פינוי כפר שלם / צילום: נת''ע
השבוע ראינו תמונות קשות של פינוי קשישים ונכים מבתיהם בכפר שלם בשיא החורף על ידי משטרה וכוחות יס"מ - התמונות הללו חוזרות על עצמן בחודשים האחרונים גם בפינוי מגבעת עמל ששבר את הלב של כל מי שראה אותו. השבוע בקור הנוראי של החורף הזה התמונות היו קשות פי כמה.
אז למה בעצם מפנים אותם? עיריית תל אביב מקימה רכבת קלה, זו באמת בשורה נהדרת לכל מי שתקוע בפקקים במרכז הארץ. התכנון והביצוע של הפרויקט הזה הולכים הרבה אחורה.
איכשהו בתכנון הפרויקט, תוואי הרכבת בדרום תל אביב עבר בצורה נוחה על אדמות כפר שלם. איכשהו מי שתכנן את התוואי ומי שאישר את התכנון הבינו שהם תופסים כאן שתי ציפורים במכה ולמעשה משלימים מהלך של עוול מתמשך שהתחיל מתישהו עוד ב-48.
זה אולי נשמע לכם מופרך אבל בואו נסכים על עובדה בסיסית אחת: מדינת ישראל מתייחסת לאזרחיה בצורה שונה. אנחנו, כמה מפתיע, מדינה של קסטות.
אני יודעת שלחלקכם קשה לשמוע את הדברים, אז אסביר, גם כדי שנבין לעומק מה קרה בכפר שלם. בסיפור הזה יש אזרחים ששייכים לקסטה העליונה שלנו, בקסטה הזו הזכויות בקרקע ברורות, אין שאלות וכמובן שאף מתכנן לא יחשוב לתכנן לחברי הקסטה העליונה בקרקע שלהם רכבת קלה או כל רכבת אחרת. במקרה הזה, בקסטה הספציפית הזו, הזכויות בטאבו הן חד משמעיות ואין בכלל שאלות או השגות. אנשי הקסטה העליונה בישראל יכולים לישון בשקט, אף אחד לא ינסה לפנות אותם מבתיהם בשום תכנון של שום פרויקט עכשיו או בעתיד. ברור שזה לגמרי חדי קרן לדמיין שמישהו יעז לתכנן פינוי כלשהו נגיד ברמת אביב או צהלה וכו' - זה לעולם לא יקרה ולא צריך להסביר אפילו למה.
וככה אנחנו מגיעים לקסטה השנייה - הקסטה הנמוכה. למרות שלדאבוני בישראל יש נמוכות ממנה - קסטות שקופות שאף אחד לא רואה ולא סופר - אבל זה כבר סיפור אחר.
בקסטה השנייה הזכויות בקרקע יכולות להיות מטושטשות. איך זכויות בקרקע יכולות להיות מטושטשות? אז לפעמים אין ממש תשובה משפטית לשאלה הזו - יש מצבים רבים שהם אפורים במציאות הנדל"נית של הקסטה השנייה של ישראל - יש מקומות שלא הוסדרו עד הסוף כי למערכת היה מאוד נוח לא להסדיר אותם.
המערכת נהנתה לדחות את ההתמודדות ולהשאיר את הזכויות של תושבים, שלא זכו לקבל ייצוג הולם מולה במצב מטושטש ולא להתמודד. וכך נוצר מצב שכיח מאוד בעיקר בפריפריה שבה יש הגדרה שלא תראו במקומות אחרים ה"פולשים".
ההגדרה המכוערת הזו צפה פעם אחר פעם ובאה לתאר מערכת דורסנית מול אזרחים חסרי ייצוג משפטי ראוי ומתמשך. אפשר לראות "פולשים" בדיור הציבורי, אפשר לראות "פולשים" בקרקעות שיש להן ערך עתידי מסוים ולכן מדינת ישראל על שלל גופיה האגרסיביים הצליחה לאורך השנים לא להסדיר את ה"פלישה".
אבל בעיקר אפשר להבין שההגדרה הזו באה לתאר מצב ביניים שנשאר לאורך שנים כי למדינה אין שום אינטרס להסדיר אותו עד שיש לה אינטרס, אז אפשר לקחת את "הפולשים האלה" ולכסח אותם טוב טוב. עם כל הנשק שיש למדינה בארסנל.
ככה היה בגבעת עמל וככה זה גם בכפר שלם.
אותם "פולשים" שנשלחו על ידי המדינה "לפלוש" לקרקעות שבדרך כלל היו שייכות לערבים נאלצו לאורך השנים להתמודד עם מערכות שלא הסדירו את מעמדם והיום לאחר כל השנים הארוכות הללו הם מפונים בבושת פנים מבתיהם כדי לאפשר תוואי של רכבת קלה שתוכננה מראש או כדי לתת זכויות בקרקע לטייקונים שמשלמים לקופת העירייה מאות מיליוני שקלים כדי לייצר את הפינוי הכפוי הזה.
והנה התוצאה, זוג קשישים, נכים, שפונו השבוע בכוח מביתם בכפר שלם יאלצו לקנות דירה שמותאמת למצבם הפיזי ויקבלו לשם כך פיצוי של 1.7 מיליון שקל. לא ברור מה הם בדיוק יצליחו לקנות בסכום כזה, לא בתל אביב, בטח לא בסביבה המוכרת להם. העוול ועוגמת הנפש ארוכת השנים כמובן לא מגולמים בסכום הזה.
הכותבת היא פעילה חברתית, חברת מפלגת העבודה