הדס שלומי / צילום: איל יצהר
ביום שמשי בחודש נובמבר, התכנסו על גג משרד החוץ מוזמנים לטקס חגיגי. על הפרק: התקנת פאנלים סולאריים, לראשונה במשרד ממשלתי. לפני שניגש שר החוץ, יאיר לפיד, לחבר את הלוחות הסולאריים הראשונים לחשמל, הוזמנה לשאת דברים הדס שלומי, נציגת "מחאת הנוער למען האקלים". היא לא באה להתנחמד. "כבוד שר החוץ יאיר לפיד", אמרה, "אתה אומר מילים יפות, שלא משקפות את המציאות. אי אפשר להתגאות ביד אחת בהתקנת פאנל סולארי, וביד השנייה לאפשר את הסכם קצא"א שיתרום לזיהום ופליטות גזי החממה עשרות מונים, או לא לקדם חוק אקלים", הטיחה בשר מעל הבמה. כשסיימה, ניגש לפיד כדי להפיג את המתח. היא, מצידה, המשיכה לדרוש תשובות בנוגע להסכם קצא"א, עד שלבסוף אמר לראשונה השר: "לדעתי, לא יהיה הסכם".
שלומי לא הסתפקה בכך: "אלו הרבה מאוד מילים יפות אבל אנחנו צריכים מעשים", השיבה לו. "הוא אמר לי - אם זו התגובה להתקנה של פאנלים, שזה מעשה יפה, אז זה לא יעודד אותנו לעשות עוד מעשים כאלו. עניתי לו: 'אתה יודע, כשילד עושה מעשה טוב, הוא מקבל סוכריה. אתם לא צריכים'. רעדתי כולי. אמרתי לעצמי: יש סיכוי של 1 ל־100 שלא יזרקו אותך מגג המשרד. אבל החוצפה היא הנשק היחיד שלי כרגע. אם אני אהיה דיפלומטית ועדינה לא נגיע לשום מקום. עם זה אנחנו נלחמים. החלטתי לא לסנן שום דבר. החלטתי שאם אני כועסת, אני כועסת. יש לי את הסיבה הכי מוצדקת בעולם, ו־11 אלף מדענים עומדים מאחוריי - אז לפיד הוא בטח לא מי שיעצור אותי".
לשלומי ולבני דורה, יש סיבה טובה לדרוש מהפוליטיקאים להעלות הילוך ולא להותיר אותם עם הבטחות ריקות. כבר עכשיו, הם המושפעים ביותר מתוצאות משבר האקלים, שבעתיד - רק יחמירו. לפי דוח האו"ם שפורסם לאחרונה, כל ילדי העולם יושפעו ממשבר האקלים, וכבר עכשיו כמחציתם נמצאים בסיכון: גלי חום, שיטפונות, מחלות, בצורת וזיהום אוויר. ככל שתטפס הטמפרטורה, כך יגברו הסיכונים.
בישראל, בה לא ביצעו עד היום הממשלות לדורותיהן פעולות משמעותיות כדי להיערך להתמודדות עם משבר האקלים, הצטרפו אלפי בני נוער ל"מחאת הנוער למען האקלים", שנוסדה בעקבות פעילת האקלים גרטה תונברג. הם מוחים מחוץ לבתי השרים וברשת, ואפילו מגיעים לדיוני ועדות הכנסת כדי לנזוף בח"כים ההמומים.
נחשפה למשבר האקלים בגיל 6: "זה מפוצץ את המוח"
שלומי, בת 16 מעפולה, היא אחת מהפעילות שתפסה תאוצה בשנה האחרונה. במסגרת תוכנית המנהיגות LEAD, היא מפתחת פרויקט משלה, הקשור להתמודדות עם חרדה אקלימית. אל הנושא הגיעה כמעט במקרה: בגיל 6 היא הפכה לצמחונית. זאת הייתה בסך הכל התערבות היתולית עם חברה, אך מאותו רגע, אי אפשר היה להחזיר את הגלגל לאחור. "היא נשברה יום אחרי שהתחלנו, ואני הלכתי לחפש באינטרנט מידע. אז נחשפתי למשבר האקלים", מספרת שלומי. "כילדה קטנה, זה מפוצץ את המוח". בגיל 8 היא כבר זכתה לכיסא של כבוד בוועדה להגנת הסביבה בעיריית עפולה: "ובגיל 11 הבנתי שהוועדה הזו לא יכולה לעשות כלום".
כשהבינה שהתשובה לא תגיע מהעירייה, עלתה לכנסת: "בגיל 11 הגעתי לוועדת הכלכלה לדיון ביחד עם אמי, כנציגת הדור הצעיר. הרגשתי נורא. שאף אחד לא בא להקשיב, אלא לצעוק ולהשתיק. אחרי שבועיים אמא שאלה מישהו על מה שסוכם בוועדה. הוא צחק לה בפרצוף ושאל למה היא חושבת שמממשים החלטות. נשארתי צמחונית, אבל זנחתי את זה, עד שגיליתי את מחאת הנוער".
לפני שנה, היא נחשפה לתנועה באינסטגרם והצטרפה מיד. "קלטתי פתאום כמה כוח יש לנו, הבנתי שהפעם יש לי גב. הבנתי שיש סיכוי שיקשיבו לנו. אני מנתבת את החרדה האקלימית לאקטיביזם. הכעס שלי מניע אותי לפעולה".
איך הסביבה שלך מקבלת את הפעילות?
"לפעמים כשאני מדברת על זה, אומרים לי: את בטח לסבית טבעונית מתל אביב שמנסה להציל דובי קוטב. אני אומרת: האמת היא שאני מגיעה מבית מאוד דתי, ודובי הקוטב מקסימים, אבל לא על זה אני נלחמת. היום שלי מתחיל ב־6:30 בבוקר, אני לומדת לבגרויות ועובדת בשתי משרות, ולא בשביל דובי הקוטב אני בזומים עד 11 בלילה. אנשים מבוגרים אמרו לי - תראי איך את מבזבזת זמן. אין כאן שום דבר. אבל אני יודעת שהמחאה הזו היא מה שיקבע איך יראו החיים שלנו".
איפה תהיי בעוד עשור?
"אני אהיה מבוגרת. ההבטחה שלי לעצמי היא שאחזיר לנוער את האמון במבוגרים. אני רוצה שהילדים שלי ירגישו בטוחים ללכת לישון ושמחר יהיה בסדר. יש לנו סיכוי למהפכה מטורפת, אבל אם נמשיך לקבל הבטחות ריקות והנהונים מצד מקבלי ההחלטות, אין לנו מה לעשות".