דרור דין, סמנכ''ל משאבי האנוש של קופת חולים מאוחדת / צילום: איל יצהר
גיל: 54 ; השכלה: תואר ראשון בסוציולוגיה ומדעי המדינה, תואר שני במינהל עסקים מהאוניברסיטה העברית, מוסמך לקואוצ'ינג וגישור מהאוניברסיטה העברית; מספר עובדים בקופת חולים מאוחדת: 11,200
מסלול הקריירה שלי. "יותר מ-20 שנה הייתי בעולם של אנשים ושל תקשורת: עבדתי במחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה והייתי כתב ומגיש תוכניות בקול ישראל. את תחום משאבי האנוש התחלתי כיועץ ארגוני בצה"ל ומשם עברתי לכמה שנים באמדוקס בפיתוח ארגוני. עבדתי בסלקום בניהול משאבי אנוש בשנים המרתקות 2012-2016, בזמן שהתחיל ניוד המספרים. לאחר מכן מוניתי לסמנכ"ל משאבי אנוש בקבוצת אילקס מדטכניקה, קבוצת חברות שנוגעות לתחום הדיאגנוסטיקה ובנקאות הדם. בשלוש השנים האחרונות אני במאוחדת".
משאבי אנוש. "הטעות של משאבי אנוש היא התמקדות בתחום של רווחה, גיוס ואופרציה כמו שכר. אנשי משאבי אנוש הם שחקן מאוד משמעותי בשולחן ההנהלה ובהסתכלות העסקית, במיוחד במאוחדת. האמירה שמשאבי אנוש הם ביזנס פרטנר הייתה נכונה גם בעבר, אבל היא חשובה היום במיוחד. בכל חשיבה על חדשנות, מוצרים או שווקים חדשים, הפן האנושי הוא שחקן מרכזי".
טיפול מרחוק. "מאוחדת יצאה עם המודל ההיברידי חצי שנה לפני שהגיעה הקורונה, באמצעות מערכת לטיפול מרחוק. ידענו עוד קודם להכשיר את המטפלים, גם אם מדובר ברופא מעל גיל 60. עברנו מ-200 מטפלים ל-1,300 מטפלים שנותנים שירות מרחוק. זה מדבר במיוחד לצעירים, שחושבים למה בכלל להגיע למרפאה כשאפשר לקבוע תור לטיפול מרחוק".
שחיקה. "הקורונה הכניסה אותנו לסחרחורת מטורפת, קלטנו 1,500 עובדים לעבודה במרפאות, בהתחלה ללא מיגון וללא מסכות, ואיכשהו ראינו קפיצה של 75% במחוברות. כל התיאוריות שלפיהן עובד מחפש משמעות ואוטונומיה הוכחו כאן. כל יוזמה מקומית קיבלה מענה, שוחררו בירוקרטיות ואנשים יכלו לרוץ קדימה ולעבוד. עכשיו אנחנו מתחילים לחוות את הקושי. אנשים עוזבים בלי מקום עבודה שמחכה להם ואומרים 'זהו, אני כבר שחוק לגמרי, אני כבר לא יכול יותר'. התחרות על כל עובד עולה ועולה".
תחרות. "התחרות על העובדים היא מאוד קשה. אנחנו משתמשים בחבר מביא חבר, מגייסים ממוסדות אקדמיים סטודנטים שמגיעים להתמחות, ואפילו גייסנו רופאים צרפתים שרצו לעשות עלייה. הם הגיעו עם המשפחות, ובמקרים מסוימים גם עזרנו לבן או בת הזוג. אנחנו ממשיכים להביא עולים מצרפת וגם מארה"ב.
"אנחנו עובדים הרבה דרך לינקדאין: יש רכזות סורסינג שעובדות על הרשתות החברתיות ומאתרות עובדים בתחומים טכנולוגיים. יש תחרות מאוד גדולה עם ההייטק, ואיכשהו אנחנו מצליחים. לפעמים גם לא".
שימור עובדים. "עשינו השקעות גדולות מאוד בהכשרות. אנחנו מסבים עובדי מינהל לסיעוד ולרוקחות על חשבון מאוחדת, עם הבטחה לעבודה בסוף הלימודים, מסלולי התמחות לרופאים ולימוד קורסים שונים שפתוחים לכל העובדים. מעבר לזה, אנחנו בודקים מה חסר לעובדים ומהם אחוזי הנטישה בכל תחום. יש שונות מאוד גדולה בקרב העובדים: רופאים ועובדי מערכות מידע לעומת עובדי צווארון כחול. צריך להתאים לכל אחד את ערוצי השימור, הפיתוח והלמידה שמתאימים לו. אנחנו משקיעים בעתיד הפנסיוני של העובדים. לקחנו חברת ייעוץ שניתחה את התיקים הפנסיוניים של כל אחד מהעובדים, ועושים סדנאות לקראת פרישה. אנחנו מאפשרים לעובדים גם להתנדב ברשתות הדיור המוגן שלנו, ויש לנו מעל 200 מתנדבים".
סדר היום שלי. "אני מתעורר מוקדם ומתחיל את היום בחדר הכושר. משם אני ממשיך למשרד או לביקורים בשטח, פגישות וסיורים במרפאות, בגופי בת או במשרדי ממשלה. יש הרבה אירועים שאני נדרש להם ביחידות שונות. הימים עמוסים ומאוד דינמיים. אתה יכול לעסוק בחשיבה אסטרטגית ובתכנון שנים קדימה, ומיד אחר כך לפתור בעיה ספציפית של עובד. אתה צריך לטפל באוכלוסיות מאוד שונות - מצד אחד רופאים, מצד שני עובדים אחרים. תקשורת עם השטח היא קריטית: גם להעביר מידע בזמן אמת ולקלוט כמה שיותר מהר את הבעיות וגם להבין את הבעיות שיש למעלה. אתה חייב להיות דינמי ומאוד גמיש לטפל בעולמות שונים מפגישה לפגישה".
איזון בית-עבודה. "בהכשרות למנהלים, אנחנו עובדים הרבה על יצירת ההבחנה בין בית לעבודה ככל שניתן, כדי לא להפריע לעובדים במיילים או בטלפונים כשהם בבית אם זה לא דחוף. אנחנו מנסים לקדם את הפן ההיברידי ולתת למטפל להיות בשעות היום בבית ולהתחבר לתת שירות למטופלים בערב אם הוא מעדיף. אפילו בשאלוני עובדים אנחנו מודדים עד כמה העובדים מרגישים שיש להם איזון בית-עבודה, וזה גם כלי לשקף למנהלים איפה יש בעיה".
בקשה מוזרה. "כבר שום דבר לא מדהים אותי. עובדים ביקשו מאיתנו שנדאג להם להכיר בני זוג, ואכן עשינו ימים של פנויים פנויות. ביקשו מאיתנו לעבוד מחו"ל, ואנחנו שוקלים את זה ברצינות. כל בקשה היא לא מוזרה ושווה לחשוב עליה. אני רוצה שעובד ירגיש מספיק בטוח לפנות".
על השולחן שלי. "אני אוסף שעוני חול. זה התחיל לפני כמה שנים, כשעובדים שלי שעזבו התחילו לקנות לי שעוני חול בטענה שאצלי כל דקה היא מדודה"