שר המשפטים גדעון סער / צילום: עמית שאבי, "ידיעות אחרונות"
ועדת האיתור לתפקיד היועמ"ש סיימה את עבודתה והמליצה לממשלה על שלושה מועמדים לתפקיד. מתוך השלושה צפויה להיבחר המועמדת הרצויה על של גדעון סער, עו"ד גלי בהרב-מיארה.
אין זו הפעם הראשונה שוועדת איתור בוחרת מועמד ש"סומן לה" על-ידי הממשלה. שני המועמדים הנוספים עליהם המליצה הוועדה הם המשנה ליועמ"ש, עו"ד רועי שיינדורף; ויועמ"ש מערכת הביטחון, עו"ד איתי אופיר.
לגלובס נודע כי הוועדה לא התקשרה לאף אחד מרשימת הממליצים כדי לשמוע את נימוקיהם מדוע המליצו על מועמד כזה ואחר או כדי ללבן איתם את שאלת התאמת המועמד לתפקיד.
לגלובס נודע גם כי יו"ר הוועדה, נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, היה היחיד שהתקשר באופן עצמאי לכמות מועטה של ממליצים.
חברי ועדת האיתור סברו משום מה שבכך הם יוצאים ידי חובת בדיקה של ההמלצות. לאחר שגרוניס קיים את שיחות הטלפון, הוא לא עדכן את חבריו לוועדה עם מי מהממליצים הוא דיבר, אלא בתוכן הכללי של דבריהם או של ההתרשמות שנוצרה אצלו מאותן שיחות לא ידועות.
מוועדת האיתור נמסר בתגובה בהקשר זה: "אין תגובה".
ההמלצות הבעייתיות לא עלו לדיון
לגלובס נודע גם כי בוועדה לא עלה כלל לדיון, ואף לא הוזכר עניין ההמלצות הבעייתיות שקיבלה עו"ד בהרב-מיארה משופטי העליון בעבר ובדימוס, כאשר חלקם כלל לא מכירים אותה. בגלובס נחשף כי השופטת ענת ברון אף אמרה לעו"ד בהרב-מיארה כי היא איננה יכולה להמליץ עליה מקצועית, ואף על-פי כן בהרב-מיארה ציינה בפני הוועדה כי ההמלצה היא על רקע מקצועי ואישי.
יש לציין כי לאחר הפרסום בגלובס ושל קלמן ליבסקינד במעריב, נשלח על-ידי התנועה למשילות ודמוקרטיה מכתב תלונה מפורט לוועדת האיתור, הדורש כי הוועדה תידרש לעניין.
על-פי הדין, הוועדה מעבירה את המלצותיה רק 21 יום לאחר פרסום שמות המועמדים, על-מנת לאפשר לציבור להעביר את התייחסותו ואת הסתייגותו מן המועמדים השונים. רק לאחר קבלת ההסתייגויות, הוועדה נדרשת לבחור את המועמדים הראויים מבחינתה. כאמור, הוועדה כלל לא עסקה בכך ולא ביקשה הבהרה כלשהי בעניין זה.
השופט בדימוס גרוניס סירב לתמוך בבהרב-מיארה
במקרה זה לא נעשה דבר, אף תלונה לא נבדקה, והנושא כלל לא עלה לדיון, וכל שכן שהוועדה לא ביקשה הבהרות מעו"ד בהרב-מיארה. עוד נודע לגלובס כי ועדת האיתור כלל לא שאלה ולא ביררה דבר בנוגע לפרסום ב"דה מרקר" אודות הזיקה שהייתה בין עו"ד בהרב-מיארה לבין ראש הממשלה נפתלי בנט, כשייצגה אותו בעבר בהליך מסוים.
על-מנת לקבל את המלצת הוועדה, על המועמד לקבל תמיכה של לפחות ארבעה מתוך חמשת חברי הוועדה. עו"ד בהרב-מיארה קיבלה תמיכה של ארבעה חברים, אולם יו"ר הוועדה, השופט בדימוס אשר גרוניס, סירב לתמוך בה, כשלדבריו, היא לא כשירה לכהן בתפקיד. טענתו של גרוניס הייתה כי הניסיון המקצועי של עו"ד בהרב-מיארה אינו כולל פעילות ברמה הלאומית. בהרב-מיארה כיהנה מאז ההתמחות ולכל אורך הכהונה שלה בפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), עד שפרשה ב-2015 כפרקליטת המחוז.
גולת הכותרת של הוועדה היא ההחלטה שלא להעביר את שמו של עו"ד רז נזרי. נזרי, שמכהן כמשנה ליועמ"ש משנת 2011, זכה לתמיכה של שלושה חברים בלבד: יו"ר הוועדה השופט גרוניס, פרופ’ רון שפירא ונציגת לשכת עורכי הדין תמי אולמן.
הנציגים הפוליטיים בוועדה, ח"כ צבי האוזר ושר המשפטים לשעבר דן מרידור, המשמשים כנציגיו של שר המשפטים סער, סירבו לתמוך בעו"ד נזרי. עובדה זו מעלה תמיהה, במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה סער הוא זה שהעלה את שמו של נזרי כמועמד מטעמו לצד הפייבוריטית מבחינתו - עו"ד גלי בהרב-מיארה.
בהקשר זה יש לציין כי ח"כ צבי האוזר סירב לנמק את התנגדותו לבחירה בנזרי. הנציג השני של סער, דן מרידור, טען כי השמרנות של נזרי "מסוכנת", וכי בתקופה כזו של חשש לשלטון החוק - אסור למנות אותו לתפקיד.
את המסמר האחרון - תקע סער בעצמו
את המסמר האחרון במועמדות של עו"ד נזרי תקע שר המשפטים גדעון סער בעצמו. "אביא את שלושת המועמדים שהוצעו על-ידי הוועדה לדיון בממשלה בשבוע הבא", כתב סער בתחילה. "אציע לממשלה לבחור מתוכם את עו"ד גלי בהרב-מיארה".
אלא שבהמשך החליט סער לעקוץ ולזלזל בעו"ד נזרי עצמו. לדברי סער, עו"ד גלי בהרב-מיארה ניהלה את פרקליטות המחוז הגדולה ביותר, הופיעה אינספור פעמים בכל ערכאות השיפוט, חקרה עדים והעריכה ראיות, טענה טיעונים וסיכמה סיכומים יותר מכל מועמד אחר שהופיע בפני הוועדה: "היא שפשפה את סוליות נעליה לא בישיבות, אלא בשטח המשפטי האמיתי, בייצוג משרדי הממשלה השונים".
האמירה שבהרב-מיארה שפשפה את סוליות נעליה נועדה באופן ברור ומכוון לזלזל בנזרי, שלא כיהן כפרקליט ולא הופיע בבתי המשפט ביותר מ-20 שנות הקריירה שלו במשרד המשפטים בייעוץ המשפטי לממשלה. מבחינת סער, נזרי הוא בסך-הכול "נער לשכות", ומעולם לא התנסה בעולם המשפטי האמיתי. אם זו עמדתו של סער אודות נזרי, אין אלא לתמוה מדוע מלכתחילה העלה את שמו כמועמד.
כמו כן, אין אלא לתמוה מדוע סער לא התנגד למועמדותו של שיינדורף, אשר גם כל הקריירה המשפטית שלו, בצה"ל ובמשרד המשפטים הייתה אך ורק בייעוץ משפטי ולא בניהול תיקים בפועל בבתי המשפט.
בכירים במשרד המשפטים אמרו בשבועות האחרונים כי המינוי של נזרי יסוכל בשל חשש הקואליציה שיגיע להסדר טיעון מקל עם בנימין נתניהו. הערב (ב') הודיע נזרי על פרישה מתפקידו, ויש להניח כי ההודעה המזלזלת של סער החישה את המהלך.
נקודה מעניינת נוספת בנוגע להתנהלות ועדת האיתור היא העובדה שהוועדה כלל לא נימקה את בחירתה. בהודעה שיצאה נכתב: "לאחר שהוועדה קיימה שמונה ישיבות, בהן, בין היתר, ראיינה את המועמדים, ולאחר שיקול, עיון ודיון, הוועדה העבירה לראש הממשלה ולשר המשפטים את שמם... על-מנת שהממשלה תבחר מתוכם את היועץ המשפטי לממשלה". גם בהקשר זה נמסר מוועדת האיתור בראשות גרוניס: "אין תגובה".
כאשר ועדת האיתור לתפקיד פרקליט המדינה העבירה את המלצתה למנות את עו"ד עמית איסמן, היא העבירה המלצה מנומקת ומפורטת. בהודעה מטעם הוועדה נכתב אז: "עו"ד איסמן הוא בעל ניסיון רב-שנים בפרקליטות המדינה, ובשנים האחרונות מילא תפקידים בכירים ביותר בארגון... כל הממליצים עמדו על מעלותיו המקצועיות והאישיות, והדגישו כי מדובר לשיטתם במועמד ראוי ביותר לתפקיד פרקליט המדינה".
כאמור, כעת ועדת האיתור החליטה להעביר המלצה לקונית ללא פירוט כלשהו.