שרת האנרגיה קארין אלהרר / צילום: שלומי אמסלם, לע''מ
גילויי הגז הטבעי בים התיכון וההתפתחויות המדיניות באזור בעשור האחרון תרמו רבות למצבה האנרגטי והאסטרטגי של מדינת ישראל. הם יצרו ביטחון אנרגטי, מה שהיה חסר לישראל במשך שנים ארוכות, וסייעו לבסס ארכיטקטורה מדינית אזורית מרשימה. ישראל ניצבת כעת בצומת מאתגרת לא פחות: כיצד משמרים ומעמיקים את שיתופי הפעולה האזוריים תוך השקעה בגילויי אנרגיה נוספים מצד אחד, ומפתחים מקורות של אנרגיה מתחדשת לטובת הדורות הבאים מצד שני. ובמילים אחרות, האם ניתן לפעול במקביל בשני העולמות?
חברות האנרגיה הבינלאומיות קראו די מהר את הכתובת על הקיר, שהתחדדה עם משבר הקורונה, ועם השינוי בסדר העדיפויות העולמי שקיבל המאבק במשבר האקלים. ממשל ביידן הציב אותו במקום מרכזי, מיד עם כניסתו לבית הלבן. חברות האנרגיה חשו למתג ובהצלחה את הגז הטבעי כ"אנרגיית מעבר", והבטיחו להסיט תקציבים משמעותיים לאנרגיה מתחדשת. המסר העדכני הוא שהכרחי לפתח מקורות אנרגיה חלופיים ונקיים לטובת הדורות הבאים. אולם עד שנגיע לשלב בו נוכל להסתמך עליהם במידה בטוחה (אנרגטית) אין מנוס מהסתמכות על "אנרגיית המעבר" - הגז הטבעי - שמזהם פחות ממקורות אנרגיה אחרים (נפט, פחם).
הממשלה החדשה בישראל מנסה לאמץ את השינוי בסדר העדיפויות העולמי. אל פסגת האקלים בגלזגו בתחילת נובמבר אשתקד, ישראל שיגרה משלחת רמת דרג ונרחבת, שכללה את רה"מ בנט, שרות האנרגיה ואיכות הסביבה ושורה ארוכה של נציגים מהקהילה העסקית, החברה האזרחית, והאקדמית. ישראל, שביצועיה בתחום איכות הסביבה אינם מצטיינים, בלשון המעטה, הכריזה מפיו של רה"מ, כי היא מתחייבת לצמצם את פליטת גזי החממה לאפס עד שנת 2050 ולהפסיק בהדרגה את השימוש בפחם עד 2025. בנט קרא גם לקהילה העסקית בישראל לגייס את יצירתיותה וחדשנותה לטובת פתרונות טכנולוגיים חדשניים להתמודדות עם משבר האקלים.
המאגרים הקיימים מספיקים
שרת האנרגיה קארין אלהרר אימצה גם-כן את הדגשים העדכניים. השרה הבהירה בחודש שעבר, כי חיפושי גז חדשים יופסקו למשך השנה הקרובה, לטובת השקעה באנרגיות מתחדשות. כוונתה, כך הסבירה, להבטיח ש-2022 תהיה "שנת האנרגיות המתחדשות". האמת ניתנת להיאמר, כי אין בכך כדי לשנות מהותית או לפגוע בביטחון האנרגטי של ישראל. די במאגרים הקיימים - תמר ולוויתן - ובכריש-תנין שכבר נמצא בפיתוח (האסדה אמורה לעשות את דרכה לישראל במשך השנה), כדי להבטיח את הצרכים של המשק המקומי שנים קדימה. שינוי הדגש בדבריה של השרה אלהרר מבטיח כיוון חדש, מתחייב ומאתגר, של השקעה באנרגיה מתחדשת, וכדבריה, "השנה נתמקד באנרגיות מתחדשות כדי ליצור תמהיל אנרגטי נכון".
מבחינה זו, הביקורת שנמתחה על השרה, מכיוונים שונים (חברות האנרגיה, פרשנים כלכליים וכדומה), אינה במקומה. מדובר בהקפאה לשנה, שנועדה לסייע "בשינוי הדיסקט" המתבקש, אנרגטית, עסקית ומדינית כאחד. יש להניח (או לקוות), שהשרה נחשפה לארכיטקטורה האזורית החדשה והפנימה את משמעויותיה ואת חשיבותה האסטרטגית, במהלך פגישותיה עם עמיתיה מהאזור (מצרים, יוון וקפריסין). הישג חשוב יש לראות בהסכם המשולש, שנחתם בין ישראל, ירדן ואיחוד האמירויות בדבר אספקת מים מותפלים מישראל תמורת אנרגיה סולארית שתופק בירדן. מבחנו יהיה ביישומו.
האם אפשר שהמסר של אלהרר סבל מהסברה לא מוצלחת? יתכן מאוד (סביר שדבריה, כי "התרגלתם למאה אחוז גז, זה לא יהיה" לא ערבו לאזניהם של כמה מעגלים רלבנטיים, ובמידה מסוימת של צדק). מהותית לא מדובר בעצירת החיפושים, אלא בהקפאה בת שנה, ובהבטחה לשינוי, אולי מתבקש, במינון. זה מתכתב נכוחה עם המציאות המדינית-אנרגטית בזירה הבינלאומית. ימים יגידו האם וכיצד זה ימומש. לכשעצמה, מדובר בהבטחה ראויה.
הכותב כיהן כשגריר ישראל בקפריסין. מילא תפקידים בכירים בחטיבה לתכנון מדיני ובמרכז למחקר מדיני במשרד החוץ. כיום עמית מדיניות במיתווים ומרצה בחוג למדע המדינה במכללת עמק יזרעאל