השופט בדימוס חנן מלצר / צילום: שלומי יוסף
השופט בדימוס חנן מלצר הוא איש מכובד ורב-פעלים שמאחוריו קריירה מרשימה, אלא שמהלכיו האחרונים נגועים בשרשרת של כשלים אתיים. המהלכים של מלצר חוקיים, אבל לא כל מה שחוקי כשר. הדרישה שלא לעבור על החוק היא דרישה בסיסית. משופטי בית המשפט העליון בדימוס אפשר לצפות ליותר.
מלצר עומד להתמנות לתפקיד יו"ר חברת מגדל אחזקות, וישמש בתפקיד במקביל לכהונתו שהחלה לא מזמן כנשיא מועצת העיתונות. בהודעה שנשלחה בסוף השבוע הסביר מלצר כי הוא אינו רואה בעיה בכפל התפקידים, וכי כהונתו כיו"ר חברת ביטוח היא למעשה שליחות ציבורית.
כבוד השופט כנראה אינו מודע למלוא המשמעות של שני הכובעים אותם הוא חפץ לחבוש. בימים האחרונים יש הקוראים למלצר לבחור באחד התפקידים. לדעתי, בנסיבות שנוצרו מלצר חייב לוותר על שניהם.
דלתות מסתובבות? הגמל אינו רואה את דבשתו
בשבוע שעבר פרסם אבישי גרינצייג בגלובס כי לפני חצי שנה בלבד פסק כבוד השופט בעניין הקשור לתחום הביטוח בכלל, ולחברת מגדל בפרט, תוך שהוא מביע ביקורת וחשש מתופעת "הדלת המסתובבת" בענף. מלצר הביע חשש שהרגולטורים בביטוח יקבלו החלטות כשעיניהם נשואות לתפקיד הבא שהם מתעתדים למלא אצל אחד מהגופים שפיקחו עליהם. אפילו בתת-המודע. לקרוא ולא להאמין.
העובדה שמלצר פסק בעניינה של חברה, וכעבור חצי שנה מבקש להתמנות לתפקיד הבכיר ביותר בין שורותיה, מעידה על ניתוק, על בלבול, על חוסר הבנה של הנורמות הנהוגות גם בזירה הכלכלית וגם בזירה הציבורית. ועל זה ייאמר: מי שחושב שכולם שקרנים, כולם גנבים, כולם פוזלים אל התפקיד הבא, כולם פועלים בניגוד עניינים, עשוי בסופו של יום למצוא את עצמו בניגוד עניינים בעצמו.
צינון? רק לא לשופטי העליון
סקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה קבע לפני כשלושה שבועות כי רק 25% מהיהודים ו-32% מהחברה הערבית בישראל מאמינים לתקשורת. מדובר בנתונים מצמררים, ועל כן אחזור עליהם שוב - רק אחד מכל ארבעה ישראלים מאמין לתקשורת. למועצת העיתונות יכול להיות תפקיד בשיקום האמון, אך כרגע, נשיאיה בפעולותיהם רומסים אותו עוד יותר.
ומכאן לגילוי מלא: לפני כשנה וחצי, גלובס, מו"ל גלובס אלונה בר און ואנוכי היינו מעורבים בחשיפה שהובילה לימים לפרישתה של הנשיאה הקודמת דליה דורנר. כבוד השופטת בדימוס הסתירה ממועצת העיתונות הקמה של מכון שיתחרה במועצה, עליו עבדה בסתר עם כמה מחברי המועצה, ללא דיווח, לרבות על גיוס תרומות. לימים, דורנר נאלצה לפרוש, ומלצר, שעוד נחשב לשופט מכהן, כבר עמל בתיווכו של מו"ל הארץ עמוס שוקן, על כניסה לנעליה.
גלובס פרש ממועצת העיתונות. פרשת דורנר הייתה רק הקש ששבר את גב הגמל. חשבנו ואנחנו בגלובס עדיין חושבים שמועצת העיתונות איננה ממלאת את תפקידה, היא נשלטת בעיקר בידי עיתונות עצמאית ועיתון הארץ, לא מייצגת את העיתונות הישראלית כולה, אינה מוכנה לעסוק בשאלה מיהו עיתונאי, ונמנעת באופן קטגורי מכל עיסוק בפצע המדמם שנקרא אמון הציבור בתקשורת.
כל פקיד, כל רגולטור, כל עובד בכיר במגזר הציבורי מחויב בצינון משמעותי. כללי הצינון הללו לא חלים בינתיים על שופטים, רק מכיוון שככל הנראה איש לא העלה בדעתו תסריט לפיו שופט עליון מדלג בגיל 70 היישר לחברה עסקית שבעניינה פסק. ולראיה - מרבית שופטי העליון ממשיכים לקריירה אקדמאית או משפטית. הגיע הזמן לסגור גם את הפרצה הזו, ועד אז, טוב יעשה מלצר אם לא יהפוך את עצמו לחריג של הכלל. עליונים? נא להתנהג בהתאם.
שליחות ציבורית? בעיקר לטובת שלמה אליהו
מגדל אחזקות היא חברה ציבורית, כלומר נסחרת בבורסה. אבל מכאן ועד השליחות הציבורית עליה הצהיר מלצר, המרחק רב. מגדל היא חברה הנסחרת לפי שווי של 6 מיליארד שקל, והיא מנהלת כספי חוסכים בהיקף של 360 מיליארד שקל (סכום השקול לחמש פעמים תקציב הביטחון).
למלצר אין הבנה בניהול חסכונות הציבור - פנסיה, גמל, השקעות, נוסטרו או בניהול חברה ציבורית בכלל. אין לו מומחיות פיננסית, העשייה הפוליטית והמשפטית שלו משמעותית דרמטית יותר מהעשייה העסקית שלו. יכול להיות שיש לו כישורים לנהל את בית המשפט העליון, אבל אין באמתחתו כישורים לנהל דירקטוריון. וזה לא אומר חלילה שמלצר אינו יכול להחזיק בתפקידים משמעותיים או שהוא אינו זכאי לפרנסה ביום שאחרי העליון, אבל מכאן ועד ניהול בסדרי הגודל האלה - המרחק רב.
שלמה אליהו הביא את מלצר למגדל על-מנת להיטיב את יחסיו עם המפקח על שוק ההון משה ברקת ובעיקר כדי להיטיב עם עצמו. ולראיה - שעות אחדות לאחר ההודעה על המינוי, קיבל אליהו הטבה מהמפקח בדמות הסרה של מגבלות שמקרבות אותו לחלוקת דיבידנד.
ניגוד עניינים? רק לעיתונאים
סעיף 15א. לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות, שאושר בספטמבר 2020, קובע כי עיתונאים לא יעמידו עצמם במצב שבו קיים חשש ממשי לניגוד עניינים מהותי בין חובותיהם כעיתונאים לבין כל אינטרס אחר. מלצר איננו עיתונאי, אבל האם יעלה על הדעת שיפעל באופן כה מנותק מתקנון האתיקה שעל יישומו הוא אמון? חברת מגדל שבשליטת שלמה אליהו היא חברה עסקית שמסוקרת רבות בתקשורת ובעיקר בעיתונות הכלכלית. איזה כובע יחבוש מלצר כאשר ישוחח עם עיתונאי על דרישות הרגולציה של מגדל - על מהלכיו של בעל השליטה שמינה אותו? על הביצועים הכספיים?
השופט בדימוס חנן מלצר הוא איש ישר שתרם רבות למדינת ישראל, ומאחוריו פסיקות בעלות משמעות חברתית וציבורית. אלא שמהלכיו האחרונים נגועים בשרשרת ארוכה של כשלים אתיים ומוסריים. טוב יעשה אם יעצור את הפארסה כעת ויודיע על פרישתו משני התפקידים. לטובתו, ולטובתנו.