בננות / צילום: Shutterstock
על אף שהידרדרותה של ישראל במדד השחיתות העולמי זכתה לסיקור נרחב בכלי התקשורת, הדבר לא באמת הפתיע אף אחד מאזרחי המדינה.
על פי מדד השחיתות העולמי לשנת 2021, ישראל מקבלת את הציון הנמוך של 59 מתוך 100 - נפילה של 5 מקומות משנת 2016 מה שמצביע על מגמה מטרידה של התדרדרות לעבר "הקו האדום" ממנו ומטה נמצאות המדינות הנתפסות כמושחתות. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה של המדד שישראל עם ציון הנמוך מ-60 כאשר ביחס למדינות ה-OECD נמצאת ישראל במקום ה-29 מבין 37 המדינות החברות בארגון כאשר ברבע התחתון של הדירוג שותפות לישראל פולין, איטליה, טורקיה, יוון והונגריה.
מי שקורא את הפרסומים והפרשנויות, עשוי לסבור בטעות כי הסיבה העיקרית למיקומנו הנמוך היא שחיתות הפוליטיקאים ולאופן בו מתפקדות מערכות השלטון בישראל, אלא שבכך אנו עושים הנחה לעצמנו. בשנים האחרונות השחיתות מושרשת עמוק בתרבות העסקית בישראל - תרבות חולה ואקלים מעודד עבריינות שנוגעים בכיס של כל אחד מאיתנו.
נתחיל בהיקף העלמות המס וההון השחור בישראל: אומנם הניסיון לאמוד את היקף הכלכלה השחורה מורכב בגלל טשטוש עקבותיהם של המעורבים, אולם על פי הערכות, אם היקף הכלכלה השחורה נאמד בכ-10% מהתוצר, נכון להיום, במשרד האוצר נוקבים באומדן כפול מזה. על פי מחלקת המחקר של הכנסת מאבדת ישראל עשרות מיליארדי שקלים בשנה בהכנסות למדינה ממסים. הקשר בין הון שחור ושחיתות שלטונית - מובהק: במציאות בה פוליטיקאים בכיר מודה בעבירת מס שביצע ומורחק מהכנסת לשנים ארוכות, אין זה פלא כי האינסטלטור יעבוד בשחור: עיניו נשואות מעלה. הבעיה היא כי מי שמשלם בסופו של יום את המחיר אלו האזרחים הנורמטיביים משלמי המיסים, שנאלצים לממן מכספיהם את העלוקות שצורכות שירותיים חברתיים אך אינן נושאות בעול מימונם.
לו כולם היו משלמים מס אמת, ניתן היה להוריד את אחוז המס לכל התושבים ולתת יותר שירותים כגון חינוך, בריאות ותחבורה שנשארו שנים מאחור ביחס להשקעה במדינת האיחוד.
נמשיך בעליה הלא מקרית במספר המעילות במשק ביחס לשנים עברו. על פי סקר שערך משרדנו לאחרונה, במרוצת שנת 2021 חלה עליה של 20% בשיעור המעילות ביחס לשנת 2020. מדובר על מאות רבות של מקרים בהם עובדים מושחתים זיהו פרצות או חוליות חלשות בעסק בו הם עובדים וגנבו ממנו סכומי שלעיתים מגיעים גם למיליוני שקלים. גם בהקשר זה, המעסיקים, רבים מהם בעלי עסקים קטנים ובינוניים- משלמים מכיסם את מחיר ההפקרות. חלקם אף פשטו את הרגל בעקבות חיסרון הכיס שנוצר בשל המעילה.
האקלים העברייני שפושה בכל רמ"ח איברי החברה הישראלית, בא לידי ביטוי גם בתופעת עבריינות הביטוח: ממחקר שנערך לפני כשנה בחסות קרן מחקרים שליד איגוד חברות הביטוח בישראל, עולה כי תופעת הונאות הביטוח היא תופעה שלילית שהיקפה הולך וגדל בעולם, אך בישראל המצב חמור עוד יותר יחסית למדינות אחרות כמו ארה"ב ומדינות שונות באירופה וזאת עקב תרבות של אי ציות לחוק ואי גילוי נאות לרשויות החוק. הבעיה היא כי לא רק חברות הביטוח נפגעות מהונאות הביטוח, הפגיעה עיקרית היא בצרכן שכן עלויות אלה מגולגלות בסופו של דבר לציבור רוכשי הביטוח דרך עלייה בפרמיות שהם נדרשים לשלם בעבורו.
דוגמאות נוספות להתדרדרות נורמות הדיווח ניתן למצוא במגפת הקורונה בה אחוז גבוהה מאוד של מאומתים דיווחו לעורכי הסקרים האפידמיוגלים כי לא באו במגע עם אנשים נוספים. תרבות השקר ותפיסת אני ואפסי עוד, מקבלת ממדים מדאיגים במרקם החברתי של מדינת ישראל. אמירה שנאמרת בבדיחות הדעת "הוא נתפס לעיתים דובר אמת" הופכת לנורמה המקובלת ולא לציניות בוויכוח בין עורכי דין בדיון בבית המשפט.
בנוסף לכל אלה ראוי לציין את ההתדרדרות הנמשכת במוסר התשלומים, את העומס הבלתי אפשרי על מערכת המשפט, עליה מתמדת בפשיטות רגל ועוד.
לסיכום, השחיתות כמוה כאינפלציה. כולנו מרגישים שבישראל יקר מאד ושהאינפלציה בישראל גבוהה בהרבה מהמספרים שבנק ישראל והלמ"ס מפרסמים. כך גם בנושא השחיתות. כולנו חווים או מכירים מקרי שחיתות מניסיון אישי - בין אם מדובר בהעלמת מס, מעילה בעסק או הונאת ביטוח ורובנו עוברים על כך לסדר היום.
זה לא עניין של מדד, אלא של חוסנה הכלכלי והחברתי של ישראל. ככל שישראל לא תפעל בנחישות למיגור תופעות אלה כך היא שוקעת עמוק מבחינה כלכלית, מרחיקה השקעות ומשקיעים מחו"ל, מקשה על עשיית עסקים במדינה ומעמיסה על מערכת המשפט.
הכותב הוא רו"ח ומשפטן, שותף במשרד ע. אלקלעי ושות'המתמחה ביקורת החקירתית, בקרה וניהול סיכונים