תיקי בית משפט / צילום: איל יצהר
אנדי וורמס (44), מתכנת בשוק הפרטי, הגה בשנת 2016 רעיון לאיסוף ממוכן של נתונים מאתר "נט המשפט". וורמס הקים את המאגר כעיסוק צדדי וללא כוונת רווח לצד עיסוקו העיקרי כמתכנת בחברה. שנה לאחר מכן עזב גיא זומר (36) את עבודתו ביחידה הממשלתית לחופש המידע במשרד המשפטים, והצטרף בהתנדבות לוורמס על מנת לסייע באנליזה ובאפיון של המערכת.
● סקר גלובס: 46% לא מאמינים לפרקליטות, לבתי המשפט ולמשטרה
בשנת 2019 המיזם השתדרג משמעותית, מעבודה באמצעות קבצי אקסל בלבד לאתר אינטרנטי שנקרא "תולעת המשפט" אשר נגיש וזמין לכולם.
אתר "תולעת המשפט" מאפשר חיפוש כל ההליכים המשפטיים על פי שמות הצדדים, באי כוח הצדדים או על פי מספרי הליך.
"מקבלים תלונות ואיומים פיזיים"
מאתר זניח הפך המיזם לגוף שעיתונאים, חוקרים מדופלמים ועורכי דין בכירים משתמשים בו על בסיס יומי. אולם, הדרך להצלחה לא הייתה קלה ולוותה באיומים מצד הרשויות.
"הרשות להגנת הפרטיות פנתה אלינו פעמיים עם איום שאנחנו מפרים את החוק בצירוף טענות בלתי ענייניות", סיפר וורמס. "גם הנהלת בתי המשפט טענה שאתר ‘תולעת המשפט’ הוא מאגר מידע בלתי מורשה. אנשים רבים פונים מדי יום עם דרישה להסיר את המידע עליהם מהאתר, וכבר היו מקרים שהדרישות לוו באיומים פיזיים".
ומה מדיניות ההסרה שלכם?
"ככלל אנחנו פועלים לשקף לציבור את מה שמערכת ‘נט המשפט’ החליטה לפרסם. זו נקודת המוצא. אם הנהלת בתי המשפט מפרסמת דברים שהיה אסור לה לפרסם, את הטענות צריך להפנות אליה ולא אלינו. אנחנו לא מסירים אף מסמך אשר נגיש ב’נט המשפט’, אלא אם כן יש אסמכתא ששופט או לשון החוק אסרו על פרסומו. אם למישהו יש תלונה - הוא מוזמן לפנות לבית המשפט ולהוציא צו איסור פרסום על המסמך או על כל ההליך, ואנו נפעל בהתאם".
למה אתם מתעקשים שלא להסיר תיקים שאין בהם כל עניין לציבור כמו תביעה זניחה?
"המטרה שלנו היא לנתק את הקשר בין השיקולים מה לפרסם ולא לפרסם, לבין היתרון או הרווח בקבלת טראפיק או הכנסות מעצם הפרסום", אמר וורמס. "אנחנו גוף ללא מטרות רווח, ובניגוד למאגרים אחרים - אנחנו לא מסכימים להסיר כל דבר, גם אם מציעים לנו הון תמורת הסרת המידע מתוך ‘נט המשפט’.
בכל הנוגע לשאלת הפרסום, וורמס מאמין שראוי שגורם מקצועי יכריע: "גורם שמטבעו רגיל לבחון בצורה הוליסטית את השיקולים הרלוונטיים, לרבות איזון של זכות הציבור לדעת אל מול פרטיות וכדומה".
"דרך המערכת שלנו ניתן לדעת ממי צריך להישמר"
לדברי זומר, לא מעט פניות שמגיעות אליהם כוללות אלמנט של הפתעה מכך שהתיק בכלל פורסם, ועוד על ידי בית המשפט עצמו. "בחלק מהמקרים הפרסום מראש לא היה חוקי ורק בזכותנו נודע הדבר לצדדים, כשבזמן הזה מאחורי חומות תשלום של ‘תקדין’ ו’נבו’ היה המידע זמין", סיפר.
מה דעתך על פרסום הליכים מתוך תיקי תביעות קטנות?
"במבט ראשון נראה שאין עניין לציבור בפרסום", השיב זומר. "אבל דווקא באמצעות המערכת שלנו ניתן לגלות תובעים סדרתיים או לחילופין בעלי מקצוע שהם נתבעים סדרתיים - ומהם צריך להישמר, או לכל הפחות לתת על כך הדעת. בלי ‘תולעת המשפט’ לא הייתה דרך לגלות זאת, כיוון שהמאגרים המשפטיים הממוסדים בכלל לא מתעניינים בהליכי תביעות קטנות, ובדרך כלל לא מפרסמים פסקי דין של ההליכים הללו".
במקביל, זומר לא חסך בביקורת על הנהלת בית המשפט בכל הנגוע לפרטיות והנגשת מידע ציבורי. "מערכת ‘נט המשפט’ אינה נגישה כדי שלא תהיה ביקורת על תכני ההחלטות ופסקי הדין", טען. "הנהלת בתי המשפט נתנה לגופים מסחריים לייצר קרטל על המידע הזה. חמור מכך, בהסכמי ההתקשרות עם אותם גופים מסחריים, הנהלת בתי המשפט מצהירה שהיא תעביר להם מידע אסור בפרסום, ובתמורה הם ישפו את הנהלת בתי המשפט בגין כל תביעה שתוגש על פרסום מידע משפטי".
יש לך גם ביקורת לא מבוטלת על מערכת ‘נט המשפט’.
"מערכת ‘נט המשפט’ פוגעת בצורה קשה בעיקרון החוקתי של פומביות הדיון ובזכות של כל אזרח לגישה למידע על ההליכים. במקביל, היא מפרה ברגל גסה את החוק, ומפרסמת דברים שאסורים בפרסום ומידע רגיש שאין לו כל בסיס משפטי לפרסומו.
"בנוסף לזה, יש שלל אירועי אבטחה חמורים של דליפות מידע בהיקפים גדולים שלא מטופלים בשם צורה".
"צריך להגביר את שקיפות המערכת"
האם לדעתך הנהלת בתי המשפט מסוגלת לקבל החלטות מנהליות על בסיס הנתונים?
"אנחנו רואים שלמרות שלהנהלת בתי המשפט יש מחלקה לחופש המידע, מחלקה סטטיסטית ומחלקת מחקר, ההנהלה לא מצליחה לספק נתונים", השיב זומר. "לטענתה, אין לה יכולת טכנולוגית לספק את המידע, בעוד שאנדי ואני, שעוסקים בכך בהתנדבות ומן הצד - מצליחים לספק את אותו הנתון תוך שניות בודדות. המידע שלנו מתבסס כולו על מערכת ‘נט המשפט’ של הנהלת בתי המשפט".
איך ניתן להגביר את האמון בהנהלת בתי המשפט ובבתי המשפט?
"צריך להגביר את שקיפות המערכת, הן השיפוטית והן המנהלית. בלתי מתקבל על הדעת שנתון אלמנטרי כמו אחוז ערעורים שמתקבלים על שופט פלוני הוא נתון שהציבור לא זכאי לקבל מהנהלת בתי המשפט".