בנימין נתניהו. ההתחמקות מהקלון מאפשרת לשמר את הנרטיב של איש הציבור שנרדף לכאורה בידי המערכת / צילום: קובי גדעון, לע''מ
נדמה כי בעת האחרונה המונח "קלון" נשמע מכל עבר. חלק נכבד מהדיון הציבורי לגבי הסדרי הטיעון עם חברי הכנסת חיים כץ ואריה דרעי והעסקה האפשרית עם ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, נסב על נושא הקלון. כך, הפך הקלון - אותו מונח משפטי בעל תוכן מוסרי שהשופט חיים כהן ז"ל הגדיר אותו כ"פגם מוסרי המעיד על בעליו שאין הוא ראוי לבוא בקהל ישרים" - ל"מכשול" לעסקאות טיעון מקלות מדי, שצריך לעקוף בדרכים יצירתיות במיוחד.
המשפט הפלילי נועד להגן על ערכים ונורמות אשר הפגיעה בהם מצדיקה, לדעת המדינה, הרשעה והטלת עונש, הנושא עמו סטיגמה (תיוג) שלילית-מוסרית. הקביעה כי מעשה מסוים הוא אסור, והקלון והגינוי הנלווים להרשעה זו נועדו להוות אמצעי להכוונת התנהגות ולהגן על הערכים החיוניים לתפקודה התקין ולהתפתחותה הרצויה של החברה.
בעולם העתיק ובימי הביניים, קשירת אנשים לעמוד הקלון בכיכר העיר הייתה חלק מאמצעי הענישה המקובלים. מאז עברו מים רבים, ההליך המשפטי שונה לחלוטין, דרכי הענישה שונו, זכויות הנאשמים נשמרות (וטוב שכך), אך העיקרון העומד בבסיס הקביעה כי הקלון דבק במעשי מי שהורשע בדין, נותר בעינו: הקלון והגינוי הנלווים להרשעת הפרט בדין נועדו להחיל נורמות (רצויות בעיני המדינה) על הפרט והחברה, להרתיע ולמנוע מאותו אדם ומאחרים לחזור על התנהגות קלוקלת זו. לצד הענישה ה"רגילה", התפתח גם מוסד הקלון, מונח משפטי עם משמעויות מעשיות על יכולתו של המורשע לכהן בתפקיד ציבורי.
מילוט מענישה
החתירה של כץ, דרעי ונתניהו להסדרים מקלים בעניינם נועדה למלט אותם בדיעבד (וללא הצדקה) מענישה ההולמת את חומרת מעשיהם. אך המקור לחשש שלהם, ושל אישי ציבור נוספים במצבם, מהקביעה כי קלון דבק במעשיהם - שונה.
ראשית, יש כאן מבט צופה פני עתיד. ההתחמקות מקביעת הקלון נועדה לאפשר להם לחזור לזירה הציבורית והפוליטית, או לכהן כדירקטורים בחברות ציבוריות ועוד. שנית, היא נועדה להעביר מסר לציבור בכלל ולקהל הבוחרים בפרט. בימים בהם מערכת המשפט נמצאת תחת מתקפה, וחקירות רבות מתויגות על-ידי הנאשמים כ"רדיפה" או כ"תפירת תיקים", ההתחמקות מהקלון מאפשרת לשמר את הנרטיב של איש הציבור שנרדף לכאורה בידי המערכת.
כך היה במקרה כץ, כאשר נבחרה עבירה מקלה במיוחד כדי לאפשר לכץ את המשך הכהונה בכנסת, ואולי גם כהונה עתידית בתור יו"ר קק"ל; כך היה בעניינו של דרעי, אשר מתפטר מהכנסת כדי להימנע מהדיון בשאלה האם דבק קלון בעבירות המס שביצע; וכך גם, על-פי הפרסומים, במשא-ומתן סביב עסקת טיעון לנתניהו, אשר על-פי הדיווחים מעוניין גם הוא ב"מסלול עוקף דיון" שקיבל דרעי מהיועץ המשפטי לממשלה.
העניין הוא שהקלון איננו רק מכשול משפטי להמשך כהונה כנבחר ציבור. קלון הוא גם אמירה ערכית-מוסרית,חשובה במיוחד, לפיה בעבירות של שחיתות שלטונית וטוהר המידות יש פגם מוסרי מיוחד הפוגע בחברה ובאזרחיה. הגינוי הזה, אשר דבק במבצע העבירה, אמור בראש ובראשונה להדהד בזירה הציבורית את חומרת מעשיו של מי שהשתמש לרעה בכוח השלטוני שניתן בידיו לטובתו האישית במקום לטובת האזרחים, שעבורם ניתן לו כוח זה.
את ניסיונם של אישי הציבור לחמוק מתיוג נדרש זה, לא צריך לתגמל בתרגילים יצירתיים (כמו במקרה דרעי) אלא בהתעקשות על קביעה ברורה של קלון. זאת, מכיוון שהחשיבות שבקביעת קלון איננה רק בהרחקתו של המורשע מהחיים הפוליטיים, אלא גם במסר החד-משמעי לנבחרי ציבור אחרים, ולציבור בכלל, לפיו החברה לא תסבול מצב בו נבחר ציבור את כוחו השלטוני לטובתו ופוגע בערכי החברה.
זילות החוק ואיבור אמון הציבור
עמעום מסר זה, באמצעות הפיכת הקלון לעוד "מכשול" שמנסים לאגפו בתרגילים שונים ומשונים רק כדי לסגור עסקה מקלה, גורם לזילות החוק ולאיבוד אמון הציבור בתקינות השלטונית. התנהלות זו היא שלב נוסף בתיעדוף ההולך ופוחת בו מטופלות עבירות של שחיתות שלטונית מזה תקופה ארוכה. חקירות ארוכות, התלבטויות אינסופיות, הנחות וקיצוצים לפני ואחרי השימוע, עד שנדמה כי אין מנוס אלא להגיע לעסקה או לסגירת התיק. התנהלות זו אינה ממצה את הדין עם נבחר הציבור ומאפשרת לו להמשיך בחיים הציבוריים כמעט בלי מחיר. כך מתאפשרים מקרים רבים, רבים מדי, בהם חוזרים נבחרי ציבור ל"זירת הפשע" למרות פגיעתם הקשה בטוהר המידות של השירות הציבורי.
ייתכן כי הגיע הזמן לתיקון חקיקה, אשר ייקבע באופן אוטומטי כי בעבירות של שחיתות שלטונית קיים קלון אינהרנטי. עד אז, על רשויות התביעה להבטיח כי בכל עסקת טיעון הקשורה בשחיתות שלטונית יועבר המסר הברור כי העסקה אין משמעה הנחה, וכי מי שנטל את הכוח השלטוני לטובתו, "אינו ראוי לבוא בקהל ישרים".
עו"ד אביה אלף היא יו"ר התנועה לטוהר המידות, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה. עו"ד עומר מקייס הוא מנכ"ל התנועה לטוהר המידות