הדיון על חוק החשמל בוועדת הפנים / צילום: נועם מושקוביץ, דוברות הכנסת
בסופה האחרונה, נוואל לא ידעה אם תוכל לעשות את שיעורי הבית, כי חיבור החשמל בבית - כבל שמתחו הוריה מהשכנים - איים להתעופף ברוח. השנה היא 2022, וילדים בישראל - אזרחי המדינה - חיים בבתים ללא חיבור חשמל. המשפחה של נוואל לא לבד. כתוצאה מאפליה ארוכת שנים אלפי בתים ביישובים הערביים לא יכולים להתחבר לחשמל. הסיבה: הבתים לא "מוסדרים" - זאת מכיוון שאין להם תוכניות מפורטות, אלו המאפשרות להוציא היתר בנייה. לאחרונה אושר חוק החשמל שמנסה, לכאורה, לעשות תיקון - החוק מאפשר חיבור חשמל עוד לפני קבלת היתר בנייה, אבל רק בתנאי שהרשות המקומית תגיש תוכנית מפורטת. מתברר שגם אחרי שחוק החשמל עבר, רוב הסיכויים שנוואל לא תזכה לקבל חשמל. למה?
הכנת תוכניות מפורטות - אלו שמאפשרות הוצאת היתר וחיבור לחשמל - תלויה בתקציבים רבים. למרות שבהחלטת הממשלה החדשה לחברה הערבית שעברה לפני מספר חודשים, תוכנית 550, הוקצה תקציב לתכנון מתחמים שנדרש בהם תכנון מפורט (וביישובים הערביים יש הרבה כאלו), התקציב שהוקצה בהחלטה מצומצם ולא מספיק לתכנון כל המתחמים. בהיעדר תקציב ייעודי ומספק לתכנון מפורט לצורך הסדרה, הרשויות המקומיות הערביות, המוחלשות והמופלות, לא יוכלו לממן ולהגיש תוכניות מפורטות עבור רוב המבנים והבתים לא יחוברו לחשמל. החוק אמנם עורר מהומה פוליטית ותקשורתית, אך למעשה, גם אם היה לו פוטנציאל, במצב הקיים הוא לא יוכל להשיג הרבה.
לא מדובר בבעיה חדשה. גם בתוכנית הממשלה 922 - תוכנית החומש הגדולה לחברה הערבית שהועברה ב-2015 בקול תרועה - לא הוקצו תקציבים מספקים להסדרת הבנייה הקיימת ולא הוסרו חסמים רבים הקיימים במוסדות התכנון, המונעים קידום תוכניות הסדרה בזמן סביר. כתוצאה, רק 20% מהבנייה הקיימת הוסדרה בשש השנים האחרונות. תוכנית החומש החדשה מבטיחה להעביר את אותם התקציבים, רק שהפעם צריך לוודא שיועבר מספיק תקציב לתוכניות מפורטות המסדירות בנייה קיימת. אם התקציבים יועברו והבנייה תוסדר, אפשר יהיה גם ליישם את חוק החשמל ולחבר בתים רבים.
הבעיה כמובן היא לא רק חשמל. כ-40,000 יחידות דיור, בהם חיים מעל 100,000 אזרחים ערבים, נמצאים בסכנת הריסה. רוב הבנייה הלא מוסדרת נמצאת כיום בשטחים צמודים ליישוב, המיועדים גם ככה לפיתוח בעתיד לפי תוכניות מתאר כוללניות (מאושרות או בתהליך), ואין מניעה תכנונית להסדיר אותם. אבל חלק גדול מהתוכניות שאושרו בשנים האחרונות מתייחסות דווקא לאזורים הנמצאים בשוליים הרחוקים של היישובים הערביים, שאין בהם בנייה כלל. וכך המדינה ממשיכה לתכנן בשטחים פתוחים המרוחקים מהמרכז ושאין בהם בנייה קיימת, ומותירה את השכונות הקיימות מאחור. כך למשל ביישוב שלי, מג'ד אל כרום, אושרה לאחרונה שכונה חדשה שאין בה בנייה כלל, הצמודה לשכונה שבה קיימות כ-400 יח"ד לא מוסדרות. התוכנית שתסדיר את השכונה שיש בה בנייה קיימת נמצאת בתהליך אישור כבר יותר מ-20 שנה, ללא הצלחה, לאחר ששלוש תוכניות שונות נדחו מסיבות שונות כמו היעדר פתרון ביוב, וחוסר מוטיבציה של ועדות התכנון להתמודד עם הבנייה הקיימת. עיכובים כאלה ודחיית תוכניות מסבכות עוד יותר את הבעיה, כי משפחות שהמתינו עשרות שנים לאישור התוכנית נאלצות לבסוף לבנות ללא היתר, דבר שמקשה עוד יותר על המתכננים לתכנן כבישים ולהציע שטחים למבני ציבור.
אלפי משפחות סובלות. גם אם בתיהן יחוברו לחשמל זה לא יפתור את הבעיה והן ימשיכו לשלם קנסות ולהתגורר בשכונות ללא תשתיות בסיסיות, כבישים, ביוב, ניקוז, תקשורת, וללא מבני ציבור, גני ילדים, ובתי ספר בקרבת מקום. הגיע הזמן לשים סוף לסבל המשפחות שנמשך עשרות שנים. בדיקה שערכנו מראה שאפשר להסדיר 90% מהמבנים בחמש השנים הבאות, אך זה יקרה רק אם הממשלה תתעדף את פתרון הבעיה, תקבע יעדים לשנים הבאות להסדרת המבנים הקיימים, תתקצב ותסיר את החסמים המעכבים את קידום התוכניות המפורטות במתחמים הכוללים בנייה קיימת.
הכותב הוא מתכנן בעמותת סיכוי-אופוק המקדמת שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים