במכרזים. נוסף על כך, היא עוסקת בליווי התקציבי של מיזמי הפיתוח שמקורות מקדמת בהשקעה שנתית של 1.5 מיליארד שקל.
גמזו לביא (38) בהחלט חריגה בנוף, שכן לענף התשתיות רוב גברי מוחץ. "בחדרי הישיבות אני אמנם לא האישה היחידה, אבל שיעור הנשים נמוך בהרבה משל הגברים". זה כמובן לא עצר מעולם, אף שאת הקריירה שלה התחילה בענף שדווקא ניחן בייצוג נשי משמעותי: בצבא היא שירתה ביחידת דובר צה"ל בלשכתה של הדוברת רות ירון, וב-2004 המשיכה בתחום כתחקירנית בתוכנית "אולפן שישי" ובמהדורה המרכזית בחדשות ערוץ 2. "העבודה בחברת החדשות היא בית ספר לחיים", היא מספרת. "בגיל 20 נחשפתי וראיתי הכול. זה יתרון עצום". אלא שאחרי שלוש שנים הגיעו ההשגות, וגמזו לביא לא הייתה בטוחה שהיא במקום הנכון. "אחד הכתבים הבכירים בחדשות אמר לי שאם אחרי התקופה הזאת אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה לעשות כל החיים, אז אין לי כנראה את החיידק".
גמזו לביא עזבה את החדשות, וב-2008 התחילה לימודי תואר ראשון בכלכלה וביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ובמקביל החלה לעבוד באגף החשב הכללי במשרד האוצר. "הגעתי לתשתיות והתאהבתי".
כך, במשך עשר השנים הבאות, עסקה גמזו בתשתיות מכל הסוגים באוצר: כרכזת פנים וסביבה קידמה את פרויקט המתקן לטיפול בפסולת בשפד"ן, שיקלוט את האשפה הביתית ויהפוך אותה לאנרגיה ולדשן; וכרכזת תחבורה קידמה את פרויקט הנתיבים המהירים, נתיבי אגרה לאורך נתיבי איילון.
בשנת 2020 עזבה את האוצר "לטובת עבודה בשטח", בחברת מקורות הממשלתית. בין המיזמים שהיא עוסקת בליווי התקציבי שלהם: הנחת רשת סיבים אופטיים לאורך תשתיות הצנרת של החברה, המשתרעת על פני 12 אלף קילומטרים, הקמת מתקנים סולאריים לייצור חשמל ירוק שהוקמו מעל מאגרי מים ופרויקטים להרחבת השימוש במי קולחין.
אחד התחומים המתפתחים בחברה, שגמזו מקדמת, הוא ההתמודדות עם השלכות משבר האקלים, שיחייב את מקורות להגדיל את אספקת המים בצורה ניכרת. ואם יש משהו שהפתיע אותה בתפקיד, זו המורכבות של המערכות השונות שאחראיות על הפקת המים, הטיפול בהם והזרמתם לצרכנים.
איפה נראה אותך בעוד עשור?
"אני באמת לא יודעת. פעם הייתי משתדלת לקבוע לעצמי תוכניות חומש, אבל גיליתי שזה בעיקר מגביל לי את האפשרויות, אז הפסקתי עם זה. מה שכן, אני מאמינה שגם בעוד עשר שנים תמצאו אותי בתחום התשתיות".